איפה סבא וסבתא?

הביקור אצל שרגא (73) ועליזה (70) כוכבי מספק מסע עולמי של ממש. הדירה הוותיקה בכפר סבא עטורת מזכרות משלל יעדים אקזוטיים, ועליזה מסתובבת ביניהן כמדריכת טיולים נלהבת: "הכריות הצבעוניות הרקומות הן מאוזבקיסטן, זאת בובת ילדה מניו זילנד, עבודת יד יפה שאי אפשר לתאר, איך ששמים אותה ככה היא יושבת. כאן יש בובה מגואטמלה. את הג'ירפה השמנמנה קנינו ב־10 דולר בדרום אפריקה. המשרוקית מפרו. את המובייל תוכים קניתי בשוק בטיבט. זאת בובה מנפאל. מהדלעת הזאת שותים משקה מיוחד בארגנטינה. הפסל הזה ממצרים, הספקנו להגיע לשם לפני הבלגן. זה בד רקום מלפלנד", וזו היתה רק דקה אחת מתוך הביקור ורק מקבץ קטן מהמזכרות בבית.

אחר כך נשלפים האלבומים, עם אינספור תמונות מטיולים בכל רחבי העולם. באחד מהם מסתתר השיא של עליזה, קפיצת הבנג'י בניו זילנד לפני שנתיים. "הבן שלי קפץ מאותו מקום 25 שנה לפניי. כשהייתי שם אמרתי: אני חייבת לנסות. פה אני עומדת בקצה וקופצת, רואה אותי עם הידיים לצדדים? הייתי נרגשת. הנה הרגע שפתאום את קולטת שאת לא מחזיקה שום דבר, ממש ציפור! מתהפכים רגע אחר כך. רק קיוויתי שלא אחטוף התקף לב ושאצליח לתפוס את המוט שאיתו באים לאסוף אותך בסירה. כשאני רואה את התמונה אני זוכרת בדיוק מה הרגשתי באותה שנייה. החוויות שחווית זה דברים שנשארים לך בתוך הגוף".

בן זוגה שרגא מקשיב לזיכרונות ששופעים מעליזה, ואז מקבל שיחת טלפון: הצעה לטיול להוואי עם קבוצה שאיתה כבר טיילו בעבר. הוא שומע את המחיר ומסרב מיד. "זה עשרת אלפים דולר לאדם, יקר מדי. אני מעדיף לצאת לשני טיולים של 5,000 דולר". "אנחנו לא עשירים בכלל", מדגישה עליזה. "עבדנו כל החיים, אני עדיין עובדת כיועצת מס אז אנחנו בחצי פנסיה (שרגא עבד כאיש מיזוג אוויר). כל מה שיש לנו זה במו ידינו ממש. שילמנו משכנתא, שניים משלושת הילדים כבר סיימו ללמוד, יש לנו תשעה נכדים. אנחנו לא מרגישים שאנחנו מבזבזים להם את הירושה, אמרנו לילדים כל החיים: ננסה לתת לכם כרטיסי יציאה טובים לחיים, חוץ מזה אנחנו לא מבטיחים שום דבר. עכשיו הם מעודדים אותנו להמשיך לחוות חוויות, ומוסיפים: רק תיזהרי לא לשאול בטעות שוטר בדרום אמריקה איפה קונים סמים".

למה שועלי טיולים ותיקים כמוכם זקוקים לטיולים מאורגנים?

שרגא: "בשנים האחרונות כמעט לכל היעדים שנסענו אליהם צריך היה להגיע בקבוצות. לטיבט למשל אסור להיכנס בטיול לא מאורגן. במקומות יותר מסוכנים, למשל בפרו או במצרים של לפני ההפיכה, זה עניין של ביטחון אישי. עשינו טיול לבד בג'יפ בדרום אמריקה, והחברים כעסו עלינו: 'אתם נוסעים בדרכים לא דרכים, בין רכסי הרים שאין בהם קליטה סלולרית. מה אם משהו משתבש? אם קורה לכם משהו? זה חוסר אחריות'. יש באמת מקומות שבעייתי להגיע אליהם לבד".

עליזה: "אנחנו מוצ'ילרים סקרנים, אבל בתנאים טובים. אנחנו באים לראות חיים של אחרים, אבל ברור שלא נישן בחושה, אנחנו ישנים במלונות. מוצ'ילרים דה לוקס".

הקונספט: אקסטרים נוח 

כי הטיולים המתאימים יוצרים את נתח שוק התיירות הגדול ביותר

יותר מ־568 אלף ישראלים בני 65 ומעלה טסו בשנה שעברה לחוץ לארץ, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יותר מחצי מיליון בני אדם. זהו נתח האוכלוסייה הטס ביותר לחו"ל, עם פער של יותר מ־100 אלף טיסות לעומת שכבות גיל אחרות. לשם השוואה, מקרב בני 24-20, שכבת גיל שנתפסת ככזאת שמרבה לטייל "אחרי הצבא", טסו בשנה שעברה 358 אלף בני אדם.

ההשוואה בין שתי שכבות הגיל אינה מקרית: מדובר בישראלים המטיילים ביותר. אבל בעוד הצעירים מטיילים לבד או בזוגות/קבוצות קטנות, המבוגרים מטיילים יחד. ישראלים בני 65 ומעלה כבשו בשנים האחרונות יעדים אקזוטיים כגון מאצ'ו פיצ'ו בפרו ומקדשים במזרח אסיה, קפצו בנג'י, חתרו ברפטינג ודהרו על אופנועי שלג - והם עשו זאת במסגרת טיולים מאורגנים מיוחדים המותאמים לגיל שלהם.

כלומר מדובר בחצי מיליון בני אדם (לשם השוואה, מספר המבוגרים החיים במסגרות שונות של דיור מוגן עומד על כ־26 אלף בלבד), שנהנים מכסף פנוי וזמן פנוי ובריאות טובה ויצר הרפתקנות, ורוצים לטייל עם קבוצה מאורגנת. כך נוצר ענף התיירות המשגשג ביותר של השנים האחרונות. זה התחום החם של חברות הטיולים, ההתמחות החדשה של מדריכים מנוסים וגלגל ההצלה של הענף כולו. "לולא הטיולים לגיל המבוגר כל כלכלת התיירות היתה שובקת חיים", אומר חד משמעית שמואל שמש מירושלים, מדריך טיולים ותיק. "אני עצמי משתייך לקבוצת הגיל הזאת, וזה ברור לחלוטין שזה חתך האוכלוסייה הכי דומיננטי בתחום הטיולים, זה כל כך בולט. הם פנויים מעבודה ומטיפול בילדים, מחפשים אתגרים ועניין ורוצים להספיק הרבה".

רק אל תקראו לזה "טיולים לגיל הזהב". "הכותרת הזאת מרחיקה אנשים, ברגע שאתה קורא ככה לטיול אתה הורג אותו", מסביר יוסי ברגינסקי (57), מדריך טיולים ומנהל פרויקטים בחברת כרמל שירותי תיירות, יליד ארגנטינה ותושב תל אביב. "גם בני 65 או 70 מרגישים בני 18, עדין עושים דאחקות עם חבר'ה מהמילואים ומשתלבים בטיולים רגילים לכל הגילים, אבל אנחנו בונים טיולים מיוחדים שנועדו למשוך את האוכלוסייה הזאת. מדובר בשילוב של אקשן ושלווה, ביקורים במקומות אקזוטיים מלווים בשירותים נוחים, הרפתקנים בתנאים של חמישה כוכבים".

שמש מדגיש שמדובר ב"טיולי תוכן ולא נופש", ומגדיר את אופיים "מיני־נינוח". "יוצאים מוקדם, חוזרים מאוחר, יש הליכות, והקושי נקבע לפי אופי הקבוצה. עושים רפטינג, אבל לא מסוכן בנהר שוצף. שתהיה התרגשות אבל לא סכנה. טיולי ג'יפים למשל הם גימיק, להרגיש מגניב וצעיר, ואם צריך לטייל עם ג'יפים כי זה מתאים לתנאי השטח, למשל בקווקז, אני אעדיף שהמטיילים לא ינהגו אלא נהגים עצמאים".

גם בקרב המטיילים המבוגרים יש תת־קבוצות, כפי שמסביר סימן עובדיה (47), שכבר לפני 15 שנה הקים את חברת בשביל הזהב המתמחה בטיולים לפנסיונרים, וכיום היא חלק מקבוצת נתור. "המבוגרים מגיעים היום ליעדים שהיו שמורים רק למוצ'ילרים, ועכשיו אפשר להגיע אליהם בתנאים מפנקים. אבל בעוד שאצל בני 70 ומעלה הטיולים תמיד כוללים רופא צמוד והסעה לנתב"ג וחזרה, יש גמלאים צעירים שלא זקוקים לליווי רפואי ולהסעה, וכשהבנו את זה הבנו שאנחנו מחמיצים חלק מקהל היעד. יצרנו מסלולים לבני 65-55, בלי הסעות ורופאים, טיולים יותר זולים, וזה הולך טוב מאוד, כי זו אוכלוסייה של אנשים שמתחילים ליהנות מהחסכונות שלהם אחרי שנים של עבודה קשה, בלי משכנתא והלוואות, עם כסף בצד ועם יותר מודעות לנופש ופנאי".

טיולי המבוגרים הם, אם כן, טיולים אקזוטיים עם ניחוח אקסטרים קל - והתאמות מתבקשות לאוכלוסייה. בחלק מהמקרים ההתאמות האלה משמרות מסורת ותיקה של טיולים למבוגרים: השיט. פעם זה היה הז'אנר הבולט בשכבת הגיל המדוברת, וכעת מתברר שהוא עדיין כאן, רק הרבה יותר הרפתקני. "בטיול מאורגן רגיל של 23 ימים בדרום אמריקה אתה עובר כל לילה בית מלון ומִטלטל כל הזמן", אומר עובדיה. "משום שהקהל שלנו מחפש משהו נוח ופחות אינטנסיבי, אנחנו עושים את זה עם קרוז. בעצם חיים במלון צף שבכל פעם עוגן ביעד אחר, זה הרבה יותר נוח פלוס מלא צ'ופרים שאונייה יכולה להציע. זו נוסחה שעובדת בגיל הזה. גם ביפן יש כמה ימים במלון בטוקיו ועוד כמה ימים על אונייה שעוגנת ביעדים שונים, וטיולים נמכרים מאוד שלנו הם של שיט באירופה, לאורך הדנובה או הריין, וגם הטיול לאנטארקטיקה משלב קרוז".

בחירת היעדים: אקזוטי ומקורי

כי בארצות הברית אפשר לטייל גם על כיסא גלגלים

הנה רשימה חלקית ביותר של יעדים שאליהם יוצאים בשנים האחרונות טיולי מבוגרים: פטגוניה (אזור הקרחונים בדרום ארגנטינה), פרו, קוסטה ריקה, אקוודור וגלאפגוס(!), יפן, סין, סרי לנקה, וייטנאם, קמבודיה, מרוקו, אתיופיה, איסלנד ולפלנד, היעד הקפוא אך הלוהט של השנתיים האחרונות.

"בגיל הזה צריך לעשות את כל הדברים האתגריים, את אירופה הקלאסית נעשה בגיל 80", מסבירה רותי ברקן (70) ממושב אביחיל, מדריכה בקבוצות לירידה במשקל, ומחזקת את התפיסה שנשמעת בקרב מטיילים, שלפיה "אם לא עכשיו אימתי? במקרה הטוב יש לנו 10 שנים עד הקתטר". "למקומות שאליהם אולי בעתיד לא נוכל להגיע צריך לנסוע עכשיו. את ארצות הברית הרי אוכל לראות גם על כיסא גלגלים", מוסיפה ברקן. "בשנה שעברה הייתי באתיופיה, החלפתי מפרק ירך ויצאתי לטיול ג'יפים בהרי האטלס. ועכשיו לפלנד".

בבואם לבחור יעדים, מארגני הטיולים מביאים בחשבון כמה שיקולים. אחד מהם הוא זה שמציינת ברקן: כדאי להציע טיולים שיהיה קשה לצאת אליהם בגיל מבוגר יותר. השני הוא השיקול ההפוך: "אלה אנשים שכבר נסעו וכבר טיילו לבד, לכן לא נציע להם את ארצות הברית או אירופה", אומר שמש. כלומר על סף הפנסיה או קצת אחריה אנשים רוצים לנסוע למקומות שלא היו בהם, ושיתקשו להגיע אליהם בהמשך.

אבל גם כאן עובדיה מזכיר שלפעמים מדובר במיתוג מחודש של יעדים מוכרים שנתפסו בעבר כפחות מושכים. "לקחנו יעדים ישנים כמו קרואטיה וסלובניה וחידשנו, למשל עם השיט בנהרות. זה הפך את היעדים האלה למבוקשים. גם את אנטארקטיקה הנגשנו לקהל שלנו. התחושה שהיעד מאתגר היא בעיקר עניין פסיכולוגי, הטיול לא קשה, מאוד נינוח, מגיעים באונייה מפוארת, אבל הירידה היא בסירות אז זה מרגיש טיפה יותר הרפתקני".

אנטארקטיקה היא עדיין טיול נדיר ויקר יחסית (עד 15 אלף דולר ל־20 יום), אבל בקצה השני של הכדור פורחת לה לפלנד. שילוב מושלם בין חוויות יוצאות דופן לטיול נוח ואפילו לא מאוד רחוק, ועם טיסות צ'רטר ישירות. אלפי ישראלים מבוגרים כבר הגיעו לשם בשנים האחרונות, ודהרו במזחלות של כלבים ואיילים, רכבו על אופנועי שלג, שטו על שוברת קרח, צפו בחליפות מיוחדות במים הקפואים, טיפסו עם גרזנים על מפל קפוא וצפו בזוהר הצפוני (אם הם שילמו עוד קצת, הם אפילו עשו זאת מתוך איגלו שקוף ומחומם).

"אין כמו הפיצוח של לפלנד, זה יעד חד־פעמי", אומר יוסי ברגינסקי. "הטיסה הישירה היא ערך מוסף, מונעת את בזבוז הזמן ואת הסיכון שהמטען לא יגיע. וזה יעד שמדגים מצוין את היתרונות של טיול בקבוצה. יש ישראלים שהשערות סומרות להם כשהם שומעים טיול מאורגן, במיוחד מעשירון מסוים ומעלה. אבל בלפלנד טיול כזה מאפשר לך ניצול אופטימלי של הזמן, בלי לתהות, לגשש או לדאוג איפה תאכלי. את באה נטו ליהנות, ויותר בזול. כשאנחנו קבוצה זה מוזיל את הכל. אז כן, יש אנשים שבאים איתנו ללפלנד וזה הטיול המאורגן הראשון שלהם, ובטח האצבעות קפאו להם על המקלדת כשהם הזמינו אותו, בלעו את הרוק והתפשרו, מבחינתם. אבל הם קיבלו טיול זול ב־50% מטיול שהיו עושים לבד, ועם הנאה בלבד".

היתרון הקבוצתי: כוח כלכלי

כי כשהמטיילים מעמידים עצמם למכרז, החברות רבות עליהם

גם המטיילים עצמם מודעים היטב לכוח של הקבוצה, לכן בחלק לא קטן מהמקרים הם עצמם המפיקים של הטיול. חלק מהמטיילים נרשמים, ביחידים או בזוגות או בחבורות קטנות, לטיולים מאורגנים קבועים מראש של חברות מסודרות. אבל אחרים עושים זאת במסגרת קבוצת חברים קבועה פחות או יותר, שבכל פעם מרכיבה בעצמה את החבילה המשתלמת ביותר - דיל של טיסות, לינה ושאר שירותים באמצעות חברת תיירות מסודרת, ומדריך מתאים ליעד שמגיע דרך חברת התיירות או נבחר בידי חבורת המטיילים באופן עצמאי. בדרך כלל בכל קבוצת חברים כזאת ישנו מי שמצטיין בהפקת העניין ונהנה מהמשימה, ולעתים מדובר באנשים שכבר הפכו למקצוענים של ממש.

למשל זאב גור (66) מחיפה, גמלאי של אחת התעשיות הביטחוניות, שכבר כמה שנים מארגן טיולים לעובדי החברה, פורשי החברה, חברים שלו, חברים של חברים וכן הלאה. הוא עבר קורס מדריכי טיולים, אך לא עושה זאת בעצמו אלא מקפיד למצוא לכל יעד את המדריך המתאים. "הטיול האחרון שהקבוצה שלנו עשתה היה 18 ימים בשמורות בעלי החיים בדרום אפריקה, הטיול הבא להוואי, ואחר כך אנחנו מתלבטים בין קובה וקוסטה ריקה לאלסקה. יש לנו גרעין קבוע שמצבו הכלכלי מאפשר טיול פעם־פעמיים בשנה, אחד של ארבעה שבועות ועוד אחד של שבועיים. מבחינת יעדים, בהתחלה עשיתי סקר בקרב החברים, לאן הם רוצים לנסוע כשיהיו גדולים. קיבלנו רשימה ואנחנו הולכים לפי הסדר, מיעדים יותר רחוקים ומורכבים, אלה שהיום כצעירים יותר קל לנו לעשות, ליעדים יותר קרובים".

לדבריו, "אנחנו כוח צרכני שחברות הטיולים לא יכולות להתעלם ממנו. אני מנצל את מה שלמדתי כדי לארגן את הטיולים והקבוצות ולעשות משא ומתן עם חברות טיולים. אני בונה את המסלול ואז, כדי להשיג מחיר טוב, עושה מכרז בין חברות הנסיעות שיטפלו בכל האופרציה. זה מורכב - יש חברות שמתעקשות שנצטרף לטיולים מאורגנים שלהם, שיש בהם 50-40 בני אדם, אבל אני לא מוציא יותר מ־30. יש חברות שלא מסכימות לעבוד עם מדריכים חיצוניים שאנחנו מביאים. צריך להבין את כל הדברים האלה.

"ויש לי הרגשה שרבים עלינו. עם היד על הלב, כמו שאני רואה את השוק, חברות הטיולים עובדות על מרווח רווחיות לא גדול. השוק רווי בחברות, וכל אחת עושה קצת מעל הפופיק כדי שתוכל לשרוד. לכן יש כוח לקבוצה שבאה וחוסכת להם כסף על שיווק. ואם חברה מצליחה לקשור אליה קבוצה קבועה לשלושה־חמישה טיולים, היא תרוויח הרבה. בשביל זה שווה לה בטיול הראשון להרוויח מעט. השוק קשה, הם נלחמים על כל אחד".

והשוק הזה, מאמינים הפועלים בו, רק ילך ויתרחב. "לדור שלנו יש ילדים גדולים, עוד יגיע זמנם ליהנות מהירושה. הם מתחילים במצב טוב יותר מזה שבו אנחנו התחלנו, ויקבלו הרבה יותר ממה שאנחנו קיבלנו", אומר גור. "עכשיו אנחנו רוצים ליהנות מהחיים, אחרי כל השנים שהשקענו בעבודה ובילדים. ועדיין אני מרגיש שבפנסיה יש לי פחות זמן מבשנים שעבדתי, כי את כל מה שלא יכולתי לעשות אז דחיתי לעכשיו".

הרצון הזה להספיק המון גורם למטיילים המבוגרים לא לוותר חרף הסיכונים. ויש סיכונים. ליליאן קליין (82) מחיפה, למשל, שברה כתף בטיול לקוסטה ריקה. "היא לא יכלה לזוז והיה צריך מישהו שיתמוך בה", מספר בנה מיקי. "זה נהפך לסיפור, כי הקבוצה המשיכה את הטיול, ומהארץ הייתי צריך למצוא מי שיעזור לה. במזל מצאתי קרובת משפחה בקוסטה ריקה, אחרת הייתי צריך לטוס בעצמי. לקח לה חצי שנה להתאושש".

אז היא לא תטייל יותר?

"מה פתאום? מאז היא כבר היתה באוסטרליה, ועכשיו היא נסעה לארגנטינה, ברזיל וצ'ילה. היא כל הזמן מתכננת את הטיול הבא, זה החיים שלה עכשיו. אילו עוד ריגושים יש לה? הנכדים הרי באים פעם בשבועיים. לטייל זה כל מה שהיא עושה. עכשיו אני רק בודק מראש מה קורה אם אמא שלי שוברת יד באמצע טיול, ומוודא שיהיה מי שילווה אותה חזרה לישראל".