איור: ג'ואל סימון
מרססים על הוול
ג'ואל סימון, סטודנט למדעי המחשב, רצה להעצים את חוויית הרשת החברתית ויצר כלי שמאפשר למשתמשי פייסבוק לצייר גרפיטי על תמונות. התוצאה המפתיעה היא ג'ונגל פוליטי קיצוני שסוחף את הרשת
הגרפיטי הוא אמנות עתיקה: אם נתעלם מציורי המערות של האדם הקדמון, בקרב חוקרי הנושא מקובל להתייחס לכתובת חרוטה בסלע מהמאה הראשונה לספירה - שילוב של ציורים שנועד כפי הנראה לקדם בית בושת מקומי בעיר היוונית אפסוס - כאל עבודת הגרפיטי הראשונה אי פעם.
הגרפיטי המודרני הופיע בשנות העשרים של המאה הקודמת והתחיל לתפוס מקום משמעותי בתרבות הפופולרית בשנות השבעים והשמונים, כחלק מתת־התרבויות שליוו את הפאנק וההיפ־הופ. בשנים האחרונות חדר הגרפיטי ללב הממסד האמנותי והוא מוצג במוזיאונים שונים, והאמנים הבולטים בז'אנר - כמו בנקסי למשל - מוכרים עבודות במאות אלפי דולרים. והנה, בשבועות האחרונים הגרפיטי לבש צורה חדשה, ויש שיאמרו מתבקשת, כשהגיע גם לקירות הווירטואליים של הפייסבוק בעזרת כלי חדש שמוסיף שכבה אנונימית, פרועה ודמוקרטית יותר של תוכן ויזואלי לתמונות שהמשתמשים מעלים. עד כה נוצרו בעזרתו יותר מרבע מיליון עבודות, ובכל יום מתווספות אלפי עבודות חדשות שנוצרות ומוטמנות ברחבי פייסבוק.
מאחורי FB Graffiti, שפועל באמצעות תוסף לדפדפן כרום (fbgraffiti.com), עומד ג'ואל סימון, אמן וסטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון שבפנסילבניה. התקנת התוסף מספקת גישה לשכבה ויזואלית שסמויה מעיני משתמשי הפייסבוק הרגילים, ומאפשרת לראות שדרוגים גרפיים שחברי הפייסבוק שלכם הוסיפו לתמונות (שלכם או של מכרים), כמו גם לחולל שינויים בעצמכם. התוסף עובד כך שלא נעשה שום שינוי בתמונות המקוריות, ובכל תמונה פומבית אפשר לטפל (אך בעל התמונה יכול למחוק את התוספות אם הוא לא מתלהב מהן).
כלי הציור מינימליסטיים - מברשת אחת שאפשר להגדיל או להקטין, תפריט צבעים וכלי לדגימת צבע מהמסך - ובזה כנראה טמון גם חלק מהקסם של התוסף.
אין דין ואין דיין
"באחד הקורסים האקדמיים שלי חיפשתי דרך להעצים את חוויית השימוש בפייסבוק", מספר סימון על ההתחלה של FB Graffiti. "הרשת החברתית הפכה להיות חלק אינטגרלי מהחיים של כולנו, ורציתי לבחון את האפשרות להוסיף לה עוד שכבות מידע".
לאחר שיצר את הכלי, סימון העלה אותו לחנות האפליקציות של גוגל כרום לפני כחודשיים. קבוצה ראשונה של משתמשים החלה להתנסות בו, בלוגי טכנולוגיה ותרבות רשת כמו PSFK ומגזין "Vice" נתקלו בתוצאות וזיכו את הפרויקט בתגובות נלהבות, והתופעה החלה להתפשט - עדיין בהיקף מצומצם מבחינת מספר המשתמשים, שעומד כעת על כמה אלפים - אבל עם היקף שימוש אינטנסיבי למדי.
"מספר המשתמשים הגדול ביותר מגיע מצרפת - הבחירות המחוזיות שהתקיימו שם בשבועות האחרונים יצרו כנראה דרישה גדולה לכלים שמאפשרים ביטוי ברשת בנושאים פוליטיים, וזה תפס", אומר סימון. המשתמשים הצרפתים לא תמיד הקפידו על עידון - אחת העבודות מציגה את מארין לה־פן, מנהיגת "החזית הלאומית" הימנית קיצונית, עם שפם היטלר ודגל נאצי מאחוריה, ובעבודה אחרת ראשה הוחלף בגולגולת מקורננת.
קסם לא מאורגן
בניגוד לפייסבוק עצמה, שבה תמונות פרובוקטיביות או פוגעניות מוסרות במהירות בעקבות תלונות של משתמשים ואף עלולות לגרור תביעות דיבה או תלונות במשטרה, ב־FB Graffiti התוכן אנונימי ואין כללי התנהגות ברורים. עובדה זאת מאפשרת חופש ביטוי רב יותר, שמוביל לעבודות קיצוניות לעתים, בדומה לגרפיטי בעולם האמיתי. גם ברק אובמה ובנימין נתניהו, למשל, זכו למניפולציות שבוצעו בתמונותיהם בידי תומכים ומתנגדים - חביבות למדי בכמה מקרים, אלימות וקשות יותר באחרים.
דמיון נוסף לגרפיטי בעולם הלא־וירטואלי אפשר למצוא באופן האקראי שבו מתגלות העבודות - ממש כמו ציורי גרפיטי שהדרך היחידה ללמוד על קיומם היא להיקלע במקרה לסמטה שבה האמן בחר למקמם. סימון לא יצר פיד מרכזי שבו אפשר לראות עבודות חדשות או ארכיון כללי שאפשר לחפש בו, והדרך היחידה להיתקל ביצירות היא כשחבר פייסבוק שהתקין גם הוא את התוסף מבצע שינוי בתמונה, או בשיטוט מקרי ברשת.
"יש כמה אנשים שהתחילו להפעיל טאמבלרים שמציגים עבודות שלהם או של אחרים שהם אהבו, וזה פתרון עדיף מבחינתי, שמאפשר לשמר חלק מהתחושה של גרפיטי אמיתי", אומר סימון, "כשאתה שם משהו במוזיאון ההקשר משנה אותו".
מצד שני, יש גם הבדלים ניכרים: הגרפיטי הוא אמנות שדורשת התחמקות מהחוק, לרוב בחסות החשיכה, שליטה בציור באמצעות מכלי ספריי, ולעתים גם טיפוס מאתגר לחלקים מרוחקים מהקרקע ובולטים לעין של בניינים גבוהים. כדי לצייר גרפיטי בפייסבוק, לעומת זאת, צריך רק מחשב, חיבור לאינטרנט ומעט זמן פנוי.
סימון עדיין לא בטוח אם בכוונתו להפוך את FB Graffiti למוצר מסחרי יותר, אבל מתכנן להמשיך לפתח אותו, ובימים אלו הוא עובד על גרסה לאייפון. "כדי להפוך אותו לפופולרי יותר אני אצטרך למצוא דרכים להתמקד יותר בצדדים החברתיים של השירות ופחות בעניין המסרים האנונימיים", הוא מאבחן.
תגובה אחת לכתיבת תגובה