הון אנושי: גם גרבוז הגיע

טקס הפתיחה החגיגי לציון יובל למוזיאון ישראל, שהתקיים ביום שני השבוע, נערך בתקופה קשה לאמנות ולתרבות הישראלית. זה החל בהתקפות של גורמי ימין על תערוכות אמנות פוליטיות בדרישה להסירן, נמשך בניסיונו של ראש הממשלה לחבל במפעל פרס ישראל לספרות ולקולנוע, והגיע לשיאו בקריאות להסיר את יצירותיו של יאיר גרבוז, אמן מוערך לכל הדעות, מקירות בית הנשיא, בעקבות נאומו השנוי במחלוקת בעצרת השמאל לפני הבחירות.

אבל לפחות באירוע החגיגי ברחבת המוזיאון לא היו הדים לאיום על חופש הביטוי והאמנות. אפילו גרבוז הסתובב בין המוזמנים, ונראה משוחח ארוכות עם מנכ"ל המוזיאון ג'יימס סניידר. במקום נכחו גם לא מעט ילדים ומבוגרים שהגיעו בחסות החלטת המוזיאון להעניק כניסה חינם לרגל ציון היובל - יוזמה ראויה לשבח, בעיקר משום שברוב האירועים הדומים הכניסה מוגבלת רק לחברי אגודות הידידים המורמים מעם.

בין הנואמים היו נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס, המנכ"ל סניידר ויו"ר המוזיאון עו"ד יצחק מולכו, איש סודו ומקורבו של ראש הממשלה נתניהו. פרס, שהיה נוכח גם בטקס הפתיחה של המוזיאון לפני 50 שנה (התחושה היא שהוא היה נוכח בכל אירוע בעל משמעות מאז מלחמת העולם הראשונה), ערך בנאומו השוואה יפה בין מתחם הר הבית למתחם המוזיאון. לא יכולתי שלא להרהר בכך שבעוד כמה שנים השוואה מעין זו עלולה לעורר את אותו הזעם שחטף גרבוז.

אחר כך הוסר הלוט מעל פסלו של האמן האמריקאי ג'ף קונס "Sacred Heart", פסל ענק שעטוף כולו כמתנת יום הולדת במעין נייר צלופן אדום. סניידר אמר לי אחר כך: "אתה לא יודע אילו מאמצים עשיתי כדי להשיג את הפסל הזה. אנשים לא יודעים להעריך את מה שהם מקבלים". שאלתי אותו לתגובתו לביקורת שנשמעה השבוע מצד כמה אמנים, שטענו כי המוזיאון הפך ללא רלבנטי, לא מאתגר ולא פוליטי. "במקום לפרגן ולהעריך את ההישגים שלנו במפעל הנפלא הזה, ישנם כמה אמנים מתוסכלים שלא מציגים כאן, ועל כך כל הביקורת שלהם", אמר. את מולכו, המשמש בין השאר נציג ראש הממשלה בשיחות עם הפלסטינים, שאלתי אם הוא מסוגל לתפקד בימים אלה, שבהם מתגבשת ממשלה כה ימנית וקיצונית. "אנחנו כל הזמן בקשר עם הרשות, ללא קשר למבנה הממשלה. השיחות נערכות בשקט ומתחת לפני השטח. חייבים כל הזמן לדבר, או כמו שאומרים במזרח התיכון 'הכל דיבורים'. אם לא נדבר יהיה יותר רע".

הבמאי עמוס קולק, בנו של מייסד המוזיאון טדי קולק, אמר: "זו הממשלה הכי ימנית שהיתה כאן, ואין לי ספק שמצבם של אנשי התרבות הישראלית בארץ ובעולם ילך ויחמיר".

אחר כך פגשתי את צביה פרידמן, נינתו של יואל משה סלומון ובעבר מבעלי טבע, עם חתנה, עו"ד דן גבע. פרידמן אמרה: "אני לא אתפלא אם עוד כמה שנים פונדמנטליסטים יהודים ינפצו את פסלו של יצחק דנציגר 'נמרוד', בדיוק כמו שעשו פעילי דעאש לפסלים האשוריים".

גבע, אחד מעורכי הדין המובילים בישראל שמייצג בין היתר את אמדוקס, שרכשה בחודש שעבר את עסקי הבילינג של קומברס, אמר: "למעשה קומברס כבר לא כל כך קיימת. את כל הנכסים הטובים שלה הוציאו למיקור חוץ, וכפי שזה נראה כיום לא יהיה מנוס מפיטורי עובדים, עד כמה שזה מצער".

אחר כך פגשתי את אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס, שתרמה לתצוגת הקבע של המוזיאון את הפסל "שבזיה" של דנציגר. לפידות אמר שאינו רוצה לדבר על עסקים, אלא רק על אמנות. "אני מעריך אדם שהצליח לעשות עבודת אמנות הרבה יותר מאדם שהצליח לעשות כסף. נוצר הרושם כאילו אני אדם שרק כסף מעניין אותו, אבל זה לא נכון, אני איש פשוט וחובב תרבות".

אחר כך, בנאומים שנישאו לכבוד פתיחת תצוגת הקבע החדשה של המוזיאון, אמר עו"ד מולכו כי התרבות חשובה כמו הביטחון והכלכלה. לא נותר לי אלא לקוות כי הוא אמר את הדברים גם לפטרונו ראש הממשלה.