אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"זו הצגה על מות הילדות" צילום: דניאל קמינסקי

"זו הצגה על מות הילדות"

שתי הקריירות של אפרת בן צור - כשחקנית וכמוזיקאית - סוף סוף מתאחדות בהצגה "אליס" של גשר, בה היא לא רק משחקת אלא גם כתבה את המוזיקה

01.04.2015, 08:41 | מאיה נחום שחל

מהמאה ה־19 ועד היום נעשו עשרות יצירות ועיבודים בעקבות ספרי אליס מאת לואיס קרול - מתיאטרון בובות וסרט אילם, דרך מחזמר וספר אינטראקטיבי לילדים ועד סרט פורנו. דמותו הסבוכה ונפשו המרתקת של הסופר־מתמטיקאי צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שכינה עצמו לואיס קרול, מכתביו לילדה אליס לידל ושאר כתביו משמשים מקור השראה גם להצגה "אליס" - שכתב רועי חן וביים יחזקאל לזרוב, ובימים אלה עולה בתיאטרון גשר בהשתתפות אפרת בן צור, בר שדה, נטע שפיגלמן, דורון תבורי ועוד.

מי זאת אליס לעזאזל

ההצגה עוסקת בשינוי הפנימי והחיצוני שבמעבר מהילדות לבגרות, כפי שהוא משתקף מבעד למראה של ילדה (שדה), נערה (שפיגלמן) ואשה, שאותה מגלמת בן צור. יוצרי ההצגה מדגישים שלא מדובר במחזה ביוגרפי, ושהם השתדלו שלא לשפוט את דודג'סון האניגמטי.

"זו הצגה על תום ועל מות הילדות - מעין מסע התבגרות שכולל פרידה מהגוף והקול שמשתנים", אומרת בן צור. "תהליך העבודה היה מאוד מעניין. ישנן בהצגה הראייה המיוחדת והשפה של יחזקאל ומשהו שנוגע באבסטרקט, זו לא עלילה רגילה. עיצוב הבמה מאוד מזכיר מחול, ויש שילוב של תנועה, טקסט, מוזיקה ומסך, איזה חלל שמעביר כוח במינימליזם שלו. זה היה לי מאוד חדש ומהנה".

במקביל לקריירה התיאטרונית המפוארת שלה בגשר, בן צור היא מוזיקאית יוצרת שבאמתחתה כבר שלושה אלבומי סולו. ב"אליס" היא מיזגה לראשונה בין שתי הקריירות, כשהלחינה את המוזיקה להצגה ועבדה על העיבודים עם עומר הרשמן, מפיק אלבומה האחרון.

"אף פעם לא חשבתי שאכתוב מוזיקה לתיאטרון, עד שיחזקאל הציע לי. המוזיקה והתיאטרון הם שני עולמות מאוד חזקים אצלי, אבל לכל אחד היה המקום הנפרד שלו.

"זו היתה התנסות מהנה מאוד. בימים שלא הייתי בחזרות הייתי באולפן הקלטות. אחרי שיחה עם רועי על המחזה הוצפתי במנגינות והשמעתי ליחזקאל את הסקיצות. זה כיף כי שיחקנו הרבה יחד בתיאטרון, יש לנו טעם דומה ואני מתחברת לעולם שלו מהרבה בחינות".

בן צור ותבורי ב"אליס". "זו הצגה על תום ועל מות הילדות", צילום: דניאל קמינסקי בן צור ותבורי ב"אליס". "זו הצגה על תום ועל מות הילדות" | צילום: דניאל קמינסקי בן צור ותבורי ב"אליס". "זו הצגה על תום ועל מות הילדות", צילום: דניאל קמינסקי

נאמנה לתיאטרון

בן צור משחקת בגשר כבר 19 שנה. אחרי תפקידה האחרון כלאה ב"הדיבוק" ללא ספק אפשר להכתיר אותה כגברת הראשונה של התיאטרון, אבל היא בוחרת שלא לעסוק בזה וטוענת שזה "מעין משחק כיסאות" שמעורר בה אי־נוחות.

"זה תיאטרון שאני עובדת בו הרבה שנים, ואת רוב מה שאני יודעת בתחום למדתי מיבגני (אריה, המנהל האמנותי בגשר - מנ"ש)", היא אומרת, "ככל שהזמן עובר אני מבינה למה אני שם, שזה לא סתם. אני חושבת שלאט לאט גם אני, כמו אליס, הופכת מילדה לאשה בתוך הקריירה.

"אני מרגישה שיש בגשר איזה מרחב מאפשר, והפרויקט של 'אליס' הדגיש לי את זה. זה חיפוש שמרגש אותי, כי הוא לא הולך למקומות הברורים מאליהם כדי למכור, אלא מציע ניסיון אמנותי אמיתי ונטול פחד".

היו לך בכלל פעם מחשבות על לעזוב את גשר?

"ברור. צוחקים עליי בתיאטרון שכבר שנים אני אומרת 'בדצמבר אני אעזוב'. אני מרגישה לא נוח כלפי עצמי - מה, אני כזה אדם מקובע? אני לא יכולה להיות קצת עם במאים אחרים, לעשות הצגות אחרות? אבל לא הלכתי. יש משהו מורכב ומוזר בלעזוב פתאום, בטח אחרי 'הדיבוק', כי לתפקיד הזה יש נוכחות מאוד חזקה בתוכי. חוץ מזה, חשוב לי לעבוד בסביבה מוכרת ואוהבת".

אף שהיא אשת אשכולות מובהקת, בן צור מרגישה שהיא לא יכולה לעשות הרבה דברים במקביל. המוזיקה, התיאטרון וכמובן הבת שלה נמצאים מבחינתה בראש הפירמידה.

מה הפרויקט המוזיקלי הבא שלך?

"זו עדיין התחלה, אבל אלה יהיו כנראה לחנים לטקסטים של משוררות ישראליות שיחברו בין עבר להווה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות