משפט שדה: ארנונה נגד מוזיקה

1. יצרן או נותן שירות

שינוי הסיווג אפשר לעירייה להכפיל את דמי הארנונה

לתמיר קליסקי, מלחין וקלידן בלהקת אתניקס, יש אולפן הקלטות צנוע בדרום תל אביב. נוסף לשותפו לעסק, אהרון קמינגורוב, מתפרנסת מהאולפן גם עיריית תל אביב באמצעות גביית הארנונה. אלא שיום אחד החליט מינהל הארנונה של עיריית תל אביב להגדיל את הסכום שהוא גובה מקליסקי מ־800 שקל לחודש ל־1,500 שקל. איך עושים את זה? משנים את סיווג העסק מ"תעשייה ומלאכה" ל"שירותים". הרעיון הנאצל שביסוד הסיווגים לארנונה הוא לעודד יצירה ומלאכה ולהכביד על מסחר ושירותים. "למי תודה, למי ברכה?", שורר ביאליק, "לעבודה ולמלאכה!", לא לטפילים כעורכי הדין והסוחרים.

ואולם כשמתעמקים בהגדרות, העניינים מסתבכים. האם תמיר קליסקי הוא יצרן או נותן שירות? עבודתו היא הפקה מוזיקלית ללקוחותיו הזמרים. הם נכנסים אליו עם דיסק ריק ויוצאים עם דיסק שמוטבעת עליו היצירה המוזיקלית, שהופקה ולעתים גם הולחנה עבורם בידי קליסקי וקמינגורוב. מבחינתם יש כאן "יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר", כפי שהוגדרה יצירה בפסיקה.

תמיר קליסקי עם חבריו ללהקת אתניקס. שירות יצרני ויצירתי | צילום: פיני סילוק

2. לא "לא למגורים"

הגדרה משופצת עוקפת את ההחלטות הקודמות בנושא

חברת ערך ועו"ד יונתן יצחק ממשרד גליה גרימברג הגישו ערר בשם השניים למינהל הארנונה, שתידון בתחילת מאי. יצחק מגייס פסקי דין של השופטות מיכל אגמון־גונן ורות רונן שקבעו במפורש כי אולפן הקלטות יסווג כ"בית מלאכה". פסק דין אחר קבע שפעילות קריאייטיבית בתחום הפרסום תסווג את משרד הפרסום כבית מלאכה. וכך לגבי עסק צילום. השופט רמי כהן, נשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, קבע כי גם עבודה בסביבה ממוחשבת יכולה להיחשב יצרנית. "המהפכה הטכנולוגית יצרה שינויים בהליכי העבודה", כתב כהן, "כך שפעולות שנעשו בעבר בעבודת כפיים על ידי פועל ייצור מבוצעות כיום בשימוש במחשבים ודבר זה אינו הופך את המפעיל לכזה המבצע עבודה פקידותית".

המהפכה הדיגיטלית הרחיבה את מושגי הייצור והמלאכה אל מעבר לבתי המלאכה המסורתיים של הנגרים, הנפחים, החייטים והסנדלרים. "האם שונה מספרה לעניין זה מסנדלריות שהוגדרו כבית מלאכה?", תהה השופט אליקים רובינשטיין כשדן בסכסוך ארנונה בין עיריית תל אביב לספר, או שמא אמן השיער מישל מרסייה. בית המשפט העליון הכריע לטובת מרסייה. מאחר שלא היתה קטגוריה של "שירותים", נדרש רובינשטיין להכריע בין "לא למגורים" ו"מלאכה", וקבע שמספרה היא יותר "מלאכה" מאשר "לא מגורים".

עיריית תל אביב החליטה להתחכם ולעקוף את פסק דין מרסייה. היא החליפה את ההגדרה הכוללנית "לא למגורים" לסיווג חדש שאישרו שרי הפנים והאוצר - "משרדים, שירותים ומסחר". קליסקי ושאר אולפני ההקלטות נכללו בסיווג החדש.

3. אולי מזוז יצליח

השופט מתח בעבר ביקורת על סיווג מכבסה כשירותים ומסחר

ובינתיים, אחרי המספרות, הגיעו השנה גם המכבסות לבית המשפט העליון וזכו להכרה במעמדן התעשייתי בפסק דין של השופט מני מזוז. אליהו זהר (בעל מכבסה, לא עורך הדין) עתר נגד עיריית ירושלים שהפילה את המכבסות לסיווג היקר יותר של "משרדים, שירותים ומסחר". מזוז קיבל את הערעור וקבע שמכבסה היא "מלאכה" ולא "שירותים". השופט מתח ביקורת על ההגדרות הקיימות והציע פרשנות לסיווגים השונים: מצד אחד ישנה ה"תעשייה" המאופיינת בייצור המוני ולא בייצור לפי הזמנה. מהצד השני ישנם ה"שירותים", המאופיינים בהתאמה אישית של שירות לצורכי הלקוח, בעיקר עורכי דין, רואי חשבון, רופאים ויועצים פיננסיים. "מלאכה" מצויה איפשהו באמצע. יש בה שילוב בין תעשייה לשירות. זה שירות בעל אופי תעשייתי שניתן בבית מלאכה.

וזה בדיוק מה שעושה קליסקי - מתן שירות יצרני ובמקרה זה אף יצירתי. עכשיו צריך לשכנע בכך גם את מנהל הארנונה של עיריית תל אביב. אם הוא לא יצליח, אולי מזוז יצליח.

השופט מני מזוז. ביקר את העירייה | צילום: חיים צח