הסלולרי שיכול לעזור לדנקנר

זה היה יומו של נוחי דנקנר בבית המשפט. אחד מתוך שניים שבהם הוא ישטח את גרסתו לאירועים שקדמו להנפקת אי.די.בי אחזקות בפברואר 2012. הנפקה זו הוגדרה בתקשורת ובשוק ההון כהנפקת חייו, ולא רק משום שהאירועים סביבה הובילו להגשת כתב אישום נגדו על הרצת מניות, אלא גם משום שבדיעבד אותה הנפקה מסמנת את תחילת נפילתו בשוק ההון. לטענת דנקנר, ההנפקה התבססה על "חברים וחברות", על המיליה העסקי והשותפים לדרך, ולא על הציבור. דנקנר הבין כבר אז שהציבור כנראה מאבד בו אמון. החמצן הכספי שנתנו לו החברים, למעלה מ־300 מיליון שקל, הספיק לעוד כשנתיים. אבל לא ליותר מזה.

עדותו של דנקנר מספקת אמנם חוכמות עסקיות בדיעבד, וגם הצצה מרתקת לדרך שבה חשב ופעל האיש שעמד בראש הפירמידה החזקה במשק באותם ימים, אבל לא בשביל זה הוא מבלה את חצי השנה האחרונה בכניסה וביציאה מבית המשפט. דנקנר מנסה להוכיח שהתוכנית התרמיתית שהתביעה מייחסת לו מבוססת על אוסף של אירועים אקראיים. לא תכנון מוקדם ולא כוונה פלילית. אירועים שאפשר לחבר אותם לסיפור, שהם התחלה, אמצע וסוף אחרים לגמרי מאלה שהפרקליטות חיברה. לדנקנר ולאיתי שטרום יש בעיה עם ראיות נסיבתיות לא מעטות שהוצגו עד עתה. דנקנר בעצמו העיד היום שהראיות בתיק הזה "נראות לא טוב". הסברים יש לו, אלא שהם מעוררים גם לא מעט קשיים.

שטרום קנה ביוקר בבורסה ומכר בזול מחוץ לבורסה

קושי מרכזי הוא מדוע דנקנר הפנה לשטרום משקיעים שירכשו ממנו מניות מחוץ לבורסה, ולא הפנה אותם לרכישת מניות בהנפקה. מדוע שהכספים, שהיו כל כך קריטיים באותם ימים לאי.די.בי לפי עדותו שלו, לא יזרמו לקופת החברה? ואם שטרום, לפי עדותו, צלצל אליו והודיע לו שהוא מתכוון לקנות מניות אי.די.בי - מדוע הוא לא הציע לו להסיט את הכספים להנפקה? מה המניע מאחורי כל זה, אם לא ניסיון לספק לשטרום מימון זמני להמשך רכישת מניות בבורסה שתביא להעלאת שעריהן?

רונה דנקנר | צילום: דנה קופל

עדותו של דנקנר היום עסקה רבות בשאלה זו, בעיקר בחמשת המשקיעים שלהם מייחסת הפרקליטות את "חילוצו" של שטרום - אילן בן דב, יוסי ויליגר, צביקה בארינבוים, אבי פישר וגלעד טיסונה - בסכום נאה של כ־19 מיליון שקל. ההסבר שנתן היום דנקנר הוא שמדובר בשחקני שוק הון שהוא לא היה בטוח שישקיעו בהנפקה. על בן דב הוא אף העיד בלגלוג שרגע לאחר שהוא הורה למנהל ההשקעות שלו לרכוש מניות ב־3 מיליון שקל, הוא יצא לרכב וביקש ממנו למכור אותן. אף שדנקנר גילה זאת רק בדיעבד, עם פתיחת החקירה, הוא טען שהתנהגות זו מלמדת על כך שחוסר האמון שלו בבן דב היה מוצדק.

מימין: נוחי דנקנר, טל אנגלנדר ויוני מורן | צילום: אוראל כהן

דנקנר טען היום שהוא הפנה את המשקיעים לשטרום לאחר שהיה בטוח שההנפקה הצליחה. היה מספיק כסף בקופה מההנפקה, והוא חשב ששטרום חברו מחפש רוכשים, כך אמר דנקנר. אז הוא שלח אליו את אותם אלה שהוא לא היה בטוח לגביהם. גם אם זה נשמע לא נעים באוזני שטרום שהוא שלח אליו את המשקיעים הפחות איכותיים, דנקנר פעל כך לאחר שחשב שהם "מבלפים" אותו, ולטענתו זה לא נבע ממחשבה פלילית.

גם אם מקבלים את ההסבר של דנקנר, נותר קושי בקו ההגנה הזה. שטרום טוען שהוא ניסה לבנות פוזיציה במניית אי.די.בי ולכן רכש עוד ועוד מניות ‑ לרוב בשערים גבוהים. אלא שאם שטרום בונה פוזיציה מתוך אמון במניה, מדוע במשך שלושה ימים הוא מוכר בזול מחוץ לבורסה, לאנשים ששולח אליו דנקנר, את המניות שרכש ביוקר בבורסה? ולא פעם או פעמיים, אלא במספר סבבים?

חוות דעת מומחה סותרת את עדותו של עדי שלג

נושא המכירות מחוץ לבורסה הוא אמנם נקודת חולשה בקו ההגנה, אבל מצד שני גם יש לה נקודת חוזק אחת לפחות שמגיעה מחוות דעת מומחה של אבי קמר, יועץ טכני בתחום התקשורת, שהוגשה היום לבית המשפט. חוות דעת זו, שכללה טענה שעשויה לקעקע את אמינותו של עד המדינה עדי שלג, בחנה את איכוני הטלפון הנייד של שטרום בשלושת הימים הרלוונטיים לכתב האישום, כפי שנאספו על ידי רשות ני"ע. האיכונים מספרים היכן שהה שטרום בימים הרלוונטיים לאישומים.

שלג העיד שב־21.2.12, בסביבות 11:00 בבוקר, הוא "הוזעק" למשרדי ISP על ידי שטרום, וזה הורה לו פנים אל פנים לבצע רכישות כדי "להרים את המניה". . אבל לפי חוות הדעת של ההגנה, הטלפון של שטרום לא אוכן אפילו פעם אחת במשרדים שבהרצליה.

דנקנר עם עו"ד גיורא אדרת | צילום: אוראל כהן

"באופן עקרוני המנוי אוכן בכל שעות היום, מהשעה 11:00 ועד השעה 17:00, על סקטורים בצפון הרצליה - אזור כיכר דה שליט ועד שכונת נוף ים", כתב המומחה מטעם ההגנה, "ולכן עקרונית לא היה יכול להימצא בזמן שאוכן באזור המשרד בכתובת מנופים 8". במילים אחרות, הטלפון הנייד של שטרום לא היה במשרד כל אותו יום. מה שמסתדר עקרונית עם גרסתו שבאותו שבוע נולדה לו ילדה ולכן היה בכלל בבית.

דנה דנקנר | צילום: דנה קופל

גם אם התביעה רוצה, היא אינה יכולה להתעלם מחוות הדעת שמטילה ספק באמינות הגרסה של עד המדינה. הפרקליטות נתקלה בעבר במקרים שחוות דעת של מומחה מטעם ההגנה הובילה לזיכוי בתיק ני"ע. זה קרה בתיק הרצת האג"ח של חברת מליסרון. אחת הראיות המרכזיות בתיק היתה שיחה מוקלטת שבה דיברו שלושת הנאשמים - מנכ"ל מליסרון ועופר השקעות אבי לוי; סמנכ"ל הכספים של עופר השקעות ופיתוח גולן מדר; והברוקר אלי העליון. בתחילת השיחה נשמעו השלושה על הקו, ובמהלכה שוחחו מדר והעליון על העלאת שער האג"ח. השיחה הובילה להרשעתם של השניים, אבל השותף השלישי לשיחה אבי לוי ‑ זוכה.

עומר דנקנר | צילום: אוראל כהן

איך זה קרה? הסנגוריות של לוי, נוית נגב ואיריס ניב־סבאג, שהן כעת הסנגוריות של שטרום, הציגו חוות דעת של מומחית קול לפיה בשיחה נשמע צליל שעשוי להתפרש כצליל ניתוק. בנוסף, בסיום השיחה נשמעו רק מדר והעליון נפרדים לשלום. חוות הדעת פתחה פרצה: אולי לוי לא היה חלק מהשיחה המרשיעה? התביעה לא הביאה חוות דעת נגדית שסתרה את ממצאי המומחית. השופט בתיק חאלד כבוב, שהוא גם השופט בתיק אי.די.בי, כתב בהכרעת הדין שחוות הדעת סייעה להטיל ספק סביר בכך שלוי היה עד לתוכן המפליל של הדברים שנאמרו בין מדר להעליון.

על הפרקליטות להוכיח כי שטרום שהה במשרדי ISP

בפרקליטות היה מי שנזכר במקרה הזה, עם הצגת טיעון האיכונים בתיק אי.די.בי. עכשיו צריכים להחליט שם אם בכוונתם להציג ראיות הזמה לטענות ההגנה. הבעיה המרכזית של התביעה בעניין זה היא שעד המדינה טען במפורש, וזה גם בהמשך לשאלה שהציג לו השופט בדיונים, שהבקשה להרצה היתה בעל פה, במשרדים בהרצליה, ולא בטלפון. אם הפרקליטות רוצה להוכיח את אמינותו של עד המדינה, היא חייבת להציג ראיות ששטרום היה במשרדים באותו יום.