הצעצועים של הפוליטיקאים

באחד הימים האחרונים למשא ומתן הקואליציוני, לפני הרכבת הממשלה, כשנפתלי בנט ניסה למשוך את הדברים עד לרגע האחרון, שחרר בנימין נתניהו הודעה לתקשורת ובה פירט מה הציע לבנט. מלבד תפקידי שרים וראשות ועדות חשובות בכנסת נתניהו סיפר שהציע לו עוד דבר אחד חשוב - שליטה בשני גופים חוץ־ממשלתיים: הטוטו והחטיבה להתיישבות. ההודעה שפכה אור לרגע אחד על מה שלרוב נמצא מאחורי הקלעים. הטוטו, החטיבה להתיישבות, ועוד כמה גופים מהסוג הזה, הם הצעצועים החביבים ביותר על הפוליטיקאים, מכל המפלגות.

אלה גופים חוץ־ממשלתיים לחלוטין, ולכן אינם כפופים לנורמות הקשיחות של המגזר הציבורי. כלומר, הם אינם שקופים מבחינה תקציבית, הציבור לא באמת יכול לדעת מה הם עושים עם הכסף שלהם ואת מי הם ממנים לאיזה תפקיד, ועל פי אילו קריטריונים ושיקולים הם פועלים. לכל אחד מהם יש הרבה מאוד כסף בקופה, ובכל אחד מהם אפשר למנות כל מיני אנשים לכל מיני תפקידים. בקיצור, גן עדן פוליטי עלי אדמות.

בנט אמנם לא קיבל בסופו של דבר שליטה על הטוטו (אבל כן על החטיבה להתיישבות), ובכל זאת הקמת הממשלה החדשה היא הזדמנות טובה להאיר לרגע על הגופים האלה. חלקם הפכו עם השנים למעין קופה ב', או ג', או ד', של הפוליטיקאים, למורת רוחם של פקידי האוצר.

מפעל הפיס

הקופה לכוח ברשויות

יו"ר: עוזי דיין

מינוי: ראש הממשלה

תקציב שנתי: 6 מיליארד שקל

הגדול והעשיר מבין חמשת הגופים האלה הוא ללא ספק מפעל הפיס, עם תקציב שנתי של כמעט 6 מיליארד שקל בשנה. הפיס נמצא בבעלות השלטון המקומי, כלומר בבעלות הרשויות המקומיות, אולם פועל מכוח היתר שניתן לו על ידי משרד האוצר. נציג משרד האוצר גם יושב בדירקטוריון החברה. יו"ר הפיס ממונה בידי ראש הממשלה בעצמו, וגם מנכ"לי הפיס נחשבו לאורך השנים כמינויים פוליטיים. הפיס מחלק רבע מההכנסות שלו למטרות ציבוריות. קצת פחות מחצי מהסכום הזה משמש לבניית כיתות וסכום זהה מועבר לרשויות המקומיות השונות, לפי קריטריונים שהוגדרו לפני קצת יותר מעשור. נוסף על אלה, עוד 7.5% מהכסף שהפיס מחלק כל שנה מחולקים לפרויקטים שונים בתחומים שונים, כמו תרבות ואמנות.

בכלל הכסף האדיר שנמצא בקופת הפיס מדי שנה (לפיס יש, בין היתר, הר של כמה מיליארדים שנחשב "כסף חונה", כלומר כסף שכבר הוקצה בעיקרון לפרויקטים שונים אולם טרם נוצל), והיכולת שלו להעביר כספים לרשויות מקומיות היכן שהממשלה לא מצליחה לספק פתרונות, הופכת את המפעל לכלי פוליטי ראשון במעלה. מי ששולט בפיס ויכול להשפיע על חלוקת הכספים לרשויות המקומיות הנכונות, יכול להשתמש בפיס לצרכים הפוליטיים שלו. וכשמדובר בגוף שמחלק 1.5 מיליארד שקל בשנה, מדובר בהרבה מאוד כוח פוליטי.

הטוטו

קידום ספורטיבי לראש העיר

יו"ר: צחי פישביין

מינוי: שרי האוצר, הספורט והמדע

תקציב שנתי: 3 מיליארד שקל

המועצה להסדר ההימורים בספורט, או הטוטו, היא האחות הקטנה של הפיס. אבל המילה "קטנה" אולי לא מאוד מתאימה פה. מחזור ההכנסות השנתי של הטוטו מגיע ל־3 מיליארד שקל. מתוכם, יותר ממיליארד שקל בשנה מחולקים למטרות שונות, רובן ככולן קשורות לקידום הספורט בישראל (תמיכה בקבוצות ספורט וכו'). העובדה שנתניהו הציע לבנט שליטה על הטוטו במסגרת המו"מ הקואליציוני, מלמדת עד כמה בסופו של יום הזיקה הפוליטית והכפיפות (לפחות על ידי המינוי) לשרי הממשלה הרלבנטיים עשויות להשפיע גם על חלוקת הכספים, וגם על חלוקת תפקידים. וכמו בפיס, גם בטוטו הקשר עם ראשי הרשויות הוא אלמנט חשוב, שכן ראשי רשויות היו שמחים שהטוטו ישקיע כספים בבניית מתקני ספורט חדשים בשטחם, ולמנף את העניין בבחירות הבאות.

קק"ל

תודה למחירי הדיור

יו"ר: אפי שטנצלר

מינוי: בחירות (שיקוף המפה הפוליטית)

תקציב שנתי: 2 מיליארד שקל

קרן קיימת לישראל, שהוקמה במקור על ידי ראשי הציונות כדי לקנות את קרקעות הארץ וליישב בהן יהודים, הפכה לאחר קום המדינה לגוף קצת מוזר. מצד אחד, המדינה כבר קמה ולא ברור מדוע יש צורך בגוף ספק פרטי ספק ציבורי שעושה את מה שהמדינה עושה ממילא.

מצד שני, לפוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית (בדגש על השמאל) לאורך כל השנים היה נוח שיש את קק"ל. למה? כי קק"ל היא, מצד אחד, מקום נוח למינוי בעלי תפקידים (צמרת קק"ל מתמנה על פי המפתח הפוליטי בכנסת. ראשי קק"ל לדורותיהם הם מינויי מפלגת העבודה, ובשנה האחרונה התברר שכמה חברי משפחה של אישים פוליטיים מכהנים בתפקידים שונים בקק"ל או נשכרים על ידיה), ומצד שני, היא יושבת על תקציבי עתק. בשנים האחרונות, בגלל עליית מחירי הדיור בעשרות אחוזים, גדלו מאוד הכנסותיה השנתיות ממכירת קרקעות לסכום של כמיליארד שקל בשנה (ברוטו). קק"ל משתמשת בכסף הזה כראות עיניה, לפי שיקולים שאינם שקופים. חלק מהכסף הולך לארגונים שונים, וחלק לרשויות מקומיות שונות, על פי שיקול דעתה של קק"ל, הנהלתה וראשיה, מה שמקנה להם כוח אדיר במערכת הפוליטית. בשנה האחרונה פעל אגף התקציבים באוצר לחוקק חוק שיחייב את קק"ל להעביר למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה למטרות שהמדינה תקבע, הצעת חוק שקק"ל יצאה נגדה בתוקף לפני הבחירות.

קצא"א

מינויים בערפל

יו"ר: יוסי פלד

מינוי: ראש הממשלה

תקציב שנתי: לא ידוע, כנראה יותר ממיליארד שקל

חברת קו צינור אילת אשקלון הוקמה במקור ב־1968 כשותפות חצי חשאית עם משטר השאה האיראני. בינתיים, בגלל שהאיראנים הגישו תביעות בינלאומיות נגד ישראל בשווי של מיליארדים לפיצוי על שווי הנפט שנותר בידי החברה לאחר המהפכה החומייניסטית (ותשלומי ריבית מאז), כל אזכור לגבי גובה הכנסותיה של קצא"א, הסכום ששוכב בקופתה וכל מה שקשור לפעילותה העסקית אסור בהחלט על ידי השלטונות בישראל. מעטה החשאיות שימש לאורך השנים את הפוליטיקאים למנות את מקורביהם לתפקידים שונים בקצא״א, מבלי שאיש יודע מה תנאי ההעסקה שם, אף על פי שמדובר בכסף ציבורי ובחברה שמפוקחת על ידי הממשלה אך אינה נחשבת לחברה ממשלתית לכל דבר ועניין.

החטיבה להתיישבות

בלי פיקוח ביו"ש

יו"ר: דני קריצ'מן

מינוי: ההסתדרות הציונית

תקציב שנתי: 600 מיליון שקל

החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית היא גוף חוץ־ממשלתי שהפך עם השנים לגוף שפועל על בסיס תקציב ממשלתי לחלוטין, אבל בלי פיקוח ממשלתי כמו גופים מתוקצבים אחרים. החטיבה היא הזרוע הקבלנית של ממשלת ישראל בפריפריה ובעיקר ביו"ש, ועוסקת בפיתוח וביישוב. בשנים האחרונות הפכו ישראל ביתנו והבית היהודי לבעלות ההשפעה הפוליטית הרבה יותר על החטיבה להתיישבות, ולראיה שני ראשי החטיבה - היו"ר דני קריצ'מן והמנכ"ל ירון בן עזרא - הם מקורביו של שר החוץ לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. שמה של החטיבה גם נקשר בפרשת השחיתות, לכאורה, בישראל ביתנו, שנחשפה ערב הבחירות האחרונות ועדיין נחקרת.

הקופה הקטנה של אגף התקציבים

הגוף שמתנגד להפעלת מסלולים עוקפי תקציב המדינה הוא אגף התקציבים במשרד האוצר. עם זאת, בשנה האחרונה אפילו אגף התקציבים בעצמו קידם יצירת חור במסגרת התקציב ויצר מסלול חוץ־תקציבי. המסלול הזה עובר דרך ההכנסות של רשות מקרקעי ישראל. במסגרת הסכם שנחתם בין האוצר לבין משרד הביטחון לטובת פינוי בסיסי צה"ל מאזורי הביקוש

ממרכז הארץ והעברתם לדרום, הוחלט כי הכסף שיינתן למשרד הביטחון להקמת הבסיסים החדשים יגיע מהכנסות רשות מקרקעי ישראל, ולא מתקציב המדינה. רשות מקרקעי ישראל מוכרת כל שנה קרקעות, ואת ההכנסות היא מעבירה למדינה. זה נשמע עניין טכני ורישומי, אבל בפועל ההכנסות של הרשות לא מגיעות לתקציב המדינה עצמו אלא משמשות למימון הגירעון. כלומר, אם לרשות מקרקעי ישראל יש פחות הכנסות להעביר למדינה, המדינה תצטרך לקחת יותר הלוואות בשביל לממן את הפעילות שלה.

כשאגף התקציבים בוחר במסלול הזה בשביל להעביר כסף למשרד הביטחון לטובת מימון בניית הבסיסים החדשים, הוא בעצם יוצר מסלול עוקף תקציב משלו. במקום שהכסף למשרד הביטחון יתחרה במטרות ציבוריות אחרות, הוא זוכה למעין שריון ומקבל קדימות בסדרי העדיפויות. זאת אף על פי שאפשר היה להשתמש בכסף הזה באותה הקלות גם לרכישת מכשירי MRI לבתי החולים או לבניית כיתות.