מהנדס העיר רמת גן שעבר לחברה של ענבל אור ועזב: "חיפשו אותי"

לאחר כ־30 שנה בתפקיד מהנדס העיר רמת גן האקורד האחרון של חיים כהן היה צורם. חודשים ספורים אחרי פרישתו מונה כהן לדירקטור בחברת אינוונטק סנטרל שבשליטת ענבל אור, בצעד שגרר ביקורת רבה. בין השאר מפני שכפי שנחשף ב"כלכליסט", כהן אישר בעבר חריגות לפרויקט של אור ברמת גן. בעקבות הפרסומים הגיש כהן את התפטרותו אחרי עשרה ימים בלבד. כעת הוא מתייחס לפרשה לקראת השתתפותו בוועידת “כלכליסט” לנדל”ן ותשתיות. “עוצמת התגובה היתה כזו שאמרתי שאני לא צריך את זה, הבנתי שזו טעות” הוא מספר. “לא הספקתי לעבוד שם יום אחד”.

למה החלטת לעבוד אצל ענבל אור?

"ענבל אמרה לי: 'חיים, אני עומדת לצקת בחברה הזאת רק דבר אחד וזה התחדשות עירונית'. וחשבתי שאני כדירקטור בחברה שמטרתה היא התחדשות עירונית, יכול לתרום. את ענבל הכרתי מיוזמות שלה בעיר לפני כשנתיים. כשהיא מכרה דירות בקומה ה־32, אני הייתי זה שיצא לתקשורת והבהיר שמותר לבנות רק שמונה קומות, אבל אחר כך הכרתי אותה וראיתי אשה נועזת מאוד, נמרצת מאוד".

האשימו אותך שנתת לה הקלה חריגה בפרויקט מגדל הטייסים בעיר.

"לא היה לי קשר לזה. ההיתרים ניתנו בידי הוועדה המקומית והמעורבות שלי היתה כמעט אפסית. לא השתתפתי בדיונים בוועדת הערר ולא בכלום. חיפשו אותי. ענבל גם לא בנתה את הפרויקט, רק שיווקה אותו. הקים אותו קבלן שאני מכיר היטב, וזה פרויקט פינוי־בינוי נהדר".

רמת גן (ארכיון) | צילום: אוראל כהן

אתה שוקל תפקידים אחרים?

"היום אני מתמקד בייעוץ וממילא לא הסתיימה תקופת הצינון שלי".

אתה חושב שהצינון מחמיר מדי?

"המגבלות קשות מדי. אומרים לי שאני לא יכול לדבר במשך שנה עם אנשים שהחלטתי לגבי פרויקטים שלהם, אבל אני לא מבין למה אני לא יכול לקדם פרויקט חדש ברמת גן. יש לי יתרון שם, אני מכיר את האנשים, מכיר את התהליכים ומבין. תמיד מביאים כדוגמה לצינון כל מיני נערי אוצר. אני לא במעמד הזה, אני לא איש כספים".

"צבי בר היה ראש עיר טוב ואהוד"

הביקורת כלפי כהן משקפת את הסערה ברמת גן בעקבות הרשעתו של ראש העיר צבי בר בקבלת שוחד מיזמי נדל"ן תמורת קידום פרויקטים. כהן כמי שעמד לצדו של בר במהלך השנים, ספג חלק מהאש אף שלא הואשם. "היינו ביחסים קרובים מאוד, דיברנו אחרי פסק הדין בטלפון", מספר כהן על בר. "עבדתי איתו כ־13 שנה. אני חושב שהוא היה ראש עיר טוב ואהוד, איש שהחמלה לאנשים מאוד אפיינה אותו".

אתה חושש שבגלל שכיהנת לצדו יזכרו אותך לרעה?

"לא, ממש לא".

איך ייתכן שבמשך שנים היית כל כך קרוב אליו ולא ראית מה קורה?

"לכל אורך הדרך המטרות שהוצבו בפניי נראו לי נכונות ופעלתי לממש אותן, אם זה מגדל בבורסה או במקום אחר. נחקרתי בעניין הזה וגם העדתי במשפט".

ובכל זאת, הופתעת כשהתפוצצה הפרשה?

"זה היה תהליך, זה לא התחיל במשטרה אלא בישיבות מועצה כשאנשים כמו כרמל שאמה הטיחו האשמות ורק לאחר מכן זה עבר לחקירת ההאשמות הללו".

גם בך הוטחו האשמות?

"לא. מעולם לא".

עד כמה מופעלים לחצים מיזמים על מהנדסי הערים בישראל?

"לי וליזמים היה אינטרס משותף, לא ראיתי בזה לחץ אלא שירות. אני לא רואה התנגשות בין מטרות היזם לאלה של העירייה. הלחצים תמיד היו הפוכים - לחץ שלא לבנות מצד תושבים מאוד חזקים ברמת גן, פרופסור כזה ודוקטור כזה, אנשים חשובים. אלה היו הלחצים הכבדים, אבל הכל היה לגיטימי".

יש לך קולגות מהנדסי עיר שחוששים מהקרבה ליזמים בגלל מה שיגידו?

"רובם כאלה לצערי הרב, וזה מסרס. אני לא יודע ממה הם פוחדים. אם יש לך קו מדיניות ואתה ניגש לבצע את הדברים בידיים נקיות, גם אם עשית טעויות, אין לך מה לחשוש".

"רמת גן מרווחת במונחים מערביים"

עיקר המחלוקות לגבי פועלו של כהן ברמת גן נסבו על מדיניות הבנייה שהנהיג. כהן מאמין בציפוף העיר והיה מהראשונים ליישם את תמ"א 38. בתקופתו רמת גן היתה מהמובילות בהיקף הפרויקטים בתחום והיזמים נהרו לעיר, אלא שיחד עם היקפי הבנייה החל גם העומס על הכבישים ועל יתר התשתיות.

חיים כהן (68); מגורים: תל אביב; מצב משפחתי: נשוי + 2 ו־3 נכדים; השכלה: תואר באדריכלות ובינוי ערים בטכניון, תואר שני מאוניברסיטת ת"א; תפקידים קודמים: מהנדס העיר רמת השרון; עוד משהו: שירת כמג"ד בגולני | צילום: נמרוד גליקמן

אולי הביקורת מוצדקת וההתעקשות על ציפוף העיר עשתה יותר רע מטוב?

"אני מבדיל בין המיעוט הצעקני לרוב הדומם. פייסבוק וטוקבקים הם לא מדד עבורי. כשהייתי בתפקיד, ארגנתי כנסים בנושא תמ"א 38 ומילאתי אולמות יותר מאשר רבנים. במקביל הזמנתי את עצמי לישיבות דיירים כדי לרכך את המתנגדים, ומצאתי שרובם יושבי וילות או כאלה שמתגוררים בבתים חדשים ולא רוצים שיבנו לידם. לגבי ביקורת על עומסי תנועה, אני לא חסיד הרכב הפרטי. יש לי מכונית אבל אני מעדיף לנסוע באוטובוס. הגעתי לכאן באוטובוס מפגישה בבורסה. מי שבוחר לגור בתל אביב ורמת גן לא צריך לקחת את המכונית בתור פקטור. צריך אפילו לחשוב על הטלת אגרת גודש – אתה רואה את האנשים נוסעים בבוקר כשבכל רכב אדם אחד, זה אבסורד. אפשר ללכת ברגל, לרכוב על אופניים וגם התחבורה הציבורית לא גרועה כמו שמציגים אותה".

אבל ברמת גן אין שבילי אופניים.

"נכון. הייתי מהראשונים שהכינו תוכנית אב של שבילי אופניים, אבל לא הצלחתי לשכנע את נבחרי הציבור, ובעיקר את צבי בר, להשקיע בזה כסף. לי אישית זה לא הפריע לרכוב על אופניים בעיר".

אז אתה מאמין שצריך להוסיף דירות בלי לתת מענה לתשתיות?

"בתמ"א 38 המדינה החליטה שפתרון חניה הוא לא תנאי למתן היתר, ואני חושב בדיוק כך - מכונית לא צריכה להיות גורם מכריע. לגבי בתי ספר, ברמת גן וגבעתיים ביטלו במהלך השנים בתי ספר בגלל הזדקנות האוכלוסייה. גם בתל אביב. אני בוגר דובנוב שכבר מזמן לא משמש כבית ספר ועכשיו העירייה רוצה להחזיר אותו. צריך לחשוב מחוץ לקופסה. גן ילדים לא חייב להיות בקומה ראשונה עם שטח גדול. בתל אביב ובגבעתיים כבר הבינו את זה. אני גם לא מפחד מהצפיפות. בארץ מודדים צפיפות בכמות דירות לשטח וזה לא המדד המקובל בעולם, המדד הנכון הוא כמות אנשים לשטח, ובמדד הזה רמת גן מרווחת מאוד במונחים מערביים. השאלה איך מתכננים כדי שלא תהיה תחושת צפיפות. אני מאמין בבנייה לגובה, שלא מיועדת רק לעשירים".

ובכל זאת, מהנדסת העיר שהחליפה אותך, עליזה זיידלר, הקפיאה את מתן ההיתרים עד להכנת תוכנית כוללת.

"אני מכיר את עליזה. אפשר להגיד שהיא תלמידה שלי. היא ואביבית (אביבית מאור נמרודי, סגנית ראש העיר - ד"ל) הן באג'נדה שלי ואין לי ספק שהן ינהיגו את העיר באותו הכיוון. לגבי מיפוי העיר, רמת גן היא שכונה בממדים של ערים מערביות, אז לחלק גם אותה? כל בניין שנבנה לפני 1980 צריך לחזק ולא להמתין. לא סתם המדינה קבעה שמתוקף תמ"א 38 ניתן להוציא היתר בנייה, לא סתם היא לא ביקשה תוכנית מקומית כוללת".

רון חולדאי, ראש העיר שלך, התבטא לאחרונה נגד תמ"א 38.

"לא נוח לי עם העמדה שלו. הוא התבטא באופן בעייתי, כאילו שזה מעשיר מישהו. בבתים שנבנו לפני 1980 לא גרים אנשים עשירים, ואם יש ביניהם משקיעים, הם משקיעים קטנים ממעמד הביניים. המרוויחים הגדולים מתמ"א 38 הם התושבים והעירייה, הקבלנים מגרדים את ה־15%".

אבל זה לא רק חולדאי. מקבלי ההחלטות לא רואים בהתחדשות עירונית פתרון לבעיית הדיור.

"תראה מה קרה בנפאל, זה רק עניין של זמן עד שתהיה גם כאן רעידת אדמה ואז בערים הצפופות ייפגעו הכי הרבה אנשים. תמ"א 38 מבחינתי זה קודם כל הצלת חיים, אבל זו גם התוכנית היחידה שיכולה להגדיל היצע, אם מקטינים את החסמים. ויש שני חסמים גדולים – הראשון הוא הסכמת רוב הדיירים, ולכן צריך להוריד את הסף ללפחות 50% מהדיירים. השני הוא פרסום פומבי. צריך לבטל אותו, זה רק גורר התנגדויות ומאריך את הזמן לקבלת היתר".