אדונים ומשרתים

אם הפעילות בשוק העברות השחקנים היתה בניין בן 40 קומות, אז בפנטהאוז היתה גרה ריאל מדריד עם הוצאה של 1.19 מיליארד יורו בשוק ההעברות בעשור האחרון. אם מקזזים מההוצאות את ההכנסות של ריאל מדריד משוק העברות השחקנים, אז ההוצאות נטו של המועדון בשוק עומדות על 645 מיליון יורו כשההוצאה הממוצעת על שחקן רכש היא כ־9.8 מיליון יורו. ברצלונה, עם הוצאה של 806 מיליון יורו (472 מיליון יורו נטו), חיה בקומה ה־39 כשההוצאה שלה נטו לשחקן היא כ־7 מיליון יורו.

קלייני נגד ריאל מדריד. הליגות צפויות וכך גם ליגת האלופות | צילום: איי אף פי

בקומה ה־38 באיירן מינכן עם הוצאה כוללת של 477 מיליון יורו (הוצאה נטו של 292 מיליון יורו) והוצאה לשחקן של 4.9 מיליון יורו. הקומה ה־37 היא של פריז סן ז'רמן, שמכוונת גבוה יותר. הפריזאים, עם כסף מקטאר, הוציאו 560 מיליון יורו על רכישת שחקנים (433 מיליון יורו נטו) כשההוצאה לשחקן עומדת על 3.2 מיליון יורו. בקומה ה־36 יושבת מנצ'סטר סיטי שעם כספי הנפט של אבו דאבי רכשה שחקנים ב־958 מיליון יורו (684 מיליון יורו) וההוצאה לשחקן היא 2.8 מיליון יורו. באותה קומה נמצאת גם צ'לסי עם הוצאות של מיליארד יורו בשוק ההעברות (575 מיליון יורו נטו) שההוצאה לשחקן עומדת על 2.74 מיליון יורו.

בקומה ה־35 גרה מנצ'סטר יונייטד עם הוצאה של 730 מיליון יורו (434 מיליון נטו) והוצאה לשחקן של 2 מיליון יורו. איתה באותה קומה ליברפול - עם הוצאה של 2.5 מיליון יורו לשחקן (793 מיליון יורו בסך הכל ו־320 מיליון יורו נטו). בקומה ה־34 נמצאת אתלטיקו מדריד, שבסיוע משקיעים חיצוניים רכשה 206 שחקנים ב־2.41 מיליון יורו לאחד.

מהקומה ה־34 ועד הקומה ה־30 אין דיירים. בקומה ה־28 נמצאות קבוצות כמו יובנטוס שהוציאה 1.2 מיליון יורו על שחקן בעשור האחרון. כמו נאפולי, השכנה מהדרום ומעט פחות מהשכנות מהקומה ה־30, וולפסבורג, רומא, דורטמונד וטוטנהאם (1.7 מיליון יורו על שחקן כל אחת). בקומה ה־29 נמצאות ארסנל (1.48 מיליון יורו לשחקן). אינטר ומילאן גם באזור' אבל צפויות לאבד את הדירה שלהן בקומות הללו.

ליאו מסי. יחגוג בגמר? | צילום: רויטרס

אין נוף בקומה ה־10

מהקומה ה־28 ועד הקומה ה־15 בערך אין דיירים ואז מהקומה ה־15 ועד הקומה ה־10, משם אין נוף, נמצאות קבוצות קבוצות כגון שאלקה, לברקוזן, סאות'המפטון, ניוקאסל, ליון, מונאקו, סמפדוריה, פיורנטינה, לאציו וולנסיה. הללו הוציאו בערך מיליון יורו על שחקן. בקומות שמתחת יש מועדונים שלא ממש יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה בבניין הזה, אבל השיגו הון משוק ההעברות ומתפקדים בו כעסק רווחי. אלו מועדונים שרשמו רווחים בפעילות בשוק העברות השחקנים - פורטו, אודינזה, בנפיקה, ליל, אייאקס, סביליה, אנדרלכט, בילבאו, ספורטינג ליסבון, ויאריאל, סלטיק ועוד כמה.

רוב המועדונים האחרים באירופה חיים בחניון, קומות מינוס 1 עד מינוס 4, עם הוצאות של בין 15 אלף יורו לשחקן ל־100 אלף יורו לשחקן. בין 0.1% ל־2% ממה שריאל מדריד יכולה להרשות לעצמה. בעונה. "מעמד הביניים" של המועדונים חי בקומות סבירות אבל הרבה מעבר ליכולות שלו ומודאג מהעתיד. ויש מועדונים רבים שצריכים למכור את הנכסים שלהם מדי שנה כדי להישאר בבניין. הם צריכים לשלוח את הילדים שהם גידלו לעבוד בקומות העליונות כדי לשרוד עוד עונה בבניין.

כ־72% מהכסף שמייצר שוק העברות השחקנים נשארים בקומות העליונות, וזו מגמה שמתחזקת. מדובר במערכת סגורה שבגלל הפייר פליי הפיננסי נהפכת ליותר סגורה מאי פעם. הסיכוי של בילבאו, נאפולי או ניוקאסל לקנות דירה בקומה גבוהה יותר אינו קיים כי אסור להן להביא הון חיצוני והיכולת שלהן לייצר הון עצמי מאוד מוגבלת. שוק ההעברות מלמד אותנו רבות על המצב בכדורגל האירופי.

פעילות בשוק העברות השחקנים אמנם לא מבטיחה הצלחה, אבל אין ספק שהיא חלק גדול מהצלחה של מועדונים. רכישת שחקנים שוות ערך לרכישת נכסים. קבוצות עם שחקנים רבים יכולות לגייס הון ניכר ממכירתם. ניתן לקנות נכסים יוקרתיים יותר ויוקרתיים פחות, אבל בסופו של דבר, מרבה נכסים, מרבה הצלחה - כלכלית ומקצועית. צ'לסי, למשל, נבנתה בחצי העשור האחרון בסכומים שגייסה ממכירת שחקנים שרכשה בחצי העשור שקדם לו. היא רכשה נכסים, שיבחה אותם ומכרה במחיר גבוה.

הפערים אינם מתבטאים רק בשוק העברות השחקנים. הקבוצות העשירות יותר יכולות להרשות לעצמן מאמנים טובים יותר, טיפוליים רפואיים טובים יותר, סטטיסטיקות טובות יותר, חסויות טובות יותר וכו' וכו'.

כמה זה משפיע על מה שקורה במגרש? ובכן, הפערים הכלכליים מולידים פערים ספורטיביים.

.

התחרות מתה

לפי גוף מחקר הכדורגל CIES Football Observatory, הפערים הספורטיביים נמצאים בשיא. בעונת 2014/15 הקבוצות הגדולות בליגות הבכירות ספגו רק 0.64 שערים במשחק. מעולם לא ספגו הקבוצות הגדולות כל כך מעט. מבחינת כיבוש למשחק, הקבוצות הגדולות כובשות 2.23 שערים למשחק - הנתון השלישי הכי גבוה בעשור האחרון. בסך הכל, הקבוצות הגדולות מסיימות משחקים עם הפרש שערים ממוצע של כ־1.6, כשקבוצות כגון ברצלונה וריאל מדריד נהנות מהפרש שערים של 2 ויותר.

עד כמה הפערים הללו גדולים יותר מאשר מלפני עשור? ב־2006 הקבוצות הגדולות ניצחו בפער של 1.1 שערים בממוצע. כלומר, מדובר בצמיחה של 45% בהפרש השערים. הישגים ספורטיביים מובילים לפרסים כספיים, לפרופיל גבוה יותר (חסויות יקרות יותר) ולשחקנים יקרים יותר - מה שבשיטה הנוכחית מוביל לפתיחת פערים גדולים יותר.

האמת, ממש לא צריך מחקר כדי לראות שהפערים הופכים את הליגות להרבה יותר צפויות. יובנטוס זכתה באליפות הרביעית שלה ברציפות ודי סגרה את העניין העונה באמצע פברואר. באיירן מינכן זכתה באליפות השלישית שלה ברציפות בגרמניה באמצע העונה. ברצלונה וריאל מדריד פתחו פער אדיר בלה ליגה כבר בתחילת 2015. פריז סן ז'רמן התקשתה העונה, ולכן הבטיחה את האליפות השלישית ברציפות רק לאחרונה. באנגליה אמנם הקבוצות לא מצליחות לייצר רצף אליפויות, אבל קשה לראות קבוצות כגון דרבי קאונטי, נוטינגהאם פורסט, אסטון וילה, לידס יונייטד, בלקבורן רוברס ואפילו ליברפול זוכות באליפות כפי שקרה בעבר.

שחקני רומא. הפערים הכלכליים מולידים פערים ספורטיביים | צילום: גטי אימג'

רגולציה גרועה

בהשוואה לספורט האמריקאי, הכדורגל האירופי נראה כמו המאה ה־19. חברה מעמדית, אצולה ברורה ומסוגרת, אדונים ומשרתים. רגולציה רגרסיבית כגון הפייר פליי הפיננסי, שאינה מאפשרת למשקיעים חיצוניים להשקיע בנכסים ספורטיביים, מקבעת את המציאות הזו.

ב־NFL, ליגת הספורט העשירה בתבל, 60% מההכנסות השנתיות מחולקים שווה בשווה בין כל הקבוצות, והליגה מציבה תקרת שכר. בליגת ה־NBA קבוצה שמשלמת יותר מתקרת השכר הקבועה, צריכה לשלם מס יוקרה - והכספים הללו עוברים לקבוצות שהוציאו פחות מהמקסימום המותר. בכל הליגות קיים את מוסד הדראפט, שבכל עונה מעביר את השחקנים הכי טובים מהמכללות לקבוצות הגרועות ביותר, וכך קבוצות משווקים קטנים כגון גרין ביי, אוקלהומה או טמפה ביי יכולות להתחרות בקבוצות משווקים ענקיים כגון ניו יורק, לוס אנג'לס ושיקגו. ב־NFL לא יודעים בתחילת העונה מי תזכה בסופרבול  ב־NBA קשה מאוד לנחש מי תזכה באליפות. התקווה לתארים קיימת אצל כל אוהד ואוהד - מה שמגביר את העניין שלו בקבוצה ואת העניין הכללי בליגות — וזה מאפשר צמיחה כמעט דו־ספרתית מדי שנה, של כמעט כל הקבוצות.

בגלל זה קבוצת NFL ממוצעת צמחה ב־23% בעונה שעברה וב־NBA הקבוצות חוו צמיחה של 74% בעוד הקבוצות הגדולות של הכדורגל האירופי צמחו רק ב־11% - והשאר נשארו במקום. קרן המטבע הבינלאומית, מוסד שנודע בעבר כמשמרות המהפכה של השוק החופשי, כבר מסכים שאי־שוויון פוגע בצמיחה ובשורה של מחקרים הראה שיש מתאם בין צמיחה לשוויון. כמו כן, מדינות שוויוניות יותר צומחות יותר. פשוט בספורט רואים את השיוויון או אי־השוויון על המגרש באופן הבולט והבוטה ביותר.