המרכיב הסודי שצריך המפקח על הבנקים

במאמרו מיום 15.05.2015 מונה פרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, את התכונות הדרושות, לדעתו, לתפקיד המפקח על הבנקים. פרופ' אקשטיין מציין, כי הוא היה חבר במספר ועדות איתור לתפקידים בכירים בבנק ישראל, ועל כן יש לתת משקל לתובנותיו. התכונות שהוא מונה הן: ידע מקצועי, ניסיון ניהולי, יושרה אישית, ויכולת קבלת החלטות בתנאי לחץ.

התכונות שמונה פרופ' אקשטיין כולן ראויות - אולם מכללן וסידרן מורים בדיוק על הכשל שבו מצוי כיום בנק ישראל: ניתוק מציבור הצרכנים משלמי המסים, אשר בשמם ועבורם הוא אמור לפעול. סדר העדיפויות הזה, שהפעילו פרופ' אקשטיין וחבריו במשך שנים, הוא שהביא את בנק ישראל ואת הפיקוח על הבנקים לשפל שהם מצויים בו כיום מבחינת אמון הציבור. פרופ' אקשטיין בא מהמועדון, חוזר אל המועדון - ורוצה לשכנע אותנו להמשיך לשמור על כוחו של המועדון. לא פלא, שמתרבים הקולות להוציא את ההיבט הצרכני של הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל עקב כישלונו רב השנים בנושא זה.

המפקח על הבנקים דודו זקן | צילום: מיקי אלון

סדר העדיפויות הנכון מתחיל בציבור. במקום הראשון צריך להיות הרצון לשרת את הציבור תוך אמון מלא. זה אומר - יושרה ללא רבב וללא מראית עין של ניגודי עניינים. זה ההון החברתי המשמעותי ביותר של המפקח על הבנקים. בלעדיו - שום תכונה אחרת לא תועיל.

אין ספק שהמפקחים על הבנקים צריכים לבוא עם ידע מתאים. אולם, הדרישה שהם יגיעו מעולם הבנקאות היא מופרכת. ברמה הכללית, יש והיו הרבה ממלאי תפקידים מוצלחים במדינת ישראל שלא הגיעו עם ידע מקצועי שווה למפוקחים שלהם. דוגמאות בולטות הם דוד בן-גוריון ומשה ארנס כשרי ביטחון, ודורית סלינגר, המפקחת על הביטוח - שלא מגיעה מעולם הביטוח. די בידע כלכלי רחב עם יכולת למידה משמעותית על מנת להצליח - מה שפותח את השורות למועמדות ולמועמדים ראויים ביותר ממשרד האוצר ומרשויות פיקוח כלכליות אחרות.

ברמה הפרטנית של תפקיד המפקח על הבנקים, יש שוני מהמפקחים הכלכליים האחרים. בעוד שהמפקחים האחרים עוסקים במספר שווקים עם מספר רב של שחקנים, הרי בפיקוח על הבנקים מדובר בשוק אחד בעל מספר שחקנים קטן ביותר - דואופול בנקאי גדול ועוד שלושה בנקים בינוניים. על כן, מפקח על הבנקים שמגיע מאחד משני הבנקים הגדולים, ועוד בהיותו בתפקיד בכיר ופעיל, הוא בעייתי ביותר ולא ראוי בעת הזאת. הוא עלול להיות מוטה לטובת מערכת הבנקאות בכללותה לעומת טובת הציבור, ועל כן לאבד את אמון הציבור. הוא גם עלול להיות מוטה לטובת השחקן בשוק שממנו הוא הגיע, גם באופן לא מודע. בנוסף, ניגודי האינטרסים ותקופות הצינון הדרושות עלולים ליצור שיתוק בפיקוח, ולנוון אותו. הידע המקצועי הספציפי במערך הבנקאות בטל בשישים לעומת הפגיעה באמון הציבור במוסד הפיקוח. אסור לתת לזה לקרות.

הראל פרימק הוא ד"ר לפיזיקה ממכון ויצמן. בזמנו הפנוי הוא חבר קבוצת "צדק פיננסי"