נעמיד פני גיבורים

"יש את הימים הנוראים הדתיים, ויש את הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שהם ימים איומים חילוניים. זה כואב גם בלי שזה נגע בי אישית, והמצוקה גדולה משום שלא רואים את האור בקצה המנהרה", אומר עודד קוטלר, שמביים בימים אלה בתיאטרון הקאמרי את המחזה "אח יקר" מאת גדי ענבר ("מיקה שלי"), ששכל את אחיו במלחמת יום כיפור ומאז מקדיש חלק מיצירתו לנושא.

המחזה מגולל את סיפור הטראומה של אותה מלחמה מנקודת מבטה של משפחה שהאובדן, הכאב ומיתוס הגיבור כמעט מפרקים אותה - אבל גילוי האמת מחבר אותה מחדש. זהו מחזה ביקורתי הפורש סיפור משפחתי על רקע מציאות רוויית הקשרים פוליטיים, ומשתתפים בו רמי ברוך, אסתי קוסוביצקי, גדי יגיל ועוד. "הנושא המרכזי של ההצגה הוא חולשה המתחזה לכוח", אומר קוטלר. "החולשה הזאת עושה יחסי ציבור של גבורה. אנחנו חוזרים במחזה לאתוס הלאומי שרבים מאיתנו גדלו עליו - שכאן חייבים להיות גיבורים. אנשים נכנסים לצבא בגיל צעיר וצריכים לציית ולבצע משימות אפילו במחיר חייהם. מרגע מסוים המיתוס הזה מבקש שיחזיקו בו אפילו אם הנתונים אומרים ההפך.

"כפי שאומר בהצגה הפקיד מהיחידה להנצחת חיילים: 'במקרים רבים מדי מכסים פה על פאשלות ביחסי ציבור, מתחזים לגיבורים גם אלה שאינם כאלה, כי אי אפשר להודות בכישלון'. אחד התחביבים הגדולים של מדינתנו זה לא להודות בכישלון. האם שמענו פעם שר, ראש ממשלה או רמטכ"ל מודה בכישלונותיו? האספקט הזה נמנע מאיתנו כחברה".

עודד קוטלר, שמביים את "אח יקר" בקאמרי. "אנחנו חוזרים במחזה לאתוס הלאומי שרבים גדלו עליו, שחייבים להיות גיבורים" | צילום: שלום בר טל

עד כמה השכול תופס מקום בהצגה?

"ברגע שמת בן משפחה השכול כמובן מופיע, והוא מתפקד כאבן בפסיפס המשפחתי הזה, אבל הציור הכללי יותר הוא של חברה הנגועה 'בעל כורחה' בצורך להעמיד פני גיבורים".

אתה מרגיש את זה בחברה שלנו?

"ודאי, כל נאום של פוליטיקאי שרץ לבחירות זה 'כוח כוח כוח!' וזה נובע מתחושת דווקא חולשה. בפועל אנחנו כל הזמן מנסים לכפר על חולשותינו מימי מלחמת העולם והשואה. יצאנו פגועים, והמבנה הנפשי הלאומי שלנו פגום".

המקום של הקרביות והשכול בישראל שונה היום מבעבר?

"כן, כי פרופיל הצעיר הישראלי השתנה. היום כבר אין את הסטיגמות של פעם על מי שלא התגייסו - שהיו אומרים שהם חולי רוח. בעבר השתמטות היתה פשע גדול ובושה, והיום יש גם ישראלים רכים יותר, שמוכנים להודות בחולשותיהם. פתאום החולשה מבצבצת החוצה.

"אומרים שבמלחמת יום כיפור לא היינו מוכנים. למה לא היינו מוכנים? היה צבא, היה רמטכ"ל, אז למה? נורמליזציה! זה מה שקרה וזה אנושי, אנשים לא רוצים כל הזמן לחשוב על מלחמה. אחרי יום כיפור היתה ועדת אגרנט וגולדה התפטרה, ואיזה צעקות היו פה! הכל כי פתאום גילינו בעצמנו חולשה".