הכסף הציבורי בפרשת אי.די.בי: גם גברת כהן חברה בהנפקה של דנקנר

לאיש העסקים נוחי דנקנר, שיתייצב מחר בשנית בבית המשפט המחוזי בת"א להשיב לאישומים נגדו על הרצת מניות אי.די.בי אחזקות בסמוך להנפקה שערכה בפברואר 2012, יש קו הגנה ברור. הוא טוען שלא היה לו אינטרס להריץ את המניה בין התאריכים 21.2-23.2 כפי שטוענת הפרקליטות, כדי למקסם את המחיר שייקבע בהנפקה, שבה גויסו 321 מיליון שקל.

דנקנר חזר שלשום על הגרסה לפיה היה מדובר בהנפקת חברים שלא כוונה לציבור המשקיעים הרחב, אלא לקבוצה מצומצמת של מקורבים ושותפים לדרך. או במילותיו שלו: "ידענו ששום גברת כהן מחדרה או גדרה לא תקנה בשקל". אלא שמתברר שלא כך הדבר.

הניסיון לשכנע את השופט

דנקנר מנסה בדרך זאת לנטרל את המניע שמייחסת לו התביעה. לשכנע את השופט שהוא ידע מראש שחבריו יסיעו לו לגייס את הכספים שהוא זקוק להם כדי להנשים את הקונצרן שבראשו עמד. ואם התמורה מובטחת מראש, כך דנקנר, הרי ההנפקה לא יכולה להיכשל ואין לו סיבה לפעול כדי להבטיח את הצלחתה.

כדי לעבות את גרסתו, טען בנוסף ש־85% מהתמורה בהנפקה הגיעה מחברים. עוד 5% לדבריו הגיעו מפעילי שוק ההון, ו־10% מהתמורה בלבד, כך דנקנר, מקורם בכסף של חברות חיתום והנפקה. אלא שהטענה כאמור, כך עולה מבדיקת רשימת המשקיעים בשלב המוסדי שפרסמה אי.די.בי לאחר הנפקה, לא מדויקת.

בשלב זה, הראשון מתוך שניים בהנפקה, הודיעה החברה על התחייבויות של משקיעים להזרים לקופתה כ־280 מיליון שקל. לדברי דנקנר - הרבה מעבר למתוכנן ולמצופה. מתוך סכום זה, 62 מיליון שקל היו מבעלי שליטה ובעלי עניין. בהם דנקנר ואחותו שלי ברגמן. סכום נוסף, כ־142 מיליון שקל, הגיע מבתי השקעות זרים וקרנות השקעה, משקיעים פרטיים וגם כמובן החברים. למשל שלמה אליהו (10 מיליון שקל) ומיכאל ורעיה שטראוס (2 מיליון שקל).

מימין: נוחי דנקנר ופרקליטו עו"ד גיורא אדרת שלשום בבית המשפט | צילום: אוראל כהן

בקיזוז סכומים אלה נותרים עם תמורה של 76 מיליון שקל שמקורם בכסף ציבורי - 27% מתמורת ההנפקה. זה כסף של חברות ציבוריות כגון הכשרת היישוב, וגם של כ־11 חברות חיתום והשקעה שבבעלות חברות ציבוריות (ראו רשימה). וזה כסף ששייך בין היתר גם לגברת כהן מחדרה, שהגופים המוסדיים השקיעו בשבילה. דנקנר יכול לטעון שלא כיוון לכך, אך זאת התוצאה.

השלב המוסדי לא היה כמובן סוף הגיוס. בשלב השני, הציבורי, גייסה אי.די.בי עוד 41 מיליון שקלים. כסף שדנקנר טען שלשום שגם מקורו בחברים שלו. לא ברור במי מדובר בשלב זה, וקצת קשה לקבל אותה במלואה (ראו מסגרת), חלקו של הכסף הציבורי בהנפקה לא קטן בהרבה. הוא עומד על 23%.

המניע להנפקה הציבורית

הטענה של דנקנר על הנפקת חברים שהתמורה בה מובטחת מראש מעלה קושי נוסף. אם ידע מראש שחבריו יספקו לו כרית מזומנים, מדוע בכלל פנה לאפיק של הנפקה ציבורית? שהרי כבעל שליטה הוא היה יכול לנתב את החברה להשתמש בכלי אחר: הקצאה פרטית של מניות. באמצעות כלי זה, ללא החשש הנלווה להנפקה ציבורית שבו לא יגויס כל הכסף הדרוש, אי.די.בי היתה יכולה להקצה מניות רק לחברים של דנקנר בתמורה לכסף שהבטיחו.

דנקנר ביקש לא להתייחס לשאלות, משום שבית המשפט אסר עליו לשוחח על הנושא. עם זאת מקורביו טענו שהחישוב לפיו 85% מהכסף בהנפקה מקורו בחבריו הוא מדויק. לשאלה מדוע בחר בהנפקה ציבורית לא ניתן מענה.

כצמן וסגל לא השקיעו

על פי דנקנר, ההשקעה המדוברת נעשתה בשלב הציבורי, בו אין וודאות אם אדם השקיע או לא.

כצמן וסגל גויסו לדבריו בעזרת יו"ר אי.די.בי לשעבר אריה מינטקביץ': "מינטקביץ' פנה לכצמן ועדכן אותי. הוא סיפר שדורי

סגל וכצמן ישתתפו כל אחד מכספם הפרטי ב־5 מיליון שקל. מישהו חושב שכצמן ניתח את מצב אי.די.בי? הוא עקב? הוא שם ביחד עם סגל 10 מיליון שקל. אלה החברים. להבדיל מהחתמים ושחקני שוק ההון".

דנקנר הרבה לתאר איך השתמש בקשריו כדי לגייס כסף להנפקה ואף הגיש לבית המשפט מחברת ספירלה ירוקה שבה כתב בצורה מדוקדקת עם מי הוא דיבר, ואיזה סכום הוא צפוי להשקיע.

דנקנר הדגיש כי בזכות חבריו חש שקט לגבי הצלחת הנפקה: "לחברים לא איכפת מה המחיר, זה אנשים שלא מסתכלים על שער השוק, וזה גם לא מעניין אותם".

מינטקביץ' ודנקנר סירבו להתייחס לדברים.