עזבו את משכירי הדירות, חייבו את השכירים להגיש דו"חות מס שנתיים

הטבות המס למשכירי דירות מגורים היו תמיד שנויות במחלוקת, ולא פעם עלו יוזמות לבטלן. וכך גם הפעם. על פי פרסומים אחרונים, את פניו של שר האוצר הבא תקבל הצעת פקידי האוצר לערוך רפורמה במיסוי דמי שכירות מדירות.

כיום, קיימים שלושה מסלולים למיסוי דמי שכירות מדירות מגורים. מסלול אחד הוא פטור עד לתקרה של 5,080 שקלים, כאשר כל שקל שמעל לסכום הנ"ל מוריד את התקרה בשקל (כלומר, אם דמי השכירות עלו באלף שקלים מעל התקרה, הסכום החייב במס הוא אלפיים שקלים). על הסכום שמעל התקרה יוטל מס שולי (עד 50%). המסלול השני הוא מס של 10% על כלל דמי השכירות, מהשקל הראשון. המסלול השלישי הוא מיסוי ההכנסה החייבת מדמי השכירות (הכנסות פחות הוצאות) בשיעור מס שולי (עד 50%).

דירה להשכרה (ארכיון) | צילום: עומר הכהן

ההצעה העומדת על הפרק נכון לעכשיו היא לבטל את הפטור, כאשר אין ודאות אם מסלול ה-10% יישאר על כנו, או שיוחלף במס של 25% (בדומה למס על הכנסות משוק ההון) או בשיעור מס אחר.

לפי הפרסומים, הצורך בביטול ההטבות נובע מהקושי לגבות את המס על ההכנסה שמעל תקרת הפטור. כלומר, אם המס על דמי השכירות יוטל מהשקל הראשון, יהיה לרשות המסים קל "להעלות על הרדאר" את מעלימי המס מקרב משכירי הדירות, שהרי, הרשות יודעת למי יש יותר מדירה אחת. בהנחה שהדירות הנוספות מושכרות, כל שנותר הוא לשלוח מכתבי דרישת תשלום מס לאותם בעלי דירות, ולהתחיל לגבות את המס.

ייתכן שיש מקום לבטל או לצמצם את הטבות המס על משכירי דירות, אך עושה רושם שגם הפעם משרד האוצר מחפש פתרון תזרימי לטווח הקצר, ובדרך אגב "מוכר" לנו את התירוץ של העמקת הגבייה. כבר היום רשות המסים שולחת למי שבבעלותו מספר דירות דרישת הצהרה על מקורות הכנסה בישראל ובחו"ל (טופס 5329), בה הם נדרשים למלא את פרטיהם ואת הכנסותיהם משכירות. כלומר, משכירי הדירות כבר נמצאים על הרדאר של רשות המסים, ללא קשר לביטול ההטבות.

בנוסף, אם צמצום העלמת המס הוא בראש מעייניו של משרד האוצר, אנו סבורים כי עליו להטיל סוף כל סוף חובת הגשת דו"חות מס על כלל תושבי ישראל, בדומה למדינות מתוקנות אחרות בעולם. כיום, על מרבית השכירים והפנסיונרים בישראל לא חלה חובת דיווח, ואת המס מציבור זה גובה האוצר על ידי ניכוי במקור, בעיקר באמצעות מקומות העבודה שלהם ומוסדות פיננסיים בהם מנוהלים כספיהם. לשימוש במנגנון הניכוי במקור יש אמנם יתרון בולט של נוחות – יכולת לגבות את המס במינימום משאבים, אך גם טמונים בו חסרונות מהותיים בדמות הרדמת המערכת והצבת רוב אוכלוסיית השכירים והפנסיונרים "מתחת לרדאר" של רשות המסים. כתוצאה, קיימת גבייה בחסר של מס על הכנסות שלא מנוכה מהן מס במקור, לרבות הכנסות מדמי שכירות והכנסות מחוץ לישראל.

חובת הגשת דו"חות על כל אותם שכירים ופנסיונרים תאפשר להטיל עליהם מס אמת בהתאם להכנסתם בפועל. מצד אחד, מבחינה פסיכולוגית קיים הבדל תהומי בין אי דיווח על הכנסות לבין חתימה על תצהיר שקרי - "היד הרועדת" לפני החתימה על הדו"ח תגרום לכל אותן אוכלוסיות לכלול בו את כל הכנסותיהם. מצד שני, הגשת דוחות המס תאפשר להם לדרוש ולקבל החזרי מס באופן שוטף, כאשר ינוכה להם במקור מס ביתר. סביר להניח, כי הטלת חובת דיווח כללית גם תייתר את הצורך לצאת במבצעים של גילוי מרצון ביחס לאוכלוסיות אלו.

לסיכום, הגברת האכיפה וגביית המס לא תושג באמצעות העלאת שיעורי המס על הכנסות מדמי שכירות, אלא על ידי הטלת חובת דיווח על כלל האוכלוסייה.