ככה מתאחדים בסטייל
אחרי תשע שנים של געגוע חברו פורטיסחרוף האגדיים למופע משותף, כבשו את הבמה באנרגיה מחשמלת והוכיחו שהכל חוזר כמו חלום ואף למעלה מזה
מאות הכיסאות שפוזרו בחלק הקדמי של אמפי פארק רעננה, השלטים האלקטרוניים שהזמינו את הקהל לשיר ולרקוד אך ביקשו לעשות זאת בסמוך למושבים, חתך הגילים הרחב - כל אלה לא שידרו אווירה חתרנית במיוחד כמצע למפגש של פורטיס וסחרוף על הבמה, לראשונה זה תשע שנים. לא שהצמד הם בהכרח נערי הפוסטר של המונח רוקנ'רול, שהרי הם חתומים על לא מעט שירי פופ מושלמים ובמידה מסוימת נושקים גם למוזיקה ים־תיכונית, אבל אפשר היה לחשוד לרגע שהם הולכים לעשות מופע חצי אוטומטי של מיטב הלהיטים.
עם זאת, כבר מהשיר הראשון, "הפוך", השניים רמזו שהם לא באו כדי לתת את המובן מאליו. השיר השני, "לונדון תל אביב ברלין או בריסל" האגרסיבי והעמוס במלל נונסנסי, הוכיח את זה מעבר לכל ספק. מגובים בלהקה של שמונה נגנים, הזוג המיתולוגי פתחו בסערה, כשהצליל הדומיננטי של הערב הוא הגיטרות המנסרות את הלילה, שבשיאי ההופעה הגיעו במספרן לחמש (!) במקביל על הבמה.
עשרת המוזיקאים דחפו קדימה בנחישות ולא הורידו רגל מהגז עד השיר החמישי, "חתול מפלצת" הנפלא. פורטיס, עטוי פיג'מת סאטן אדומה (מה שהזכיר אסוציאטיבית את חלומו הרטוב של ג'ורג' קוסטנזה להתעטף בקטיפה מכף רגל ועד ראש), לא ויתר על אף הזדמנות לטיק היסטרי מוכר או לשירה מאולתרת, ונראה חיוני ונמרץ מאי פעם. סחרוף, בפיג'מה תואמת בשחור נוצץ, נראה מאושר.
החזון: יהיה אחלה
את "שקיעתה של הזריחה" הנוגה והאפל פתח פורטיס בקריאה מבלבלת. "באנו לכאן כי אנחנו מוזיקאים, לא כי אנחנו פוליטיקאים. לפוליטיקאים יש חזון, והחזון אומר שיהיה חרא! החזון שלנו הוא שיהיה אחלה!", צעק, והתחיל לשיר "אין פנאי ואין עוד תקווה/ הכל מתמוטט, נשאר רק חלום".
אחד הדברים המהנים ביותר בהופעה היה שהשניים בחרו לבצע לא רק מהדיסקוגרפיה המשותפת אלא מכל הרפרטואר שלהם בצוותא לאורך השנים. "חלליות" אמנם הופיע באלבומו הראשון של סחרוף ומזוהה עמו, אבל פורטיס אחראי על הטקסט שלו. גם "הנה בא השקט" מתוך "להתראות בחלומותיי" של פורטיס הוא שיתוף פעולה נשכח של השניים שזכה לביצוע מפתיע בסוף הערב, שנמשך יותר משעתיים.
אפשר היה לזהות גם דגש קל על החומרים הים־תיכוניים שלהם. קשה להאמין שפורטיסחרוף יזכו לכבוד המגיע להם בהיכל התהילה של המוזיקה הים־תיכונית, ובאותה מידה קשה להאמין שהעניין מטריד אותם. כמו שדחפו את סחרוף הביישן לקדמת הבמה בתחילת קריירת הסולו שלו, או כמו שפורטיס אומץ בידי הטלוויזיה המסחרית 35 שנה אחרי שדרש לכבות אותה - גם זה בטח יקרה מעצמו.
למלא את האמפי
אמנם צריך קצת דמיון כדי להשוות את גוון השירה האופראי־פארודי לפרקים של פורטיס למאוואל, אבל בחירות בשירים כמו "הדלת", "תחת אש", "סנדריה" ו"על המשמרת", לצד הסולואים המסולסלים של סחרוף בשירים כמו "לונדון תל אביב ברלין או בריסל" ואחרים, הזכירו שההשפעה הים־תיכונית נכחה במוזיקה שלהם לאורך כל הקריירות של שניהם (קו שסחרוף המשיך לשכלל ב"נגיעות" ואחריו). אפילו המפשפשים בציציות לא יכולים לטעון לחוסר אותנטיות במוצא של פורטיס (עיראק) או סחרוף (טורקיה).
שני הענקים בכלל לא האמינו שיצליחו למלא את האמפי ביותר מאלף רוכשי כרטיסים. פורטיס דאג להזכיר כמה פעמים שהם מופתעים ואוהבים ומודים לקהל שהגיע בהמוניו לאתר, שמכיל 8,000 מקומות, ויצר ביקוש להופעות נוספות. בחירת שירים נדיבה ומפתיעה, כושר שיא, רפרטואר מופלא, תשע שנים של געגועים והרבה אהבה - פורטיסחרוף נתנו שיעור באיך מתאחדים נכון.
ההופעה הבאה: 24 במאי, 21:00, לייב פארק ראשון לציון, 184 שקל.
1. "לונדון תל אביב ברלין או בריסל" - וואו. פתיחה מבריקה ומפתיעה.
2. המחוות לחברים המנוחים: לופ התופים של ז'אן ז'אק גולדברג ב"ניצוצות" והגיטרה של יוסי אלפנט בהדרן.
3. כל הערב. פשוט מצוין.
תגובה אחת לכתיבת תגובה