הוועדה החשאית שמוותרת על החזר חובות למדינה נחשפת

בשמונה הזדמנויות שונות בשנה האחרונה התכנסו בקומה הרביעית בבניין משרד האוצר בירושלים שלושה מפקידי אגף החשב הכללי ומחקו יותר מ־184 מיליון שקל של חובות - של אנשים פרטיים, של אגודות חקלאיות, של תיאטרון הבימה, של בית החולים הדסה, של עירייה מסתורית ושל מכללה מסתורית לא פחות.

ב־2013 מחקו הפקידים הללו חובות בסכום כולל של 380 מיליון שקל, ב־2012 הם מחקו 290 מיליון שקל, וב־2011 הם מחקו חובות בהיקף כולל של יותר מ־400 מיליון שקל. ובסך הכל, הפקידים האלה מחקו בארבע השנים האחרונות סכום כולל של 1.2 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה, כ־240 מיליון שקל בלבד הם החובות המקוריים (הקרן) ויתר הסכום הוא בגין תשלומים בגין ריבית והצמדה שמעולם לא שולמו.

שלושת הפקידים האלה הם סגניה של החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו, ומחיקת החובות המקיפה הזו נעשתה כדין, במסגרת גוף שמוכר לקבוצה מצומצמת מאוד של אנשים - ועדת המחיקות; או בשמה המלא - הוועדה העליונה לפשרות, מחיקות והסדרים.

לצפייה במסמכים המלאים ניתן ללחוץ כאן

שקיפות עכורה

הוועדה העליונה לפשרות, מחיקות והסדרים היא גוף במשרד האוצר שמורכב משלושה סגנים של החשבת הכללית: מנהל חטיבת האשראי והמימון, החשבונאי הראשי וסגן החשבת הרלבנטי שאחראי על המשרד הממשלתי הספציפי שאת החובות כלפיו מבקשים מהוועדה למחוק.

הוועדה הזו פועלת מעל לוועדות מחיקת החובות המשרדיות, שמטפלות במחיקת חובות בהיקפים נמוכים יותר. בהתאם למדרג הסמכויות שבנתה החשבת הכללית בשנת 2013, ועדות המחיקות המשרדיות רשאיות לטפל במחיקת חובות בהיקף של עד 10,000 שקל לחוב בודד או עד 100 אלף שקל במצטבר. מעל להיקף הזה המשרדים צריכים להביא את הבקשות למחיקת חובות לוועדת המחיקות העליונה. חובות בהיקף של יותר מ־5 מיליון שקל, או חובות מיוחדים, מובאים להכרעתה של החשבת הכללית בעצמה.

תפקידה של ועדת המחיקות העליונה הוא לוודא כי אפסו הסיכויים לגבות את החובות, בין שלא ניתן לאתר את החייבים, בין שמדובר בחברות שקרסו לחלוטין, בין שחלה התיישנות, ובין שמסיבות משפטיות לא ניתן לגבות את החוב. לעתים הסיבות המשפטיות האלה כוללות התנהלות לא נכונה של משרדי הממשלה שפשוט לא רשמו נכון את החובות, או לא זכרו לגבות אותם.

בחודשים האחרונים פעל "כלכליסט" כדי להשיג את המידע המלא ביותר האפשרי על פעילותה של ועדת המחיקות. תוצאות חיפוש הנתונים האלה נחשפות כאן לראשונה במלואן ושופכות אור על עצם קיומה של הוועדה ועל פעילותה. ועדת המחיקות העליונה מנהלת פרוטוקולים של דיוניה המתעדים כיצד התקבלו ההחלטות ומדוע נמחקו החובות, אולם המידע הזה לא הועבר ל"כלכליסט" במלואו, למעט במשפט בודד ותמציתי אחד עבור כל מחיקה שמופיעה בטבלה.

העניין בפעילותה של אותה ועדת המחיקות נולד על רקע חקירת המשטרה בפרשה שבה נקשרו גם בכירים בישראל ביתנו: המשטרה בודקת חשד שלפיו נעשה ניסיון למחיקת חוב של כ־4 מיליון שקל לרשות מקומית מסוימת על ידי פוליטיקאים ומאכערים שנחקרו בפרשה. נבדק החשד כי תחת מחיקת החוב אותה רשות היתה אמורה להעביר תקציבים שייטיבו עם מקורבי אותם פוליטיקאים. הסיפור חזר על עצמו גם במסגרת פרשת המשנה שנחקרת במועצה אזורית שומרון. גם שם נבדק החשד כי מאכערים ניסו להביא למחיקה של 2 מיליון שקל חוב שצברה החברה הכלכלית של המועצה. בתמורה, הועברו תקציבים של החברה הכלכלית לגורמים הקשורים לכאורה לפוליטיקאים שהיו אמורים לסייע במחיקת החוב.

כך, כמעט במקרה, וב"זכות" אותם מאכערים שהתרברבו ביכולתם להביא למחיקת חובות במשרד האוצר, התגלה מנגנון מחיקת החובות שמתקיים כבר שנים תחת ועדת המחיקות. "כלכליסט" פנה לפני כמה חודשים למשרד האוצר בשאלה אם אכן בוצעו מחיקות לרשויות המקומיות האמורות, וכן בבקשה לקבל את מלוא המידע על כלל המחיקות שביצעה הוועדה בארבע השנים האחרונות. לאור סירוב האוצר לשתף פעולה בתחילה, הוגשה בקשה במסגרת חוק חופש המידע.

רק לאחר יותר מחודשיים של המתנה לנתונים, התברר כי באופן רשמי לא נרשמה כל מחיקת חובות לרשות מקומית שנמצאת במרכז חקירת המשטרה. עם זאת, ל"כלכליסט" נודע כי אכן התקבלה בשנתיים האחרונות פנייה מצד גורם כלשהו שביקש לבצע מחיקה "בעייתית" לרשות מקומית מסוימת, והדבר נעצר לאחר שהועבר לבחינת היועץ המשפטי של משרד האוצר.

מסע התלאות לקבלת נתוני מחיקת החובות כלל המתנה ארוכה עד שיאספו פקידי האוצר את מלוא הנתונים, שכן לטענתם המפתיעה - אלו מעולם לא רוכזו במקום אחד, ולמעשה עד שלא הוגשה פניית "כלכליסט", לא ידעו באוצר לומר כמה מחיקות חוב בוצעו בשנים האחרונות ולמי. הנתונים שהתקבלו לבסוף הגיעו עמומים למדי. "כלכליסט" ביקש מאגף החשבת הכללית את שמותיהם של הגופים והמוסדות הציבוריים הנהנים מהמחיקות, אך שם סירבו למסור את הפרטים האלו. וכך למשל, מושב כלשהו שנמחק לו חוב בהיקף של מיליונים, רק בגלל שההתנהלות המשפטית מולו היתה לקויה, ממשיך להנות מחסות משרד האוצר, שלא חושף את שמו.

שקיפות עכורה

הנתונים שבכל זאת הועברו בסופו של דבר על ידי אגף החשבת הכללית מספרים סיפור על חובות שהצטברו ונמחקו, ועל אוזלת היד של משרדי הממשלה שלא מצליחים, ולעתים פשוט לא רוצים, לגבות חובות.

החובות שוועדת המחיקות מוחקת נחלקים לחובות של אנשים פרטיים וחובות של גופים. חובות של אנשים פרטיים יכולים להיות, למשל, חובות של עולים חדשים שלא החזירו את הלוואות העולים שקיבלו ממשרד הקליטה. ב־2012 ועדת המחיקות מחקה חובות שכאלה בהיקף של 69 מיליון שקל, שהיו שייכים לכ-3,800 עולים שלא החזירו את ההלוואות שלהם בשנים 1996–2002. הסיבה למחיקה: "חוסר יכולת כלכלית של החייבים".

או, למשל, ב־2013 מחקה ועדת המחיקות חובות בהיקף של 163 מיליון שקל שמקורם בדיירי הדיור הציבורי של עמידר בכמות לא ידועה שלא עמדו בתשלומי שכר הדירה שלהם בשנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000. החובות האלה נמחקו בעילה של ״התיישנות״.

אך חובותיהם של האנשים הפרטיים מהווים חלק קטן יחסית מתוך החובות הנמחקים. חלק הארי של החובות הם חובות של גופים כמו חברות ורשויות מקומיות. במרץ בשנה שעברה, למשל, מחקה ועדת המחיקות חוב של 119 מיליון שקל ששייך לעירייה מסוימת (אגף החשב הכללי לא מוכן להגיד איזו). החוב הזה הוא לרשות המסים, והוא נוצר כתוצאה מהיטלי הפקת מים ואגרות נוספות שהעירייה לא שילמה. מדובר בחוב שנוצר ב־1993, ועמד במקור על 68 מיליון שקל. עם הזמן צבר החוב ריבית של יותר מ־50 מיליון שקל ולבסוף נמחק. הנימוק שהועבר לידי "כלכליסט" בנוגע למחיקת החוב הזה הוא "חוסר יכולת כלכלית של החייב".

במקרה אחר, גם הוא מ־2014, ועדת המחיקות מחקה חוב של 4.6 מיליון שקל של מכללה מסוימת (גם שמה נותר חסוי), במסגרת הסדר חוב שנעשה עמה. המכללה היתה חייבת את הסכום לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) עבור דמי חכירה, אולם היא לא שילמה אותם מאז 1994. גם במקרה הזה הנימוק למחיקת החוב היה "חוסר יכולת כלכלית של החייב".

אוזלת היד של הממשלה

המקרה האחרון של המכללה שהיתה צריכה לשלם דמי חכירה לרמ"י הוא רק דוגמה אחת לאוזלת היד של רשות מקרקעי ישראל בכל מה שקשור לרישום חובות וגבייתם. מתוך 239 מיליון שקל שוועדת המחיקות מחקה בארבע השנים האחרונות, כ־10% היו חובות לרשות מקרקעי ישראל.

אבל האמת היא שזה עוד כלום. כי הסיפור האמיתי מצוי כנראה בכל אותם החובות שטרם הגיעו לוועדת המחיקות העליונה, וייתכן שלעולם לא יגיעו. על פי הדו"חות הכספיים של הממשלה ל־2013, מתברר כי רשות מקרקעי ישראל גוררת חובות של 2.2 מיליארד שקל שאנשים פרטיים וגופים חייבים לה. הסיכוי לגבות את מרביתם נמוך מאוד. מתוך הסכום הזה כ־300 מיליון שקל הם חובות של משרדי הממשלה בעצמם לרשות.

מבקר המדינה יוסף שפירא התייחס לחובות האלו בדו"ח שפרסם ב־2012: "החובות לא ניתנים למדידה מהימנה ללא טיוב נתונים מעמיק. מבדיקת יתרות החוב מתברר כי יש פערים בטיוב הנתונים. מדובר בכ־24 אלף מקרים שיתרתם עומדת על 1.4 מיליארד שקל. עוד מתברר כי בעבודת טיוב הנתונים עוסקת גמלאית אחת של רשות מקרקעי ישראל". גורם במשרד החשבת הכללית סיפר שחלק גדול מהנתונים מעולם לא נרשם ברמ"י, ושחלק מהמידע מנוהל באופן ידני שמקשה על עיבודו וזמינותו. כלומר, אי אפשר בכלל לטייב את הנתונים.

רשות מקרקעי ישראל היא רק דוגמה. המצב כנראה רק מעט טוב יותר במרכז ההשקעות במשרד הכלכלה, שמחלק הלוואות לחברות אבל מתקשה בגבייתן אם הן נקלעות לקשיים כלכליים. ב־2011 מחקה ועדת המחיקות שורה של חובות כאלה שנוצרו בשנות השמונים והתשעים בסכום כולל של כ־400 מיליון שקל.

בשורה התחתונה, אי אפשר לדעת באמת מה היקף החובות שאנשים וגופים שונים חייבים למשרדי הממשלה, כפי שאין דרך אמיתית לדעת כמה מהם נגבים או נמצאים בתהליכי גבייה, וכמה נמחקים בוועדות המחיקות המשרדיות.

הדבר היחיד שבאמת ניתן לדעת כעת, לאחר חשיפת "כלכליסט", הוא כמה מהחובות הגיעו לכדי מחיקה סופית בוועדת המחיקה העליונה, שלא מפרטת את הקריטריונים שלפיהם היא מחליטה למחוק אותם - אלו נותרים בינתיים רק כשורות לקוניות בטבלה.