רגולציה פח

טונות של מזון ראוי למאכל נזרקות לאשפה על בסיס יומי, במקום שיינתנו כתרומה לנזקקים ‑ כך נמצא בדו"ח של מבקר המדינה ל־2014 שפורסם החודש. על פי הדו”ח ‑ שהתמקד בליקויים הנוגעים בעיקר למגזר החקלאי ובאחריותם של משרד החקלאות ומועצת הצמחים בסוגיה ‑ מחדלים רגולטוריים וכשלים תכנוניים הם שמביאים לטיפול הלקוי בעודפי מזון בישראל.

המבקר ציין במפורש כי גופים מסחריים ומוסדיים נמנעים מתרומת עודפי מזון בשל חסמים רגולטוריים, אך הוא לא פירט מהם אותם החסמים.

“מדובר בחסמים מהותיים וקשים מאוד להזזה”, טוען גידי כרוך, מנכ”ל לקט ישראל, עמותה העוסקת בהצלת מזון מהפח והעברתו לנזקקים. לדבריו, העמותה מנסה להתגבר על חסמים אלה כבר מ־2008, אך לעת עתה כל הניסיונות העלו חרס. "הבעיה היא שלאף אחד לא באמת אכפת מהנושא", טוען כרוך.

הצלת מזון הוא סוגיה שמטופלת בכל העולם על ידי הרגולטור בהצלחה. כך למשל רק השבוע פורסם חוק חדש בצרפת, שלפיו החל מהקיץ הקרוב רשתות מזון ייקנסו אם ישליכו לאשפה מזון ראוי למאכל.

גידי כרוך מנכ"ל לקט ישראל | צילום: ארכיון לקט ישראל

טיפול לקוי בעודפי מזון מביא לבזבוז משאבים כלכליים וסביבתיים: ראשית, מושקעים משאבים גדולים (קרקע מים וכוח עבודה) בגידול תוצרת חקלאית שאינה מגיעה לשווקים; שנית, שינוע המזון לאתרי פסולת מסב כרוך בהוצאות כלכליות ובזיהום אוויר; שלישית, הטמנת המזון באדמה מסבה נזק סביבתי נוסף. בניצול נכון של המשאבים היה מתאפשר להאכיל אוכלוסיות נזקקות, ולחלופין לייצר קומפוסט.

הגורם המרכזי שמרתיע חברות מסחריות וגם גופים מוסדיים מלתרום דברי מזון הוא האחריות המשפטית על ליקויים תברואתיים. לפי החוק כיום, אם מפעל מזון תורם עודפי ייצור לעמותה שעוסקת בחלוקת מזון, הוא האחראי במקרה של הרעלת מזון ועלול להתיבע על כך ‑ גם אם הפגם במזון התהווה בעת השהייה במחסני העמותה או שהוא נגרם בשל תנאי הובלה לא נאותים של העמותה. החשש הזה מתביעות מונע מגופים מסחריים רבים, החל ממסעדות וכלה בחברות מזון גדולות, לתרום מזון באופן קבוע.

בעניין זה יזמה לקט ישראל הצעת חוק ‑ שנתמכת כיום על ידי אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו), חיליק בר (עבודה) ושולי מועלם רפאלי (ישראל ביתנו) ‑ הקוראת לביטול האחריות המשפטית על תרומות מזון שנעשו "בתום לב", כלומר על פי תקנות הבריאות. הצעת החוק צפויה להיכנס להליכי חקיקה בשבועות הקרובים, אך בעבר משרד המשפטים התנגד להצעה דומה בטענה כי אינו יכול למנוע מאדם שנפגע ממזון מקולקל לתבוע את יצרן המזון. אגב, חקיקה המגנה על היצרן בנסיבות אלה התקבלה בארצות הברית ובמדינות נוספות.

עמותות המזון פועלות ללא תקנות מחייבות

משרד הבריאות הוא גורם נוסף המעכב את התפתחות שוק תרומות המזון. אף שעמותות חלוקת מזון פועלות זה שנים רבות בישראל, משרד הבריאות לא פרסם תקנות להסדרת פעילותן. לפי הערכות, המשרד אמור לפרסם תקנות כאלה בקרוב, אך בינתיים שום גורם אינו מחייב את העמותות לעמוד בסטנדרטים של תברואה. כל גוף שעשוי לתרום מזון רוצה להיות בטוח שהעמותה שהוא מנתב אליה את הסחורה היא בעלת תנאי אחזקה ושינוע ראויים, אלא שבמצב הרגולטורי השורר כיום אין לו את הוודאות הזאת, ולכן סביר שיעדיף לטמון את המזון באדמה במקום להעביר אותו לנזקקים.

נראה כי החטא הקדמון בשדה תרומות המזון הוא חלוקת האחריות בין אינספור רגולטורים. לאור היכולת הנמוכה של משרדי ממשלה בישראל לעבוד בשיתוף פעולה, נראה כי הדרך היחידה לדאוג לניצול נכון של עודפי המזון היא העברת האחריות לגוף רגולטורי אחד.

מבקר המדינה העלה ממצא מדהים למדי: אין גוף אחד במדינת ישראל שיודע כמה טונות מזון נזרקות לפח מדי שנה. מכאן שקשה להגיע לאומדן בנוגע לכמות המזון שמתבזבזת, לפוטנציאל שוק התרומות ולמספר הנזקקים שאפשר לתמוך בהם. כמו כן אין שום מיפוי של מאגרי פסולת מזון, נתון שהיה יכול לייעל מאוד את עבודת העמותות, שכיום פשוט פונות עצמאית לגופים ומציעות להן איסוף של עודפי מזון.

מבחינת יכולת קבלת ההחלטות, כיום נחלקת האחריות בנושא זה בין משרד החקלאות ומועצת הצמחים, המחויבים על פי חוק לנסות ולמצוא פתרונות אחרים לתוצרת העודפת (אך לפי דו”ח המבקר, הם אינם עושים זאת), ובין משרד הבריאות, שאחראי על בטיחות המזון, משרד הרווחה, שאחראי על הפעילות מול הנזקקים, ומשרד הכלכלה שמטפל במפעלים, בבתי מלון ובתורמים פוטנציאליים נוספים. אם לשפוט לפי יכולת הביצוע בנושא בשמונה השנים האחרונות, המבנה הנוכחי מבטיח כי הנושא לא יתקדם לשום מקום.

האוכל נמצא בפחים | צילום: שאול גולן

תוצרת חקלאית מושמדת ללא פיקוח

על פי חוק, אין להשמיד תוצרת חקלאית בלי לבחון אפשרות של תרומה לצדקה. אולם בפועל חקלאים משמידים תוצרת חקלאית במגוון הזדמנויות, המעקב על השמדת מזון לא תמיד מתבצע, ואין כמעט שום שיתוף פעולה בין משרד החקלאות ומועצת הצמחים לבין העמותות.

בשנים 2012 ו־2013 למשל ארגנה מועצת הצמחים שלוש פעולות להשמדה או לפינוי של עודפים: ב־2012 הועברו כ־7,000 טונות תפוחי אדמה מהחקלאים אל רפתות לצורך האכלת פרות; באותה שנה גם הוחלט לנסות למנוע עודפי תפוחי אדמה בשנה הבאה על ידי השמדת 1,600 טונות זרעי תפוחי אדמה, שנועדו לגידול 70,000 טונות תפוחי אדמה; ב־2013 הושמדו 8,000 טונות עגבניות בשדות. מתוך כמויות אלה רק 15 טונות של תפוחי אדמה ו־15 טונות של עגבניות הועברו לעמותת לקט ישראל.

דו"ח המבקר רצוף בדוגמאות להשמדת תוצרת חקלאית בלי שקדמה לכך בחינה של אפשרות תרומה, ובלי ליידע את העמותה בנוגע להשמדה, כלומר תוצרת אדירה הושמדה בלי שניתנה לעמותת הנזקקים הזדמנות לאסוף את אותה.

כיום כבר נראים ניצנים ראשונים לשיתוף פעולה בין המועצה לבין העמותה.

"מקפידים מאוד במקרה של סיכון בריאותי"

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "המשרד בשיתוף מועצת הצמחים מגבש נוהל להגשת בקשה לשר החקלאות לקבלת היתר להשמדת תוצרת חקלאית, לאחר בחינת ומיצוי הפעולות האלטרנטיבות להשמדה, כגון הפניית התוצרת לנזקקים, שימוש בעלי חיים או שימוש לתעשייה. המועצה כבר מגבשת ערוצים קבועים לעדכון העמותות השונות בדבר עודפי תוצרת חקלאית טרם השמדתה כחלופה להשמדה. המשרד יעקוב אחרי פעילות המועצה לשיפור הנושא”.

ממשרד המשפטים נמסר: "הצעות חוק הפוטרות גופים מאחריות בנזיקין בגין תרומות מזון מקולקלות לנזקקים בשל החשש שיוגשו נגדם תביעות לא עולות בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין, ובראשן היכולת של הניזוק לדרוש סעד של פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בעקבות הרשלנות של המזיק.

קבלת הצעת חוק שכזו מגדילה את הסיכון שייגרם נזק פיזי לנזקקים לתרומות המזון, ובמקרה שאכן נגרם להם נזק פיזי עקב תרומת מזון מקולקלת מותירה אותם ללא כל יכולת לקבל פיצוי על נזק זה. כמו כן הצעת חוק שכזו עלולה להביא את הגופים שלהם הידע הטוב ביותר על טיב המזון והאופן בו הוא נשמר לנקוט אמצעי זהירות פחותים מאלו שהיו נוקטים אילו ידעו שתחול עליהם אחריות נזיקית. ככל שמדובר בהתנהגות שעשויה לסכן את הבריאות והחיים, עמדתנו היא שראוי להקפיד הקפדה יתרה, ואין לקבוע סטנדרט אחריות נמוך יותר כלפי אותם אנשים הנזקקים לתרומות מזון לעומת סועדים בתשלום".