אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הגרמני המורכב צילום: ויקיפדיה

הגרמני המורכב

הסופר הגרמני גינטר גראס, זוכה פרס נובל ומחברו של "תוף הפח", הלך לעולמו אתמול והוא בן 87. בעולם דיכוטומי הוא התעקש לייצג מורכבות, ולישראלים זה לא תמיד היה נוח

14.04.2015, 09:09 | מיכל פלד־פליישר

בספרו הקלאסי "האופרה הצפה" טוען המחבר ג'ון בארת' כי החיים לא משתמשים בסמליות דקה ומרומזת (זו שמורה לאמנות), אלא להפך: החיים מסמלים ומייצרים אלגוריות ומטאפורות גסות יחסית, שמהותן ברורה. הוכחה לכך אפשר לראות גם בכך שגינטר גראס, הסופר הגרמני הנודע וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1999, הלך לעולמו דווקא אתמול, ימים מועטים לפני שישראל מציינת את יום השואה.

השילוש הזה - גראס, ישראל והשואה - היה נפיץ ובעייתי לאורך כל חייו הארוכים של גראס, שמת בן 87. כמו קוץ בתפיסה המקובלת של "גרמני טוב" לעומת "גרמני רע", גראס התעקש להיות גם וגם: חבר בנוער ההיטלראי שהתנדב לוואפן אס.אס - אך לאחר המלחמה התחרט על כך ודגל בעימות ישיר של הגרמנים עם עברם הנאצי; סופר גדול שביקר בישראל כמה פעמים (הראשונה עוד ב־1967) והשפיע על רבים מכותביה - אך גם היה ממבקריה החריפים ביותר. פעמים רבות עמדו הישראלים נבוכים מול התופעה ששמה גינטר גראס, מתקשים להבין אם הוא בעדנו או נגדנו, ובאפריל 2012, לאחר שפרסם שיר שטען כי היכולת הגרעינית של ישראל מסכנת את שלום העולם - אף נאסרה כניסתו לארץ בידי שר הפנים דאז אלי ישי.

גינטר גראס. כניסתו לארץ נאסרה, צילום: ויקיפדיה גינטר גראס. כניסתו לארץ נאסרה | צילום: ויקיפדיה גינטר גראס. כניסתו לארץ נאסרה, צילום: ויקיפדיה

ספק (ואולי - הלוואי) אם ישי קרא אי פעם את "תוף הפח", ספר הביכורים המסחרר של גראס שבזכותו פרץ לתודעה העולמית ובזכותו ייזכר לדורות. הספר (שגרסתו הקולנועית זכתה באוסקר) מספר על חייו של אוסקר מאצֶראט, ספק ילד־ספק איש שמסרב לגדול, ובוחר בחיים בתוך בית משוגעים על פני "בית המשוגעים" שמתחולל בחוץ, על רקע עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השנייה. כמו גראס עצמו, הספר ספק מצדד ספק מתנגד לנאציזם, סולד ממנו אך גם מנסה להסביר את שורשיו. הקורא הממוצע מוצא את עצמו מול חוויית קריאה שכולה משיכה ודחייה, רצון להזדהות עם הגרמני הצעיר ועם סבלו מול חוסר הרצון לראות את העולם דרך עיניו - חוויה שהופכת קשה פי כמה כשמדובר בקורא יהודי, ומה גם ישראלי.

בניגוד לאלפי ההספדים שיתפרסמו בכל רחבי העולם על לכתו של הסופר החשוב, קשה להאמין שגורם רשמי כלשהו בישראל יספיד את גראס, על אף מערכת היחסים העזה שהתנהלה בינינו לבינו ובינו לבינינו. בני אדם מעדיפים דיכוטומיות, וגראס היה במהותו - ואף התעקש לייצג - משהו הרבה הרבה יותר מורכב. מותו למעשה מהווה סוג של פתרון לשאלה המטרידה: בסופו של דבר הוא לא היה בעדנו ולא נגדנו, אלא אדם בעל ראיית עולם מורכבת, סופר דגול שייתכן שהיה אדם קצת פחות דגול. ותו לא.

תגיות