ביקורת הצגה - "אבא גוריו", תיאטרון הבימה

תיאטרון הבימה מעלה מחזה מאת שחר פנקס המבוסס על הרומן הידוע של אונורה דה בלזאק, בבימוי שיר גולדברג ובהשתתפות יעקב כהן, עידו ברטל, מאיה מעוז, דוית גביש, שמיל בן ארי, דניאל סבג, לאה גלפנשטיין, נעמה ארמון, רוברט הניג ועוד.

העלילה: יצרן האטריות אבא גוריו (כהן) מתגורר בפנסיון של הגברת ווקה בפריז עם עוד שבעה דיירים המייצגים את מצבה העגום של העיר במאה ה־19. גוריו הקריב את כל רכושו וכספו כדי לממן את בנותיו החמדניות והנצלניות, בעליהן ומאהביהן, ורק על סף מותו הוא מבין את הטעות האיומה שעשה בחינוך בנותיו, שהובילה אותו למצבו הכלכלי המחפיר. המחזה עוסק בפערים בין עשירים לעניים, חברה מושחתת, רוע, מוסר וניצול.

מתוך ההצגה "אבא גוריו". לא צלחה את המעבר מהרומן הקלאסי לבמה | צילום: גראד אלון

דבר המבקרת: הקסם התיאטרוני המאפיין את עבודותיהן של שחר וגולדברג ("אדם לא מת סתם" ו"המאהב" בהבימה ו"תהילה" בחאן) נבלע בתוך הבמה רחבת הידיים של אולם רובינא. למרות כמה רגעים יפים, מוזיקה פריזאית נפלאה של שלמה גרוניך ומשחק טוב של רוב השחקנים חשתי ריחוק מסוים, והנובלה העמוקה של בלזאק נותרה מעט שטחית ונגעה בי אך לפרקים. בעיבוד העלילה והנגשתה לצופה צומצם הרומן, ובכך איבד מהמורכבות שהפכה אותו למרגש ומעורר הזדהות.

את ההבלחות המוצלחות אני זוקפת לזכות כמה מהשחקנים: ברטל, שמגלם את הסטודנט למשפטים ראסטיניאק והעביר את הדמות תהליך משמעותי של התבגרות והתפכחות; סבג שריגש אותי בתפקיד ביאנשון; גלפנשטיין הכובשת שהצדיקה את נוכחותה על במת הבימה הגדולה; ומעוז, שהצטיינה בשני התפקידים השונים שביצעה - המבשלת בפנסיון והוויקונטית דה בוסיאן, שכאבה נגע ללבי.

שורה תחתונה: מעטות ההצגות שצולחות את המעבר מפרוזה לבמה, והפעם זה פחות עבד.