"אני לא חושב על הקהל הרחב"

"אני לא חושב במושגים של קומוניקטיביות או של הקהל הרחב. אני פשוט מנסה לעשות את העבודות הטובות ביותר שאני יכול. המושגים האלה לא כלולים בתהליך היצירה שלי, ואני גם לא חושב שהם היו מועילים באיזשהו אופן למה שאני עושה".

ב־1992 שבר אהד פישוף, כיום בן 44, את לבם של לא מעט אוהבי מוזיקה בישראל, כשפרש מלהקת נושאי המגבעת המיתולוגית והביא לפירוקה. ב־23 השנים שחלפו מאז הספיק פישוף לשהות במשך עשור אינטנסיבי ומגוון יצירתית בלונדון, לפעול במסגרת הרכבים מוזיקליים שונים (בני המה עם ישי אדר, הפה והטלפיים עם רם אוריון ואסף גברון), להתמחות בשפת הגאגא של הכוריאוגרף אוהד נהרין, וגם ליצור וידיאו ארט, עבודות מיצב ובעיקר עבודות מיצג, הממזגות את כל כישרונותיו לכדי מפגן מזהיר אחד.

כיום פישוף עובד ומופיע בקונסטלציות אמנותיות שונות. עם אחת מעבודות הפרפורמנס שלו, "HD" שמה, הוא יופיע הערב (חמישי) באירוע מדיה־אקטיב של המדרשה לאמנות בבית ברל (מ־18:00 בקמפוס המדרשה, הכניסה חופשית), שם הוא גם מלמד זה עשור קורס אודיו, פסקול ואמנות בינתחומית.

"זוהי עבודת סולו שאורכה חצי שעה", הוא מסביר. "אני מופיע עם מיקרופון וכלי נגינה שונים, ומלפניי ומאחוריי מסכי וידיאו. העבודה בנויה סביב אוסף של קטעים מוזיקליים שכוללים טקסטים אבל אי אפשר לקרוא להם 'שירים', הם בעצם פסקול שאני מייצר לדימויי הווידיאו שמוקרנים על המסכים.

"כל המוזיקה בעבודה נוצרה באמצעות אייפד ואפליקציות שונות, ואני גם משתמש בו ככלי נגינה. ויזואלית העבודה בנויה על שפה של מצגות, יש בה הרבה אינפורמציה גרפית. כשעבדתי עליה צפיתי הרבה בערוצי מזג אוויר וערוצי כלכלה — שני תחומים שעושים שימוש מאוד מסוים במסך ובגרפיקה, ובמקביל עוסקים בצורה אובססיבית בניבוי העתיד ובשליטה".

מי הקהל שמגיע לצפות במופעי הפרפורמנס שלך?

"זה קהל של אמנות, קהל שמתעניין ומכיר את הדברים שאני עושה כיום. אלו אנשים שנוהגים ללכת לתערוכות, למופעי מחול ולהופעות מוזיקליות גם יחד, כאלה שהם קצת רב־תחומיים בנפשם.

פישוף במסכה עמה הוא מופיע. "זה אוסף של קטעים מוזיקליים שכוללים טקסטים אבל הם לא שירים" | צילום: תומי הרפז

 "מבין כל העולמות שאני פועל בהם, זה שהכי פחות מפותח בארץ הוא של האמנות הבינתחומית, שאפילו לא קיימת כהגדרה כאן, כל הדברים האלה שהם בין לבין וגם וגם. זה לא כל כך משנה מבחינת היצירה או מבחינת הקהל, אבל זה כן חשוב מבחינת האפשרויות לתמיכה. ברגע שאין תחום כזה - הוא לא יכול להיות נתמך".

גבות הורמו

הקהל של פישוף כיום הוא ככל הנראה אחר מאוד מזה שבא לראות אותו מופיע במסגרת השואו "חוזרים לרוקסן" שארגן אביב גפן בפברואר האחרון. במופע, שהוקדש למוזיקאים הגדולים של הניינטיז ולמועדון האלמותי, ביצע פישוף שני שירים של נושאי המגבעת - "האדמה מקוללת", בביצוע משותף עם חבורת זמר של כ־60 זמרים, ו"לייב אין בית שמש" בליווי גפן עצמו.

המופע כולו, שהיה גם שיתוף פעולה עם חברת בייגל בייגל והזדמנות נהדרת ליחסי ציבור למוצר החדש שלהם, זכה לביקורות סותרות. אבל מבין כל מי שלקח בו חלק - איפה הילד, מופע הארנבות של ד"ר קספר, מאור כהן ואחרים — השתתפותו של פישוף היתה זו שהצליחה להרים הכי הרבה גבות, ובין השאר נכתב עליו שהוא "מכר את נשמתו לאביב גפן". ואולם, אחרי המופע היו רבים שטענו שחלקו היה המבריק והמרשים ביותר בו.

תחזור, תחזור

למה הסכמת להשתתף?

"מסיבה אחת: זו היתה הזדמנות לעשות משהו שאני רוצה לעשות כבר המון שנים - ביצוע השיר עם חבורת זמר. כעשר שנים אני מנסה לעשות את זה - נפגשתי עם שלושה מעבדים מוזיקליים של חבורות זמר, וכל פעם הם ברחו כי הם לא הבינו מה אני רוצה מהם. כשאביב פנה אליי הצעתי לו את הרעיון והוא התלהב".

ולא הפריע לך כל הצד המסחרי?

"אביב הוא מסחרי, והוא לא מסתיר את זה. אני לא חושב שמה שהנחה אותו במקרה הזה היה לעשות כסף, אלא הרצון להצהיר על עצמו כחלק מסצנה מסוימת".

הרבה שנים ניסית להתרחק מהשיוך האוטומטי שלך לנושאי המגבעת. למה לחזור לשם דווקא כך?

"העולם הזה רחוק ממני מאוד - מספיק רחוק שיהיה לי קל לבקר בו כשאני מרגיש שזה מתאים. הסצנה הזאת ורוקסן אף פעם לא היו משמעותיות עבורי, זה לא היה כור מחצבתי. לא שם התפתחתי וגדלתי, וזו גם לא היתה בדיוק המוזיקה שאהבתי. אין לי רגשות לזה לכאן או לכאן, לכן יכולתי לעשות את זה".

יש בך חרטה על כך שחזרת לארץ?

"ממש לא. כל כך הרבה דברים טובים קרו לי בחיים מאז שחזרתי. כן יש לי מחשבות של חוסר תקווה, רצון להיות במקום אחר, ומידה מסוימת של אמביוולנטיות וחוסר נחת לגבי המקום שבו אני נמצא, שקשורים בעיקר למצב הפוליטי שלנו פה. אבל אלה תחושות שהיו לי תמיד, זה לא משהו חדש בשבילי".