הכלכלנים כותבים: יוון ומלכודת הרפורמה

שלושה חודשים של משא ומתן בין ממשלת יוון לשותפים האירופיים והבינלאומיים שלנו הביאו לאחדות דעים לגבי כמה וכמה מהלכים, הנדרשים כדי להתגבר על שנים ארוכות של משבר כלכלי ולהביא להתאוששות בת־קיימא ביוון. עם זאת, המהלכים הללו טרם הבשילו לכדי הסכם. מדוע? אילו מהלכים נדרשים כדי לגבש רפורמה ישימה שתהיה מקובלת על כל הצדדים?

אנחנו והשותפים שלנו כבר הגענו להסכמה בסעיפים רבים. יש לבצע רפורמה במערכת המס של יוון ולשחרר אותה מהשפעות פוליטיות ותאגידיות. מערכת הפנסיה חולה. מערכת האשראי דורשת תיקון. שוק התעסוקה ספג פגיעה קטלנית כתוצאה מהמשבר. המינהל הציבורי זקוק בדחיפות למודרניזציה. מכשולים אימתניים מונעים את הקמתן של חברות חדשות. התחרות בשוקי המוצרים מוגבלת מאוד. דרגות אי־השוויון צמחו לממדים שערורייתיים שמונעים אחדות חברתית הנדרשת לביצוע רפורמות חיוניות.

להחזיר את הביטחון

אם נניח בצד את הקונצנזוס הזה, ההסכמה על מודל פיתוח חדש ליוון דורשת התגברות על שני מכשולים. ראשית, עלינו להחליט כיצד להתמודד עם הקונסולידציה הפיסקאלית של יוון. שנית, אנחנו זקוקים לתוכנית רפורמה ברורה ומקובלת על כולם, שתגדיר את נתיב הקונסולידציה הזה ותגביר את הביטחון בקרב החברה היוונית.

מוסדות הטרויקה (הנציבות האירופית, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית) הסתמכו לאורך השנים על תהליך של אינדוקציה הפוכה: הם קבעו תאריך (למשל שנת 2020) ויעד ליחס החוב־תוצר (נניח, 120%) שחייבים להשיגו לפני שהשווקים הפיננסיים יורשו להלוות ליוון בריביות סבירות. ואז, בהינתן שיעורי הצמיחה, אינפלציה, הליכי הפרטה וכדומה, הם מחשבים מהם העודפים הנדרשים מדי שנה ועושים זאת בחישובים אחורנית, עד היום.

התוצאה של השיטה הזו, להערכת ממשלתנו, היא "מלכודת צנע". כאשר קונסולידציה פיסקאלית מפעילה יחס חוב־תוצר שנקבע מראש ואשר יש להשיגו בנקודת זמן מסוימת בעתיד, העודפים הנדרשים כדי להשיג את היעדים הללו הם כאלה שהשפעתם על המגזר הפרטי היא חתירה תחת שיעורי הצמיחה - ולפיכך חסימת הנתיב הפיסקאלי המתוכנן. ואכן, בדיוק מהסיבה הזו תוכניות הקונסולידציה הפיסקאלית הקודמות פספסו באופן כה גורף את יעדיהן.

הממשלה שלנו סבורה שיש לבטל את האינדוקציה ההפוכה. במקום זאת, עלינו למפות תוכנית המביטה קדימה. אם המשמעות היא שיחס החוב־תוצר יהיה גבוה מ־120% ב־2020, אנחנו נגבש דרכים חכמות כדי למחזר את החוב הזה, תוך מקסום השווי הנוכחי האפקטיבי שיוחזר לנושיה של יוון.

מלבד שכנוע הטרויקה כי עלינו להתחמק ממלכודת הצנע, עלינו להתגבר על המכשול השני: "מלכודת הרפורמה". תוכנית הרפורמה הקודמת, שהשותפים שלנו כל כך נחושים להעבירה, התבססה על קיצוצי שכר ופנסיות, אובדן הגנות לכוח העבודה והפרטה במחירי מקסימום של נכסים ציבוריים.

להתקדם להפרטה חלקית

השותפים שלנו מאמינים כי בבוא העת התוכנית הזו תעבוד. בניגוד לכך, הממשלה שלנו מאמינה כי התוכנית הזו נכשלה ועוררה חשש כבד בקרב אזרחי יוון מפני רפורמה. קיצוצים נוספים בשכר לא יסייעו לחברות מבוססות יצוא שנפגעו מהקיפאון בשוק האשראי. קיצוצים נוספים בפנסיות לא יטפלו בגורמים האמיתיים של חוליי מערך הפנסיה (תעסוקה נמוכה והיקף עצום של תעסוקה לא מוצהרת). מהלכים כאלו רק יגרמו לנזקים נוספים למארג החברתי הפריך ממילא של יוון.

המחלוקות עם השותפים שלנו למו"מ אינן בלתי ניתנות לגישור. הממשלה שלנו משתוקקת להסדיר את מערך הפנסיה (למשל, על ידי הגבלת פרישה מוקדמת), להתקדם להפרטה חלקית של נכסים ציבוריים, לטפל בהלוואות הבעייתיות שחוסמות את קווי האשראי של הכלכלה שלנו, לייצר נציבות מס עצמאית ולקדם יזמות. הפערים שנותרו מתייחסים לאופן שבו נפרש את מערכת היחסים בין הרפורמות השונות לסביבת המאקרו.

אין זה אומר שאי אפשר להשיג הסכמה באופן מיידי. ממשלת יוון מעוניינת בנתיב קונסולידציה פיסקאלי הגיוני, ואנחנו מעוניינים ברפורמות שכל הצדדים מאמינים בחשיבותן. המשימה שלנו היא לשכנע את שותפינו שהמהלכים שלנו הם אסטרטגיים ולא טקטיים ושההיגיון שלנו בריא. המשימה שלהם היא לוותר על מדיניות שנכשלה.

הכותב הוא שר האוצר של יוון. פרוג'קט סינדיקט 2015, מיוחד לכלכליסט