האם האמריקאים הם חברים גרועים?

וונדי היקרה,

אני מסכים עם החברים שלך, ולא חושב שהזיכרונות שלהם מוטים או שהם לוקים ברומנטיזציית יתר. חיי החברה באמריקה אינם טובים כפי שהיו יכולים להיות. ואת יודעת מה עוצר אותם? העובדה שהאמריקאים כל כך מתאמצים להיות חברתיים. מתאמצים יותר מדי.

אני גדלתי בישראל. אני זוכר איך חברים היו קופצים אליי לביקור בלי להודיע. המשמעות לגבי החיים שלי היתה שאף פעם לא הייתי מוכן לאירוח. ומה שאהבתי זה שאף אחד לא ציפה ממני להיות.

בתבנית הזאת, של ציפיות הדדיות נמוכות בכל מה שנוגע לנימוסים וסטנדרטים רשמיים, המבקרים פשוט נטמעים במה שכבר קורה, ובמקום להתארח בחגיגיות פשוט מעבירים איתך פיסת חיים. אם הם מגיעים בדיוק בזמן לארוחת הערב הם תופסים כיסא ליד השולחן, אם הם מגיעים שעתיים קודם הם עוזרים לחתוך את הירקות.

בילוי עם חברים. הספונטניות נעלמה | צילום: shutterstock

לעומת זאת, בארצות הברית אנחנו קובעים להיפגש בשמונה בערב בהתראה של שבעה שבועות מראש, וכולם מתכוננים לקראת האירוע. המארח מנקה ומסדר את הבית ומבשל משהו מיוחד, והאורחים מתלבשים יפה ומביאים מתנות.

כל הטקסים החברתיים האלה דורשים מאמץ, ולכן אנחנו הולכים לחברים לעתים רחוקות יותר. אולי, כדי ליהנות יותר מחברויות, באמריקה ובכלל, כדאי לכולנו פשוט להנמיך את הציפיות ולהעלות את ההערכה שלנו לספונטניות.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il