האמת מאחורי האבטלה הנמוכה: יותר עובדים במקצועות פחות משתלמים

מצבו של שוק העבודה הישראלי בשנים האחרונות נחשב כמעט לנס. בזמן שכמעט בכל העולם המערבי מתמודדים עם אבטלה גואה, במשק הישראלי משפשפים עיניים כל חודש מחדש למראה הנתונים על שיעור האבטלה שממשיך לרדת.

אלא שבדיקת "כלכליסט" מעלה כי החברות שגייסו עובדים חדשים ב־2014 היו כאלו שפועלות בתחום המסחר והשירותים, שם רמות השכר נמוכות יחסית. המגמה הזו מסבירה כיצד נתוני המאקרו משקפים תעסוקה כמעט מלאה, כשבצדה מתגלה תמונה מדאיגה של קיפאון בשכר העובדים.

הבדיקה שביצענו היא חסרת תקדים בהיקפה ומתייחסת ל־107 החברות בעלות מספר העובדים הגדול ביותר בבורסה של תל אביב. במסגרת הזו נדגמו 335 אלף עובדים, שהם כעשירית מכלל השכירים במשק. כדי להביא תמונה מקיפה לאורך שנים, התבצעה הבדיקה במרבית הפרמטרים ביחס לארבע השנים האחרונות; כלומר בשנים 2011–2014.

עתידו של שוק העבודה נראה עגום

 

בנק ישראל פרסם בסוף החודש שעבר דו"ח לגבי המשק הישראלי ובו התייחסות מיוחדת לשוק העבודה. המסקנה העיקרית של הדו"ח היתה שהקיטון בשיעור האבטלה הוא, בין השאר, תוצאה של הסטגנציה בשכר הממוצע. במילים ברורות יותר — יש קשר בין הגידול במספר המועסקים לבין השכר הנמוך שאותו מקבלים העובדים האלו. בנק ישראל מראה כי אם מפלחים את השינוי במספר העובדים במגזר העסקי כולו, רואים כי בשנים האחרונות רוב הגידול הוא במגזר המסחר והשירותים, שם השכר הממוצע נמוך למדי, ולא בתעשייה, שם השכר הממוצע גבוה יותר. למעשה, מספר העובדים בתעשייה (מתכת, טקסטיל וכו') לא גדל כבר יותר מחמש שנים, ומאז 2011 מספר העובדים נשאר זהה ואף ירד מעט ל־338 אלף בשנה שעברה.

אם כך, המקום שבו סביר להניח שמחפש העבודה הטרי ימצא את עצמו בסופו של דבר הוא באחד מענפי המסחר והשירותים (השם הכולל לשורה של עסקים כגון סופרמרקטים, מוסכים או אולמי שמחות שמאופיינים בהיותם עתירי כוח עבודה שזוכה לשכר נמוך). מכאן שניתן להניח שמה שאפשר את הגידול במספר העובדים במשק בכלל הוא השכר הנמוך יחסית שאותם עובדים מקבלים.

הממצאים הללו של בנק ישראל באים לידי ביטוי באופן מובהק בבדיקת "כלכליסט": בשלוש השנים האחרונות גדלה מצבת העובדים בחברות ששייכות למגזר התעשייה כולו בכ־5%. נתון זה כולל גם רכישה של חברות וגיוס עובדים בחו"ל. במקרה של חברות תעשיית המזון בלבד מדובר בירידה של 4% במצבת העובדים. עלות השכר הממוצע לעובד מן השורה במגזר התעשייה ובתעשיית המזון עמדה על כ־13.5 אלף שקל ברוטו בחודש.

לעומת זאת, במגזר המסחר הקמעונאי עלות השכר הממוצעת לעובד היא 6,300 שקל בחודש. זו דרך אחרת להגיד ששכר הברוטו נושק לשכר המינימום. מצבת העובדים במגזר זה גדלה ב־17.6% בשנים 2011‑2014. מאז 2011 עלות השכר הממוצעת לעובד בחברות הקמעונאיות שנבדקו עלה בכ־2.3% בלבד.

תתי־מגזרים נוספים שבולטים בדו"חות הם חברות הביטוח ובתי ההשקעות, ותת־המגזר של חברות התקשורת. בחברות הביטוח גדל מספר העובדים בשנים 2012–2014 בלא פחות מ־18%, ועלות השכר הממוצעת לעובד עלתה בכ־6.5% מאז 2011. בזמן הזה חברות התקשורת הבורסאיות — בזק, HOT, סלקום ופרטנר — ספגו מכה קשה בעקבות הרפורמות בתחום הסלולר והאינטרנט וקיצצו את מצבת כוח האדם שלהן בלא פחות מ־43%. מי ששילמו את מחיר הקיצוץ הם ככל הנראה העובדים הזוטרים שמקבלים שכר נמוך, ולא הבכירים, שכן השכר הממוצע לעובד בחברות הללו עלה בשיעור יוצא דופן של כ־31% ב־2012–2014.

 

הפריון הוא המפתח לצמצום הפערים בחברה

 

המסקנה שעולה מדו"ח בנק ישראל, שעליה חוזר שוב ושוב מנהל מחלקת המחקר בבנק, פרופ' נתן זוסמן, היא שהמפתח להגדלת השכר הממוצע של העובד, יחד עם הגדלת התוצר המקומי של המגזר העסקי, טמון בפריון לעובד. בבנק ישראל מנסים כבר כמה שנים לשכנע את ממשלת ישראל בכך. כיום הפריון לשעת עבודה של העובד הישראלי הממוצע קטן בכ־33% מזה של העובד הממוצע במדינות ה־OECD, ויש לכך קשר ישיר לעובדה שממשלות ישראל פשוט מתעלמות מהנושא של הכשרה מקצועית של מובטלים — במיוחד מבוגרים או בעלי השכלה נמוכה.

כאשר מובטל מגיע ללשכת התעסוקה, הוא כמעט לא מוצא מולו אופציות של הכשרה מקצועית שתאפשר לו למצוא עבודה חדשה בשכר ראוי. לו בוודאי שאין היכולת לממן הכשרה כזו בעצמו. כך נוצר המצב שבו מי שפוטר מעבודתו בתעשייה לא זוכה להכשרה שתלמד אותו איך להשתמש בכלים חדשים שפותחו בשנים האחרונות ויש להם דרישה במגזר הזה (כמו לדוגמה מעבד CNC או אפילו רתכות), והוא מוצא את עצמו כשומר בכניסה לקניון בסופו של דבר. בדיקה של בנק ישראל לגבי הפריון בענפי התעשייה לעומת הפריון בענפי המסחר והשירותים גילתה שבתעשייה הפריון לעובד גדל ב־3.3% לשנה בין 1960 ל־2011, כאשר במסחר ושירותים מדובר על עלייה מזערית של 0.2% לשנה. מכאן שפוטנציאל העלייה בשכר העובדים, ואיתו הפוטנציאל לסגירת הפערים בחברה הישראלית, נמצא בבנייה של עוד מפעל ולא בפתיחה של עוד חנות אופנה.

מספר העובדים גדל בשיעור זעום של 0.5%

 

התמונה הרחבה של מצב כוח האדם העולה מבדיקת "כלכליסט" מעידה כי מספר העובדים גדל ב־2014 ב־0.55%; גידול נמוך ביחס לזה שנרשם בשנת 2013 — 2.3%. באשר לעלות השכר של העובדים והמנהלים עולה התמונה הבאה: ב־40% מהחברות ירדה עלות השכר הממוצעת של העובדים. בסך הכל, עלות השכר הממוצע לעובד בחברות שנבדקו עמדה על כ־14.8 אלף שקל בחודש, לעומת שכר ברוטו של 9,304 שקל שנרשם בשנה שעברה במגזר העסקי על פי נתוני הביטוח הלאומי. אחרי התחשבות בעלויות המעסיק אפשר לראות שבחברות שנבדקו השכר גבוה בכ־2,000 שקל בממוצע מאשר במגזר העסקי כולו.

נתון נוסף שניתן ללמוד עליו מהבדיקה הוא מידת ההסטה של הפעילות לחו"ל: 51 מבין החברות שנבדקו דיווחו על האופן שבו מתחלקת מצבת העובדים שלהם בין ישראל לבין מדינות אחרות. 72% מתוכן צמצמו את מצבת כוח האדם שלהן ו־15 מהן (29%) צמצמו את מספר העובדים בארץ, אך הגדילו את מספר המועסקים שלהן בחו"ל.

בזמן שהחברות הבורסאיות הגדולות מגמגמות בכל הקשור לגיוס עובדים חדשים בישראל, על פי בנק ישראל, במגזר העסקי כולו נרשם גידול של 2.7% במספר העובדים ב־2014.

יחד עם זאת, שני הנתונים — שיעור העלייה במספר העובדים בצמרת החברות הבורסאיות ושיעור העלייה בכלל המגזר העסקי — נמוכים בהרבה מהגידול במספר העובדים במגזר השירותים הציבוריים שעמד על 3.7% ב־2014. המגמה הזו נכונה גם לשנתיים שקדמו ל־2014.

זהו אולי הנתון המשמעותי ביותר שמסביר את ההצלחה יוצאת הדופן של שוק העבודה הישראלי בהורדת שיעור האבטלה במשק, שהגיע בסוף השנה שעברה ל־5.7% ומאז כבר הספיק לרדת עוד, לשיעור של 5.3%. הירידה בשיעור האבטלה הוסברה באמצעות גידול במספר העובדים במגזר הציבורי, אך לא במגזר היצרני‑עסקי, שהוא זה שמאפשר צמיחה בת קיימא לאורך זמן.

אם מסתכלים על הנתונים האלו במספרים אבסולוטיים ולא יחסיים, אז יש להם גם צד חיובי: אם ב־2012 וב־2013 רוב העובדים החדשים במשק גויסו לשירותים הציבוריים, בשנה שעברה חל מהפך ו־57% מהעובדים החדשים גוייסו למגזר העסקי. אם המגמה הזו תימשך, אולי נראה השנה, או בשנה הבאה, את האחוזים הללו מגיעים לאלו של שנות הצמיחה הגדולה של אמצע שנות התשעים ואמצע העשור הקודם, אז המגזר העסקי היווה יעד ל־70%‑80% מהעובדים החדשים.

גם בגזרת השכר יש בשורה חיובית. ביחס ל־2013, בשנה שעברה החברות הגדולות בבורסה בתל אביב הוציאו 1.33% יותר על שכר עובדיהן (בחישוב שאינו כולל את חמשת מקבלי השכר הגבוה בכל חברה).

"הוציאו" זו מילת המפתח, שכן כאשר מדובר בעלות שכר, ולא בשכר ברוטו, צריך לקחת בחשבון שני שינויים שנכנסו לתוקף ב־2014 והעלו את עלות השכר למעביד מבלי לשנות את שכר הברוטו שמקבל העובד: האחד הוא העלאה של 0.25% בדמי הביטוח הלאומי שמשלם המעסיק עבור עובדיו, והשני הוא העלאה של 2% בהפרשות המינימליות של המעביד לקרן הפנסיה של העובד.

קשה לכמת את ההשפעה של שני הפרמטרים הללו על סך ההוצאה של המעסיק על שכר העובד, אבל ברור שמצב התלוש של העובד הממוצע בחברות הללו השתפר בשיעור קטן יותר שעולה מהנתון היבש.

על פי בנק ישראל, בהשוואה לחברות שאנחנו בדקנו, במגזר העסקי כולו השכר ברוטו עלה מעט יותר, בשיעור של 1.56%. בממוצע של שלוש השנים האחרונות עלות השכר הממוצעת לעובד בחברות שנבדקו עלתה בכ־2.4% בכל שנה — 4 עשיריות האחוז יותר מהעלייה במגזר העסקי באותן שנים.

להבדיל, במגזר השירותים הציבוריים השכר הממוצע עצמו עלה גם כן ב־2.4% כל שנה, בדומה לחברות שנבדקו. כלומר, המגזר העסקי עדיין לא מצליח להדביק את הקצב אל מול המגזר הציבורי, שמצליח באמצעות העבודה המאורגנת להבטיח לעובדים שלו תוספות שכר מסודרות לאורך זמן.

שכר הבכירים בחברות הבורסאיות ירד

 

לפי הנתונים של החברות הבורסאיות שנבדקו עולה תמונה של קיצוץ דרמטי בשכר הבכירים. עלות השכר לנושא המשרה עם השכר הגבוה ביותר בחברות האלו ירדה בשיעור של כ־14% בשנה שעברה לעומת 2013, אז הוא עלה בכ־7%.

בין אם זוהי תחילת השפעתו של מס היסף שהחל להיגבות לפני שנתיים והקטין את התמריץ לבונוסים שמנים, או שמא יש לכך סיבה אחרת, עוד מוקדם לומר כי ישנו צמצום מובנה בפערי השכר בין נושאי המשרה הבכירים בחברות לעובדים מן השורה.