הצחיק ונפגע: פוטין יוצא למלחמת חורמה בבדיחות האינטרנט עליו

בין שאר התרגילים שעושה ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין כדי להשאר בתפקיד, הוא יצר לפני כשלוש שנים תפקיד של צנזור. שמו הרשמי הוא "רגולטור הפיקוח על המדיה ותעשיית הטלקום", והוא מוכר בקיצור הסובייטי-משהו רוסקומנאדזור. אתה צריך אורך רוח של דיסידנט רק כדי להגות את הצירוף הזה.

הג'וב בפועל של הרוסקומנאדזור הוא לוודא שאף אחד לא צוחק על המנהיג הלאומי או הבובות שלו. פוטין, כמו כל רודן, מגלה רגישות חריגה לדימוי שלו. זו בעיה קבועה של דיקטטורות: אחרי שסתמת לכולם את הפה, אף אחד לא מעז לומר את האמת בפומבי, ודאי לא לך או לנציגים שלך. התוצאה היא שלרודנות אין דרך לדעת מתי היא קרובה לאבד את אמון העם עד כדי כך שהוא יתקומם.

דוגמה מוצלחת מגיעה מהשלטון הנאצי: לפני העליה לשלטון, התעמולה הנאצית עבדה נהדר משום שגבלס והאנשים שלו הקפידו לקבל משוב מדוקדק על כל אירוע, וידעו מה עובד איפה ועל איזה קהל. אפשר היה להתאים את המסר לקהל. אחרי שהם עלו לשלטון, כבר אי אפשר היה לקבל משוב כי אנשים פחדו לפתוח את הפה. התוצאה היא פקידים מתוסכלים במשרד ההסברה הלאומי, שמתלוננים שהם לא יודעים יותר מה אנשים חושבים. וכשאתה לא יודע מה אנשים חושבים, אתה אף פעם לא יודע מה יהיה הניצוץ. זה יכול להיות רוכל שמצית את עצמו. זה יכול להיות גבר שמעונה למוות בתחנת משטרה ולשם שינוי מושך תשומת לב. זה יכול להיות מנהיג שמתנהג בפומבי כמו מארי אנטואנט, מקבל מחיאות כפיים מהפרלמנט ומוצא להורג אחרי שבוע. וב-2015, זה יכול להיות מם על המנהיג הלאומי.

מי? מי צוחק על פוטין?

הומור מסוכן במיוחד לדיקטטור. הוא נשען על כך שהוא מפחיד מכדי שיצחקו עליו, על כל פנים לא בקול. מישהו שמעז ללעוג לו בסוג של פומביות חותר משמעותית תחת המשטר. אי לכך ובהתאם לזאת, הודיע רוסקומנאדזור בשבוע שעבר על תקנות חדשות ליוצרי ממים, קרי על הוצאתם של ממים אל מחוץ לחוק.

בישראל מותר. ברוסיה? הסתבכתם

מעתה, הודיע רוסקומנאדזור, כל שימוש בדמותם של אנשים מוכרים, שאיננו עולה בקנה אחד עם דמותם כפי שהם רואים אותה, אסור. המשמעות: אין יותר ממים לעגניים לפוטין ולגווארדיה של הסילובקי, השילוב (שנראה ייחודי לרוסיה עד שמסתכלים על עוד כמה מדינות) של יוצאי השירותים החשאיים שהפכו לאנשי עסקים.

מישהו שחושב שמייצגים את הדמות שלו שלא כהלכה, רשאי לתבוע את היוצר - או להתלונן עליו לרוסקומנאדזור. זה האחרון רשאי להסיר את התוכן הרלוונטי מהאתר, או להסיר את האתר כולו. כך מאלפים את מה שנשאר מהרשת הרוסית, והכל חוקי כמובן. עד שיבוא הפיצוץ.

אנחנו? מרגלים? זה באג!

לפני מספר ימים או שבועות (עבדכם הנאמן איבד את תחושת הזמן עקב החג שבו נאלץ לאפות את הלחם שלו בעצמו) גילה רגולטור הפרטיות הבלגי את אמריקה ודיווח שפייסבוק עוקבת אחרי כל המשתמשים בעולם באמצעות כפתור הלייק הפופולרי שלה. בכל מקום שבו מוצב כפתור כזה, פייסבוק יכולה, ועוקבת, אחריך. גם אם בחרת שלא לפתוח חשבון בתועבה.

זה בפני עצמו לא היה חדש. ב-2011, כבר מצא ראש המרכז להגנה על פרטיות במחוז שלזוויג-הולשטיין בצפון גרמניה, תילו וייכרט, בדיוק את זה. הוא הורה על הסרת כפתורי הלייק מכל האתרים במחוז ואיים לקנוס אתרים שלא יצייתו להנחיה הזו, כשהוא מציין שפייסבוק משתמשת בכפתור כדי לעקוב אחרי אנשים שאין להם חשבון פייסבוק. וייכרט ראה בהתנהלות הזו איום כה גדול, עד שהוא קרא לתושבי מחוזו לא ליצור חשבונות פייסבוק, כדי שזו לא תוכל ליצור "פרופיל של התנהגותכם".

מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג

אני מזכיר את הפרשה הזו, משום שאז דחתה פייסבוק את האשמותיו של וייכרט וטענה שהיא פועלת בהתאם לחוק. זה לא מה שהיא טוענת עכשיו. כעת הטענה של פייסבוק היא שוואלה, כן, היא עוקבת אחרי משתמשים שאינם משתמשי פייסבוק, אבל זה בטעות: לטענתה, מדובר בבאג והיא שוקדת על תיקונו.

אוגוסט 2011: הכל תקין, אנחנו בכלל לא עושים את מה שאתם אומרים שאנחנו עושים. אפריל 2015: אה, כן, אנחנו עושים את זה, אבל זה "באג". פייסבוק לא יכולה לטעון עכשיו שהיא נתקלה ב"באג" הזה רק אחרי פרסום הדו"ח הבלגי; תילו וייכרט פרסם אותו בקול גדול באוגוסט 2011. אם זה היה באג, למה פייסבוק לא תיקנה אותו בשלוש וחצי שנים?

אז, שוב, זה מה שצריך לעשות עם פייסבוק: לקנוס אותה בדולר אחד לכל יום שבו היא ריגלה אחרי משתמשים בלי הסכמתם - לכל משתמש. ולהמשיך לקנוס אותה מדי יום. באיחוד האירופי אנחנו מדברים בערך על קנס של 200 מיליון דולר ליום. אולי זה יעזור.

אל הדלתות!

ממסד המעקב האמריקאי נלחם בשיניים ובציפורניים על היכולת שלו לרגל אחרי אזרחים, והדרישה העיקרית שלו לאחרונה היא שחברות הטכנולוגיה יאפשרו לו "דלת אחורית" לתוכנות שלהן. אלה, מצידן, מתחילות להתנגד. העילה העיקרית שלהן היא שפרצת אבטחה ששמורה לשירותי השו-שו היא פרצת אבטחה שגם האקר יכול לעלות עליה; הסיבה להתנגדות בפועל, עם זאת, היא בעיקרה החשש שמא הן תיראנה כמשת"פיות של המרגלים. שזה בדיוק מה שהן היו עד חשיפות סנודן (אבל הן לא אוהבות את הפרסום).

סוכנויות המודיעין רוצות מפתח לדלת האחורית

ממשל אובמה עובד על דו"ח רשמי בנושא, ונראה שהשושואיסטים הבינו שהם כנראה עומדים להפסיד בקרב הזה, שנהיה מסובך יותר מאז שג'ון אוליבר המחיש לאמריקאים שתמונות הג'ונסון שלהם בסכנה. אפל כבר הודיעה על הצפנה כברירת מחדל, גוגל הודיעה על משהו דומה באנדרואיד. אובמה עצמו הודיע שהוא תומך בהצפנה, אם כי הוא הקפיד לסייג את האמירה הזו.

אז עכשיו ראש ה-NSA אומר שהוא לא רוצה דלת אחורית, הוא רוצה שבריר של כזו - עד כמה שניתן להבין, שבריר קוד שהסוכנות שלו לא תוכל להפעיל ללא תיאום עם החברות המעורבות. הסיכוי להעביר חוק כזה כרגע לא גבוה, אבל לשירותי המודיעין תמיד יש את האופציה לעבור על החוק ולדרוש חנינה אחר כך. זה עבד עד כה.

נתחיל מהחדשות הטובות: אתרי פלאש גוועים.

זוכרים אותם? משהו מזעזע שאי אפשר לנווט בו כי הוא כולו בפלאש, עולה מתי שבא לו, משמיע מוזיקה בלי אזהרה, ובאופן כללי מתנהג לא כאילו הוא אמור לספק לך מידע, אלא אתה אמור לסגוד לו בהערצה? אז הם גוועים.

שזה טוב לאוכלוסיה הכללית של משתמשי הרשת, ופחות טוב לאנשים שהתפקיד שלהם הוא לתעד את ההיסטוריה של האינטרנט. כן, לא קל לשמור אתרי פלאש כמו שצריך. בסופו של דבר, האתרים הללו היו שלב חשוב בהתפתחות של הרשת, ואם הג'וב שלך הוא לשמר את ההיסטוריה, אז נראה שאין מנוס גם מלשמר את אתרי הפלאש.

זה אומר לשמור קבצי SWF, ואז לגלות שלא כולם מתאימים לאותה גרסה של פלאש. היכולת לשחזר אותם באמצעות אמולטורים לא משיגה את אותו האפקט. אני מניח שצריך לשמור אותם, פחות או יותר מאותה הסיבה שאנחנו שומרים צבועים בגני החיות: זה חלק מהעסק ואי אפשר להתעלם ממנו, עד כמה שהיינו רוצים.

קצרצרים

1. אפל השיקה בסוף השבוע את השעון החכם שלה. רוצים לקנות אחד? אני לא מבין אתכם, אבל אמליץ לכם לקנות אותו עם אחריות. בניגוד לחוק הרווח, אפל מעניקה שנה אחת בלבד של אחריות על המוצרים שלה - ושעלות הטיפול במכשיר כשהוא מחוץ לאחריות נעה בין 229 ל-2,800 דולר. העלות של טיפול בסוללה מחוץ לאחריות היא 79 דולר. תשמור האלה ותציל. אם היה מדובר בסמארטפון? מילא; יש הרבה אייפונים והרבה גורמים שמתקנים אותם. אבל השעון החכם הוא מוצר חדש לחלוטין, רק לאפל יש חלפים וקחו בחשבון שאם הטלפון נמצא רוב הזמן בכיס שלכם או על השולחן, שעון חכם חשוף לכל פגעי העולם, ביושבו על פרק ידכם.

שעון אפל | צילום: איי פי

2. האקרים שיבשו את השידורים של רשת הטלוויזיה הצרפתית TV5Monde, התקפה שנטען שבוצעה על ידי אנשי דאע"ש, אבל לא נראה שברשת למדו את הלקח. זמן קצר לאחר מכן, התראיין אחד מאנשי הרשת בנושא; הוא רואיין על רקע לוח המודעות של המשרד, שם אפשר היה לראות חלק משמות המשתמש והסיסמאות של השירותים של הרשת. ניתן היה בקלות, למשל, לפרוץ לחשבון היוטיוב שלהם. עד כה זה לא קרה ויש לקוות שאחרי שמישהו שם דפק את הראש במסך, הוא שינה במהירות את פרטי החשבון.

3. משטרת הודו מתכוונת לעשות שימוש חדשני ודכאני במל"טים: היא תטיס רובוטים מעופפים מעל הפגנות, ואם הן לא תמצאנה חן בעיני הקצין האחראי, המל"טים ישפריצו גז פלפל על המפגינים. יש לציין שעל פניו זה נשמע הרבה פחות מדויק מהשלכת רימוני גז מדמיע. מל"טים משמשים את כוחות ההרג של המדינות השונות כבר יותר מעשור; זו הפעם הראשונה שמדינה דמוקרטית-ברובה מודיעה על שימוש בהם כנגד אזרחיה-שלה, כשאלה לא נמצאים במרד חמוש. שימו לב לתקדים הזה, ואל תחשבו שהרוח לא תפנה אותו גם נגדכם.

4. הקמפיין של ראנד פול ממשיך לעשות היסטוריה דיגיטלית: אחרי שהוא הודיע בשבוע שעבר, בנאום הפתיחה, על כך שהוא מתכוון לסגור את תכנית המעקב של ה-NSA, בסוף השבוע הודיע הקמפיין שהוא יקבל תרומות בביטקוין. בכך הוא יהפוך להיות הקמפיין הנשיאותי הראשון שעושה זאת. אם ב-2008 הקמפיין החדשני מבחינת הרשת היה של הדמוקרטים, ובמיוחד בצד של אובמה, שמונה שנים אחר כך (ותשעה חודשים לפני הפריימריז הראשונים) הקמפיין הרפובליקני פותח פער ניכר.