סחוט כפי יכולתך: הטריק של אובר נחשף

שקרים שסיפרתי לעובדים שלי

אחד הסיוטים הכי גדולים של אובר התממש: אמילי גונדלסברגר מהפילדפיה סיטיפייפר החליטה להפוך לנהגת אובר ולראות איך זה עובד. היא עשתה את זה אחרי שכל הנסיונות שלה לקבל מידע מהימן מנהגי אובר עלו בתוהו, כי הנהגים ידעו שאובר יכולה לזרוק אותם בלי שום סיבה. ובכן, גונדלסברגר גילתה מהר שההדרכה המפורטת לכאורה שאובר נותנת לנהגים שלה היא תדריך של 13 דקות ביוטיוב.

כשגונדלסברגר הגישה בקשה לעבוד באובר, היא היתה עצבנית קצת, כי השם שלה הוא די יחודי והיו לה מגעים לא נעימים עם הדוברות של אובר. אבל אף אחד לא בדק אותה: אובר אמורה לעשות בדיקות רקע, ורשמית אתה אמור לשלוח לה את ההיסטוריה שלך כעובד, אבל אם אובר לא שמה לב שעיתונאית הגישה בקשה לעבוד אצלה, כנראה שהיא לא ממש טורחת להסתכל על הניירת הזו. כמובן שאף אחד לא ניסה לבדוק מה עשתה גונדלסברגר בעבר, או אם יש לה עבר פלילי.

הסקופ הגדול של גונדלסברגר פשוט למדי: כשאובר אומרת לנהגים שהם יעשו 25 עד 35 דולר בשעה, היא משקרת בגסות. גונדלסברגר הצליחה לעשות פחות מעשרה דולר בשעה - ואחרי שבדקה את הנושא בפורומים של מאוכזבי אובר (ויש לא מעט כאלה) היא גילתה שיש המון נהגי אובר שכבר עלו על זה. החברה מוליכה שולל את הנהגים שלה בהבטחות שווא.

יש שיאמרו, נו, כמו כל חברה קפיטליסטית; כמו הקפיטליזם עצמו. ההבטחה היא שאם תעבוד קשה, תתעשר. לרוב מוחלט של האוכלוסיה זה לא עובד, אבל השיטה מדגישה את אלה שכן הצליחו. מה שאובר עושה הוא לנצל את העובדים: היא לא מאפשרת להתאגד, היא לא מאפשרת להם לדעת מה החוזה, לעזאזל, היא לא מוכנה לקרוא להם עובדים – כי זה אומר שיש לה אחריות כלפיהם.

הקפיטליזם של שנות החמישים, למשל, היה דורסני, אבל היה דו כיווני. אתה היית אמור לתת לחברה את הכל, אבל החברה היתה אמורה לתת לך הרבה בתמורה. בתור התחלה, פנסיה: הבטחה שיש לך איך לסגור את החיים. בנוסף, אם היית חרוץ, בפועל היתה לך קביעות. מה שאנחנו רואים באובר הוא סחוט כפי יכולתך: השתמש בנהג כמה שאפשר, תן לו כמה שפחות, ושווק את הניצול הזה כ"חדשנות" כדי לגייס ים של כסף מעמק הסיליקון הנלהב.  

במילים אחרות, אובר ודומיה מייבאות לעולם הראשון את הצורה שבה התנהל הקפיטליזם בעולם השלישי. עכשיו נותר רק לראות אם אייברהם לינקולן - שאמר שאפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל לא על כל האנשים כל הזמן - צדק.

מוות לבלוגרים

כשהתקשורת הממוסדת של מדינה מסוימת מתחנפת לאספסוף והופכת לשופר של השלטון, היא לא תעז למתוח עליו ביקורת מחשש לפגיעה. במקרים הללו, מי שממשיך להילחם למען חשיפת האמת היא התקשורת הבלתי ממוסדת, קרי בלוגרים למיניהם. בבנגלדש, כמסתבר, זה מקצוע מסוכן מאוד.

המון זועם חמוש במצ'טות וסכיני קצבים רצח אתמול (ג') את אננטה ביג'וי דאס, בלוגר בנגלדשי. דאס נרצח לאור יום בעיר סילהט. הןא כתב על מדע וטכנולוגיה - ותקף מפעם לפעם את הפונדמנטליזם הדתי שרווח בארצו. הוא היה הבלוגר השלישי שנרצח בבנגלדש בשלושת החודשים האחרונים; יש כבר מי שנרצח אחריו - בלוגר אלמוני שהשתמש בפייסבוק להפצת הפוסטים שלו. 

על פי נתוני ה-Committee to Protect Journalists, כ-20 כותבים נרצחו עד כה השנה ברחבי העולם. בנגלדש נמצאת במקום ה-13 ברשימת המקומות המסוכנים לעיתונאים, ומאז 1992 נרצחו בה לפחות 16 מהם. ככה זה כשהשלטון נותן לגיטימציה לשנאה ולאלימות - ומחליט שכל מי שחושב אחרת ואשכרה כותב על כך באינטרנט הוא סכנה למדינה כולה. אגב, לפני שאתם ממלמלים "נו, הפנאטים המטורפים האלה": בנגלדש היא דמוקרטיה פרלמנטרית, בדיוק כמו אתם-יודעים-מי.

פייסבוק ממשיכה לכבוש את העולם

פייסבוק הודיעה אמש (ד') שהיא הגיעה להסכמות עם שורה של כלי תקשורת - הניו יורק טיימס, באזפיד, האטלנטיק, NBC ועוד - שבמסגרתן יאפשרו לה לשתות את המידע שלהם ולפרסם אותו מיידית ברשת החברתית.

הבעיה של פייסבוק, לדבריה, שרוב המשתמשים שלה הם משתמשי סלולר ועל כן הם מתעצבנים כאשר הם לוחצים על קישור למאמר ולוקח לו הרבה זמן להפתח. הבעיה הנוספת של פייסבוק, זו שהיא לא מציינת, היא שכאשר אתה יוצא מפייסבוק לקרוא מאמר, בכלל לא בטוח שתחזור לרשת החברתית.

על כן, היא הצליחה לשכנע את כלי התקשורת לאפשר לה לשאוב מראש את המאמר לשרתים שלה ולהציג אותו למשתמש בלחיצת כפתור. כך המשתמש נשאר אצלה. לכלי התקשורת היא מוכרת את הטענה שעדיף להם שהמשתמש יקרא את המאמר אצלה מאשר שלא יקרא אותו בכלל.

כמובן, בכך היא הופכת את כלי התקשורת לכפופים לה. היא מעבירה את התעבורה שלהם אליה, והיא מרגילה את הקוראים שלא ללכת לשום מקום אחר כדי לצרוך את המידע שלהם. תוך זמן - וכנראה לא הרבה ממנו - פייסבוק תתחיל להכתיב תנאים לכלי התקשורת האלה. הם יגלו באיחור שאופס, הם איבדו את העצמאות שלהם בכך שהם נשענו עליה ושהם עכשיו צריכים להתאים את עצמם לפייסבוק.

להוציא באזפיד, לכלי התקשורת יש הרבה מה להפסיד מפייסבוק- ובכל זאת הם הכניסו את הראש למיטה הנגועה הזו. נעדכן.

קצרצרים

1. תושבי ארה"ב יוכלו בעוד שבוע להזמין פיצה ישירות מטוויטר. כדי שזה יקרה, הם יזדקקו לחשבון באתר של ענקית הפיצה דומינוס, אליו הם יחברו את חשבון הטוויטר שלהם. הם יצטרכו להודיע שהם תומכים באפשרות של "הזמנה פשוטה" - כלומר, שיש להם הזמנה קבועה ואותה הם רוצים, בלי שינויים. אחרי שיעשו את זה, הם פשוט יצטרכו למנשן את דומינוס בטוויטר ולהוסיף אמוג'י של פיצה. מסובך יחסית בהתחלה, קל מאוד אחר כך. דומינוס תקבל תדמית של מעודכנת טכנולוגית, טוויטר תקבל הכנסה מפרסומות, ושיעור האנשים עם חוש טעם יירד קצת.

2. אם מישהו לא הצליח להבין את זה עד עכשיו, אז גוגל יצאה בהבהרה שאחריה אי אפשר לא להבין: המשטרה יכולה לצותת לשיחות שלכם בגוגל הנגאאוטס. זו שיטת תקשורת פופולרית - אלוהים יודעת למה - ואנשים ניסו להבין האם המידע שלהם חשוף לציתות. גוגל נמנעה בעקביות מלספק תשובה, עד שהופעל עליה לחץ כבד בדמות קמפיין ציבורי קטן של מומחה הפרטיות כריסטופר סוז'ויאן. החברה נאלצה להודות שהיא מצפינה את המידע רק במעבר מהמחשב של המשתמש לשרתים שלה; אחר כך יש גישה לכל המידע ואם המשטרה רוצה אותו, היא תקבל. זה לא צריך להפתיע; ככה גוגל עבדה תמיד, אבל היה מי שהתעקש לא להבין את זה. 

3. חוקרי אבטחה גילו בוטנט משוכלל במיוחד, שמה שהוא עושה בחיים זה לחפש ברשת ראוטרים לא מאובטחים (ויש המון כאלה) שאז הוא משתלט עליהם ומוסיף אותם לערימת המחשבים בהם הוא שולט מרחוק. המטרה של הבוטנט היא התקפת DDoS, והוא מסוגל להוסיף לעצמו ראוטרים ללא סיוע אנושי. הבעיה פה היא לאו דווקא התחכום של הבוטנט, אלא קלישות ההגנה של הראוטר הממוצע. 

4. סקייפ טרנסלייטור, שלפני כשנה גמרו עליו את ההלל כאחד מפלאי העולם המודרני - הוא מסוגל לתרגם בזמן אמת משלל שפות, כך שאתה יכול לדבר עם אדם שאיננו דובר את שפתך - הפך בימים האחרונים לזמין לכל, ללא הגבלה. ב"זמין לכל ללא הגבלה" אני כמובן מתכוון ל"משתמשי ווינדוס 8.1 ומעלה".