"גם אם אתה כישרוני, הצלחה זה תמיד עניין של עבודה קשה"

באפריל ירדן ג'רבי, הג'ודקא הישראלית אלופת העולם, העלתה לעמוד הפייסבוק שלה וידאו שלה מהאימון. עם מספר מצלמות, כולל מצלמת ראש, היא תיעדה את התרגילים הקשים שהיא עושה מדי יום כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר. בפייסבוק התרשמו בעיקר מהמאמץ האדיר שלה באימונים. ג'רבי היא ג'ודאית חזקה ומהירה, אגרסיבית וטכנית ביותר - אבל "הסוד" להצלחה שלה הוא בעיקר עבודה בלתי סופית. לקראת ההרצאה שלה בוועידת העסקים הקטנים והבינוניים של כלכליסט, ג'רבי התפנתה לדבר על העבודה שלה.

"את בטח מודעת ל'חוק ה-10,000 שעות' שאומר שבשביל להגיע לרמה הגבוהה ביותר בתחום מסוים, צריך להתאמן בו כ-10,000 שעות. עם זה כדורגל או כינור, חייבים להתאמן ולעבוד קשה. יש כאלו שמתווכחים על הממצאים של המחקר הזה וטוענים שכישרון מוסבר בצורה אחרת - איפה את עומדת בוויכוח הזה, כמי שמתחרה ברמה הכי גבוהה בתחומה?"

"אני מאוד מאמינה בזה. פעם, לפני כמה שנים, המאמן שלי קרא על חוק הזה והוא הגיע לאימון והתחלנו לחשב כמה שעות עשיתי - והגענו למסקנה שהתאמנתי כ-8,000 שעות. מאז התאמנתי עוד כמובן. ואני חייבת להגיד - ככל שאני מתאמנת יותר על משהו ספציפי, ככה אני משתפרת בו. זה עובד. אם את התנועה המסוימת אני עושה פעם אחר פעם, כל הזמן, אני אשתפר בזה - זה מוכח. חייבים גם כישרון וגם עבודה קשה. ראיתי כמה ספורטאים מאוד מוכשרים, שדברים הלכו להם בקלות. אבל אז ברגע כשהם הפסיקו לעבוד, הם כשלו. הם לא היו יכולים להמשיך. חייבים לעבוד קשה. גם אם יש לך המון כישרון, הצלחה זו תמיד עניין של עבודה קשה".

ומה אומרים לבנאדם שעובד קשה ולא מצליח?

"כשאתה עובד קשה יש התקדמות, ככה אני מאמינה. בספורט ובעסקים. כשבנאדם מתעקש ומסור למה שהוא עושה - אני חושבת שזה לבד נותן לו תחושה טובה. וזו גם מקפצה מנטלית להצלחה. לפעמיים גם אני מגיעה לצמתים שאני לא יודעת מה לעשות שם - אבל אני לא מוותרת בלי עבודה קשה. רק עבודה קשה משיגה לי תחושת סיפוק".

את לוקחת את הגישה הזאת לדברים שאינם ספורט? לחיים הפרטיים?

"כן. מכיתה י' כמעט ולא הלכתי לבית ספר בגלל האימונים. אבל למדתי לבד והשגתי בגרות. ועכשיו אני באוניברסיטה הפתוחה ומשיגה תואר. אם לא היה לי את הג'ודו, את מה שלימד אותי לעבוד קשה - זה לא היה קורה. אני חייבת הרבה לג'ודו. אני בג'ודו מגיל קטן, הוא חלק ממני. בכל דבר".

כמה ג'ודו זה עניין של כוח וכמה זה עניין של מוח?

"ג'ודו זה ספורט מאוד מאוד מורכב. הוא משלב כוח מתפרץ, טכניקה, טקטיקה וזריזות. עכשיו, כשמגיעים לקרב, לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו. נגיד, אם מישהו גבוה יש לזה את היתרונות שלו אבל גם את החסרונות. ולכן, אם אתה גבוה, אז אתה תמצא תרגילים לגבוהים. אם אתה איטי, אתה תמצא דרך להילחם כשאתה איטי וכו'. כל אחד צריך למצוא את היתרון והחסרון שלו ואת החסרון ואת היתרון של היריב".

כמה בתוך הקרב, את מכינה את עצמך ליריב וכמה זה הכנה לעצמך?

"זה תמיד פיפטי-פיפטי. חייבים לדעת להיות מוכנים גופנית ומנטלאית לקרב וחייבים לדעת מה היריבה הולכת לעשות. תמיד צריך לחשוב איך לנצל את החסרון שלה ולמנוע ממנה לפגוע בך".

מי המודל החיקוי שלך?

"בכללי, הדוגמה הכי טובה זה מהיפנים. בגלל שהג'ודו הוא מסורת יפנית הם גדלים על זה. הם יודעים איך להתנהג בכבוד לענף ולמסורת שלו. ורואים את זה בהכל. הם כמו סמוראים בתפיסה שלהם. זה משהו כל כך יפה ומכובד. אי אפשר להתחרות איתם במובן הזה. כמה שנעבוד קשה, לא נראה כמוהם".

ג'ודו להם זה כמו חומוס לנו, משהו כזה?

(צוחקת) כן, משהו כזה.

את לומדת עכשיו - כמה זמן את מקדישה לחיים שאחרי הג'ודו?

"זה כל כך גדול ואני כל כך מרוכזת בג'ודו כרגע, שאני באמת לא חושבת על זה כרגע. זה אתגר גדול שאני אגיע אליו בעתיד".

עולם ההרצאות הוא עולם שמעניין אותך?

כן, זה הבייבי שלי. לדבר על הבעיות והקשיים בדרך להצלחה זה משהו שחשוב לי מאוד להעביר. מאוד חשוב להעביר שאין הצלחה בלי עבודה. שאין דבר כזה 'מובן מאליו'. אני בדרך כלל מרצה 45 דקות ואני מקבלת 15 דקות. אני אצטרך להעביר את המסר ברבע שעה למרות שזה קשה". 

ירדן ג'רבי, אלופת העולם בג'ודו, תופיע מחר בוועידת עסקים קטנים ובינוניים.

להרשמה לחצו כאן