הכל זורם, חוץ ממשחקים: OnLive, הבטחת הגיימינג שלא התממשה

זו היתה אמורה להיות הטכנולוגיה שתמציא מחדש את תעשיית המדיה הגדולה בעולם כיום: חברה אמריקאית קטנה בשם אונלייב (OnLive), שנחשפה לראשונה ב-2009 ושווייה הוערך בקרוב ל-2 מיליארד דולר, הבטיחה לחולל מהפכה בעולם הגיימינג.

באונלייב טענו כי בזכות התפתחות טכנולוגיית ההזרמה לא יהיה יותר צורך לקנות קונסולות משחקים יקרות או חומרה מתקדמת למחשב האישי, לרכוש משחקים בודדים וכבדים או להתקין אותם. במקום זאת, תמורת דמי מינוי חודשיים צנועים, יוכל המשתמש להריץ את המשחקים האהובים עליו בכל מקום ועל כל מכשיר, אפילו סמארטפון או מחשב ישן. המשחקים ירוצו על שרתים חיצוניים, יותאמו למכשיר של המשתמש וירוצו עליו כווידאו.

עוד לפני ששירותים כמו נטפליקס שינו את תעשיית הקולנוע, אונלייב גרמה לגיימרים, אנליסטים ומשקיעים לשים לב לטכנולוגיית הסטרימינג. היא חתמה על שיתופי פעולה עם וורנר, AT&T ויצרניות משחקים, ויצרנית הסמארטפונים HTC השקיעה בה 40 מיליון דולר. חברות כמו סוני, מיקרוסופט וסטים מיהרו לפתח פתרונות סטרימינג משלהן, לצד חברות עצמאיות כמו פלייקאסט הישראלית. תחזיות נמהרות כבר העריכו שבקרוב כבר לא יהיה צורך בהוצאת קונסולות משחקים חדשות.

החודש הודיעה סוני, שרכשה את מה שנשאר מאונלייב, על כוונתה לסגור בעוד כשבועיים וחצי את השירות. החברה לא תפצה את לקוחותיה על הרכישות או מוצרי החומרה שבהם הם מחזיקים, וסוני אף לא ניסתה להעביר חלק מלקוחות אונלייב לשירות הסטרימינג שלה. מעטים שמו לב להודעה הזאת או מחו עליה: אונלייב פשוט לא הצליחה להגשים את ההבטחה שהיתה טמונה בה. מה השתבש כל כך בדרך?

מכרה את עצמה לעצמה

אונלייב, שהוקמה עוד ב-2003, עבדה במשך שנים בשקט וביעילות מתחת לרדאר כדי לבטל את הספקות בתעשייה לגבי טכנולוגיית הסטרימינג. אחרי שנחשפה בפומבי דאגה אונלייב להכריז מדי חודש על שירותים חדשים, שיתופי פעולה, משחקים שנוספו לפלטפורמה ומוצרים שהחלו לתמוך בשירות כמו אייפונים, סמארטפוני אנדרואיד, טלוויזיות וממירים חכמים, לצד קונסולה פשוטה שפיתחה החברה עצמה. השקתו של השירות לקהל הרחב בתחילת העשור הנוכחי גררה אחריה ביקורות משבחות.

כל זה לא מנע מאונלייב לרשום הפסדים מתמשכים: החברה העסיקה יותר מ-200 איש והחזיקה מרכזי שרתים ענקיים, התקשתה ליצור מודל הכנסות רווחי, התפזרה על פני יותר מדי פלטפורמות ומדינות ופיתחה עוד ועוד כלים מתקדמים עבור קהילת שחקנים שמעולם לא באה: בשיאה עמד מספר המנויים על 1,600 בו זמנית.

גרי פרי, מייסד שירות הסטרימינג המתחרה גייקי שנמכר גם הוא לסוני, כתב החודש בבלוג שלו כי אונלייב היתה "מתחרה ראוי ורציני", אך טען כי טעתה כשהתמקדה במשחקים שנועדו במקור למחשב האישי. "כשאנחנו ניסינו לעשות זאת היינו צריכים להחביא כפתורים, אייקונים וכלים שלא היו קיימים בגרסה המותאמת", הסביר פרי, "זה היה סיוט".

בקיץ 2012 פיטרה אונלייב את כל עובדיה, מכרה את עצמה לעצמה בטריק פיננסי, והוקמה מחדש תחת בעלים חדשים - חברת ההשקעות לאודר שבין השאר היתה מעורבת ב-WebTV, חברה אחרת של המייסד סטיב פרלמן. זה לא מנע מפרלמן לעזוב את אונלייב החדשה כמה ימים לאחר מכן. לאחר שהעשן התפזר התברר כי אונלייב מכרה את עצמה לפי שווי עלוב למדי של 4.8 מיליון דולר. מהלך ההתחדשות לא עזר לאונלייב, שנאלצה שוב ושוב לשנות את האסטרטגיה והמודל המסחרי שלה, עד שהחודש סגרה את השערים.

מי רוצה משחקים ישנים

סגירת אונלייב אינה מהווה רק כישלון שלה עצמה, אלא של תעשייה שלמה שלא עמדה בציפיות ממנה. טכנולוגיות הסטרימינג הגיעו לעולם הגיימינג, אבל הן בעיקר נועדו לאפשר לשחקנים להריץ משחקי מחשב על גבי הטלוויזיה. סוני, למרות הבטחותיה להציע לגיימרים לשחק מרחוק בנוחות, מציעה כיום מאגר מוגבל מאוד של משחקים המאפשר זאת ומתמקד במשחקי פלייסטיישן 2 ו-3 ישנים בלבד.

מיקרוסופט, מצדה, מפתחת טכנולוגיה מיוחדת שתאפשר לה להתמודד עם לגים בשירותי סטרימינג, ואילו Nvidia השיקה בצורה מוגבלת את שירות ההזרמה שלה, Grid. ואולם כל הפתרונות הללו מדשדשים וההשפעה שלהם על השוק עד כה היא זניחה. הפתרונות העצמאיים של חברות כגון Cluster-G או Streammygame לרוב דורשים ממירים מיוחדים או זמינים רק במדינות מסוימות.

במבט מהצד, קשה להבין איך התחום הזה עדיין לא ממריא. העלויות של פס רחב ושרתים חזקים צנחו, ונטפליקס כבר הוכיחה שסטרימינג הוא אלטרנטיבה אמיתית. למרות הדאגות מפני איכות ביצועים או עיכובים בהזרמה, שירותי הזרמת המשחקים המעודכנים מפגינים ביצועים טכניים טובים ואינם דורשים חיבור מהיר במיוחד.

לדברי אנדרו פיר מ-Nvidia, הבעיה המרכזית היא בהיצע: הלקוחות מעוניינים בשירות פשוט שמציע את הכותרים החדשים ביותר. "אתה צריך לעבוד עם חברות המשחקים כדי להתאים אותן לפלטפורמה", הסביר בראיון ל-VentureBeat. פטריק ווקר מחברת המחקר EEDAR, המתמחה בתעשיית המשחקים, אמר לניו יורק טיימס: "היום שחקנים יכולים לקבל גישה למשחקים ישנים בקלות, וקשה לשכנע אותם לשכור את המשחקים במקום לקנותם". תומס גודמן מסטרטג'י אנליטיקס מעריך, מצדו, שהשנה תחול סוף סוף הפריצה הגדולה של שירותי הגיימינג בענן, וטען כי הדבר "קריטי" לחברות המשחקים המעוניינות לייצר ערוצי הכנסות חדשים.

ואם תשאלו את אונלייב, מי שבאמת אשמה זו דווקא התקשורת שהעלתה אותם לגדולה. "רוב המאמרים שנכתבו על אונלייב התייחסו אליה כפושטת רגל", טענו בחברה, "התחזיות שגיימינג בענן יגיע רק בעתיד הרחוק מגשימות את עצמן".