מדוע אנחנו אוהבים מנהלים מתעמרים?

אבי גדל בגרמניה של שנות השלושים ונס על נפשו לארץ ישראל שנה לאחר עליית היטלר. כמו לכולנו, השלטון הנאצי היה עבורו שם נרדף להתגלמות הרוע, אך כשהייתי משוחח איתו על מוריו בבית הספר באותה שנה ארורה, 1933, לפתע האירו עיניו בנוסטלגיה וברומנטיקה. כשהמשכתי לשאול הוא הודה שרובם היו תומכים נלהבים של המפלגה הנאצית.

אבא אפילו תיאר את התהלוכות שהיו מארגנים בחצר בית הספר ואת השירים הנאציים שחייבו גם אותו לשיר עם שאר הילדים. כשזיהה תימהון על פני, הוא ניסה להסביר במבוכה, תוך שהוא מסתיר דמעה קטנה, "כן. הם היו נאצים, אך נהגו בי בהגינות".

נראה שאבי הושפע ממה שמכונה "הטיית שטוקהולם", גרסה עדינה של התופעה הידועה כ"תסמונת שטוקהולם".

באוגוסט 1973 פרצו שודדים לסניף בנק נורמלשטורג בשטוקהולם. במשך חמשת הימים שלאחר מכן הם החזיקו מספר מעובדי הבנק כבני ערובה עד שלבסוף נכנעו. האירוע זכה לפרסום בינלאומי לא בשל השוד עצמו, אלא בגלל תופעה מוזרה שקרתה לאחריו. רוב העובדים שהוחזקו כבני ערובה במהלך השוד הביעו תמיכה והזדהות עם החוטפים במספר ראיונות שנתנו לכלי התקשורת. חלקם אף הציעו להיות עדי אופי מטעם ההגנה במשפטם של השודדים.

הסינדרום ממחיש היטב את המקור הרציונלי שעומד מאחורי רוב הרגשות שלנו: חטוף המגלה אמפתיה לחוטפו נהנה מסיכוי טוב יותר לשרוד את החטיפה לעומת חטוף המגלה עוינות. באופן טבעי, אמפתיה אמיתית שאינה למראית עין אפקטיבית יותר בהשגת המטרה לשרוד את החוויה הקשה. אבל דווקא משום שהיא אמיתית, לעתים קרובות התחושה עצמה שורדת גם לאחר שהאירוע הסתיים.

בוס מתעמר (אילוסטרציה) | צילום: שאטרסטוק

המלאך עם הקפה והסיגריה

הצלחת השיטה המוכרת כ"השוטר הרע והשוטר הטוב" בחקירות משטרה מבוססת בדיוק על אותה הטיה. לאחר שהשוטר "הרע" נכשל בהשגת הודאה, מופיע השוטר "הטוב" ומציע לנחקר קפה וסיגריה ובעצם היחס הזה הוא נתפס בתודעת הנחקר כמלאך שיש לרצותו.

כמעט כל אחד חווה את הטיית שטוקהולם מדי פעם. היא נפוצה ביותר בעבודה, בזמן אינטראקציה עם עמיתים, עם מנהלים ועם העובדים הכפופים לנו. כשאנו בעמדה נחותה במאזן הכוחות מול אדם אחר במקום העבודה, המערכת הרגשית שלנו משתפת פעולה עם התובנה הקוגניטיבית הזו כדי למזער את הכעס והעלבון שנובעים מחוסר הסימטריה שביחסים. אנחנו מפתחים סימפתיה כלפי בעל הסמכות, והיא שמאפשרת לנו לגלות סלחנות להתנהגות פוגענית מצדו, תוך שאנו מייחסים חשיבות גדולה לכל מחווה חסרת משמעות שנעשית לאחר אותה התנהגות פוגענית.

כשההטיה מוגזמת, כמו אצל נשים מוכות, מופעל אפקט הפוך. ההטיה עלולה לפגוע קשות במקום לסייע.

בדיחה שיספר המנהל שלנו בתחילת ישיבה תגרום לצחוק סוער בהרבה מזה שיזכה לו אחד מעמיתנו כשיספר את אותה בדיחה בדיוק. זהו ביטוי שפיר של ההטיה, אבל זו גם יכולה בקלות לגרום נזק. אם למשל ההטיה תגרום לנו להשלות את עצמנו באשר לטיב הקשר עם הבוס. קריסת האשליה עלולה לגבות מחיר יקר בהמשך, כשהבוס ידחה את בקשתנו לקידום או להעלאה בשכר.

התעלמות מהתנהגות פוגענית של הבוס עלולה גם לעודד אותו להמשיך להתנהג כך בעתיד. מה שעלול לפגוע במעמדנו בקרב יתר החברים לעבודה. לעתים תהיה להתעלמות כזו מצדנו השלכות על בריאותנו הפיזית והנפשית.

השבדי היינץ ליימן הוא מחלוצי המחקר בנושא התעמרות כלפי עובדים במקומות עבודה. בשנת 1992 הוא מצא שאחד מתוך שבעה מקרי התאבדות של מבוגרים בשבדיה מקורו בהתעמרות כזו. מחקר של המוסד למלחמה בהתעמרות במקומות עבודה בארה"ב מצא ש־72% מהעובדים היו עדים להתעמרות בעבודה ו־27% מתוכם היו קורבנות של התופעה.

הנתון המעניין והמטריד ביותר שעלה מאותו מחקר הוא ש־72% מהעובדים הכחישו את קיומן, המעיטו בחשיבותן, הגנו או מצאו צידוק לתופעות אלו. מה שמוכיח שהטיית שטוקהולם אכן קיימת.

מנהל מתעמר. איך להתגונן מפניו? | איור: יונתן וקסמן

איך ניתן להתגונן מפני ההטיה?

האם אפשר להתגונן מפני הטיית שטוקהולם? ראשית חשוב לבדוק אם הגנה כזו במקרה האישי שלנו אכן דרושה. כאמור, רמה מסוימת של ההטיה היא מהלך קוגנטיבי בריא.

אם המנהל אינו מרעיף עלינו מחמאות כמו המנהל הנחמד של הקולגה שלנו ואנו מתעלמים כדי למנוע חיכוך מיותר, זו הטיה – וטוב שכך. אולם ברוב המקרים, רצוי לתקן מעט את ההערכות שלנו לכיוון המציאות. לרשותנו מספר אסטרטגיות לאבחון:

1. התייעץ עם עמיתיך, במיוחד עם אלה שעובדים בסמוך לך. הם יוכלו להעריך באופן בלתי מוטה את התנהגות הבוס ואת אופי היחסים ביניכם. גם אם הם אינם עדים בפועל לכל האינטרקציות שלכם, בזכות ההיכרות עם הנפשות הפועלות, יש ביכולתם להעריך באופן ריאלי יותר את הקשר.

2. אם אתה המנהל – בדוק אם אין בהתנהגותך התעמרות כלפי העובדים שלך, במיוחד אם המנהל שמעליך נוטה להתעמר בך. לעתים נוצרות שרשראות התעמרות מפסגת הסולם ההיררכי כלפי מטה. כך עובד המתוסכל מהתנהגות המנהל שלו נוטה לפתח התנהגות דומה כלפי העובדים תחתיו.

3. לעתים שינוי בהתנהגות שלנו הוא אינדיקציה לבעיה שאיננו מודעים לה. אם אתה חש אומלל במוצאי שבת כשאתה חושב על השבוע שלפניך, או אם אתה מנסה כל בוקר להימנע ממפגש אקראי עם המנהל שלך – אל תסיק מסקנה נמהרת שהבעיה אצלך. ייתכן שמקורה בהתנהגות הבוס שלך.

הטיית שטוקהולם היא רק דוגמה אחת לאופן שבו הרציונליות משפיעה ואפילו מעצבת את התגובות הרגשיות שלנו. המודעות לכך עשויה למנוע את המקרים שבהם הרגש משתלט ומותיר את הרציונליות מאחור.

שיתוף פעולה בין הרגש לרציונל שלנו יכול לצמצם משמעותית את ההשלכות הפוגעניות שמאפיינות את הטיית שטוקהולם.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית. המאמר הופיע לראשונה ב"פורבס"