צילום: אוראל כהן
חקר ביצועים: השבוע של אולמרט, תנובה ולבייב
ראש הממשלה לשעבר הורשע בפרשת טלנסקי, תנובה עברה לידיים סיניות והמשורר ארז ביטון יקבל את פרס ישראל
תנובה: כבר לא רק ביזנס
זהו, תנובה עברה לידיים סיניות. אקזיט מפואר, מנהלים שנהפכו למיליונרים, סיבוב מוצלח של זהבית כהן, והבטחה להכניס את מוצרי החברה לסופרים בסין. ובכל זאת, יש מקום לדאגה, והנה שתי סיבות. לפני ארבע שנים רכשה ברייטפוד חברת דגנים בריטית במודל די דומה, והצהירה כי בכוונתה להטמיע את הפעילות גם בסין, לפתח שווקים חדשים ולשמור על החברה בריטית. שנתיים אחר כך התברר שהחך הסיני לא מסתדר עם הדגנים הבריטיים, והחברה החלה בקיצוצים. מעבר לכך, השבוע התברר כי היו"ר החדש של תנובה, בן הנג גואו, הוא מזכיר המפלגה הקומוניסטית בברייטפוד. בכל חברה סינית גדולה יש נציגים של המפלגה, שזוכים לתפקיד בכיר עם ובלי קשר לתפקודם בו. זה אולי החשש הגדול של הרגולטורים בישראל. אז תנובה עכשיו היא לא רק ביזנס, ולכו תכניסו עוד מוצרים לפיקוח.
נעמה סיקולר
שכר עתק למנכ"ל
43 מיליון שקל. זה הסכום שאיתו יצא ניר גלעד מהחברה לישראל ב־2014. לא מעט נכתב על הקשר הקלוש בין ביצועיו של המנכ"ל לאלה של החברה שבראשה הוא עומד, ושוב ושוב עלתה התהייה מדוע הציבור צריך לשאת בעלויות האלה. אז בעל השליטה עידן עופר מצא שיטה חדשה: לא החברה תישא בעיקר העלויות, הוא ישלם כ־30 מיליון מכיסו. ועכשיו שבו בשקט. עופר, שתגמל בדרך דומה עוד מנהלים בחברה לישראל, אינו היחיד: גם שלמה אליהו החליט שהוא משלם מכיסו לעודד שריג, ואולי מדובר בניצניה של מגמה שעוד תתרחב. הפטנט הזה מייצר בעיה אמיתית בנוגע לנאמנות המנכ"ל. למי הוא צריך לדאוג יותר, לאינטרסים של החברה או לאלה של בעל השליטה, אינטרסים שלא אחת מתנגשים? ומשום מה מבחינת יו"ר רשות ניירות ערך זה ממש בסדר.
גולן פרידנפלד
רה"מ לשעבר הורשע
אהוד אולמרט הורשע השבוע בפרשת מעטפות הכסף, במה שנתפס שתיקון של התקלה שחלה לפני כשלוש שנים, כשאולמרט זוכה באותו תיק. כבר אז הזיכוי שלו נראה לרבים בציבור ובכלי התקשורת כשגגה שיצאה תחת ידי השופטים. זו נטייה ישראלית רווחת, להתייחס לזיכוי כאל עיוות דין שנולד בגלל טעות, רפיסות או שחיתות. אבל הרשעה חייבת להישען על ודאות שהיא מעבר לספק סביר, ואת אולמרט זיכו פה אחד שלושה שופטים שהיה להם ספק סביר. אולמרט ככל הנראה הורשע בצדק, בוודאי לנוכח הראיות החדשות. אבל כדאי שהשמחה שאוחזת ברבים על רקע ההרשעה המתקנת לא תסמן עוד צעד בדרך לסוף עידן הזיכויים במשפט הישראלי.
משה גורלי
נפתח המירוץ בבריטניה
כלכלת בריטניה צמחה בשנה שעברה ב־2.8%, הקצב המהיר ביותר מאז 2006 וגם המהיר ביותר מבין שבע המדינות המתועשות. הנתונים התפרסמו השבוע במקביל לפתיחת המירוץ לקראת הבחירות הכלליות, ב־7 במאי. ממשלתו השמרנית של דיוויד קמרון, שמתפארת בהיחלצותה המרשימה של בריטניה מהמשבר הגלובלי, תגייס את נתוני הצמיחה לקמפיין שלה, וקמרון כבר השיק אותו השבוע תוך התגאות בצמצום ממדי האבטלה. על הזינוק בחלוקת מזון לנזקקים הוא לא דיבר. 913 אלף אזרחים קיבלו בשנה שעברה מזון מארגוני צדקה, לעומת 61 אלף ב־2010 - מגמה שנובעת מעלייה של 47% במחירי המזון בעשור האחרון, עלייה של 30.4% בהוצאות על דיור ושחיקה בשכר הריאלי. החשש ההגיוני של קמרון הוא שהבריטים יגיעו לקלפי עם המקרר והכיס המתרוקנים, ולא עם נתוני המאקרו על צמיחה או אבטלה.
תמר טוניק
שעון חכם במימון המון
יותר מ־78 אלף גולשים רצו לקיקסטארטר כדי לממן את השעון החכם Pebble Time, ששבר את שיא האתר כשגייס 20.3 מיליון דולר בתוך חודש, בקמפיין שהסתיים השבוע. Pebble לא באמת היתה זקוקה לקיקסטארטר: היא כבר מכרה דרך האתר את השעון הראשון שלה, שגם הוא בתורו שבר שיאים, ועכשיו היא יכולה להסתדר כחברה סטנדרטית. החלטתה לפנות לגולשים בכל זאת עשויה לסמן כיוון חדש בתחום הלוהט של מימון ההמונים: לא רק פרויקטים עצמאיים וסטארט־אפים קטנים שמתקשים למצוא משקיע, אלא גם חברות מבוססות שרוצות לבדל את עצמן וליצור הייפ. אז אפל כנראה לא תחפש ברשת מימון לשעונים שלה, אבל לכמה מיריבותיה ההצלחה של פבל היא חומר למחשבה.
דור צח
איש הכדורסל מת
אמו של אורי שלף אף פעם לא הבינה איך הבן המוכשר שלה, עם התואר במינהל עסקים, שמצייר יפה וקורא ספרים ואפילו כתב אחד, בחר להיות מנהל קבוצת כדורסל. השבוע, כשגור שלף סיפר את הסיפור הזה בטקס האשכבה של אחיו אורי, שמת מדום לב בגיל 43, כל הנוכחים ידעו בדיוק על מה הוא מדבר. תמיד אמרו שלאורי יש המוח הכי חד בחדר, בכל חדר. ועכשיו דווקא הלב הפיל אותו. חייו של שלף הותירו מורשת מכובדת, קבוצת כדורסל שהקים בעצמו עם חבריו. מותו מותיר תזכורת כואבת לבעיות הלב של צעירים. כ־15% מהמתים מהתקפי לב הם אנשים בריאים לחלוטין בני פחות מ־50, שלפחות את חלקם אפשר להציל בזכות מודעות לנושא ובדיקות נכונות.
אוריאל דסקל
פרס ישראל למשורר
השבוע התבשרנו שהמשורר ארז ביטון יקבל השנה את פרס ישראל – בחירה מוצדקת להפליא שספק אם היתה מתקבלת לולא אחרים היו מסירים את מועמדותם. איני יודעת אם אני מתחברת לביטון כי המילים שלו נוגעות עמוק, או משום שאני מנשקת מזוזות ועונדת קמעות (שלושה על יד ימין. כמו שסבתא אמרה, לא מועיל לא מזיק). השירים המוכרים יותר של ביטון, אלה שהם כבר חלק מתוכנית הלימודים, עוסקים בקליטתם של יהודי המזרח, אבל הגיע הזמן לחגוג כראוי דווקא את השירים שלו שחוגגים את היופי של התרבות שהביאו איתם, את הייחוד ולא את הקושי. ואז, אולי יהיה פתח לקבלה אמיתית.
אתי אפללו
פסח. סדר צריך שיהיה
שלושת הרגלים מציינים אירועים היסטוריים, ובמקביל הם גם חגים חקלאיים המסמלים את הקשר לאדמה, את שפעת הטבע ואת חילופי העונות. הם חלק ממחזוריות החיים הטבעית, זו של פריחה, קציר ואסיף. השנה פסח חל בשבת, וכך מפגיש את המחזוריות הטבעית עם המחזוריות השרירותית, זו שבה דווקא פעם בשבעה ימים, בעוד עולם הטבע ממשיך כסדרו, האדם עוצר. ככה קורה שאחת לכמה זמן, כשפסח נחגג בשבת, הוא מזמן לנו מחשבות על המפגש בין הסדר הפלאי של הטבע הפראי לסדר האלוהי שניתן לטבע האנושי, ועל הזכות הגדולה שלנו ליהנות משניהם.
אורי רוזביץ
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה