"הופעה מול קהל היא מרגשת, האדרנלין זורם"

"אני אוהב את מה שאני עושה אהבת נפש", אומר עו"ד איל רוזובסקי על עיסוקו ב־30 השנים האחרונות.

רוזובסקי, מועמד לבית המשפט העליון, הוא מבכירי הליטיגטורים בישראל. ליטיגציה בעברית היא התדיינות, אבל זירת המשפט אינה הזירה האידיאלית למאבקים על טוהר העברית. וחוץ מזה, זה לא נשמע טוב כשאומרים למשל, "ראית את המתדיין הזה?".

בימים אלה יוצא לאור בהוצאת בורסי "סודות הליטיגציה", ספרו של רוזובסקי, אחד השותפים במשרד צרלמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו ושות'. המחבר מבהיר, ובעקיפין מזהיר, שליטיגציה אינה מתאימה לכל אחד.

עו"ד אייל רוזובסקי | צילום: אוראל כהן

מדובר באמנות, בתחרותיות, בכישרון מולד. העוסקים בה, הוא כותב, "הם בעלי תאווה להופעה בפני קהל. סוג של שחקנים. ההופעה כרוכה בריגושים. האדרנלין זורם".

קודם שכנע את עצמך, אחר כך את השופט

אף שלא כל עורך דין מתאים לליטיגציה, בסופו של דבר העוסקים בכך הם תבנית נוף מולדתם. "אנחנו אוהבים להתווכח, אוהבים להיות צודקים ומייצרים הרבה סכסוכים משפטיים כיד הדמיון הטובה", כותב המחבר.

רוזובסקי חולק עם קוראיו סודות וטיפים הקשורים להליך המשפטי, מקבלת הלקוח וסגירת שכר הטרחה, דרך ההתנהלות באולם ומחוצה לו ועד לערעור, הפשרה והבוררות.

אם הליטיגטור הוא שחקן, הוא צריך לשכנע, ותנאי לשכנע הוא להשתכנע. לפי רוזובסקי, ליטיגטור חייב להזדהות עם הלקוח בעוצמה רבה. "הליטיגטור משכנע עצמו בצדקת לקוחו. אם לא שכנעת את עצמך בצדקת טיעוניך, אין לך סיכוי לשכנע את השופט".

עם זאת, הוא מדגיש, לא כל לקוח כדאי לקחת. "יש לקוחות החושבים שבכספם קנו אותך, את זמנך וגם את נשמתך. לקוח כזה הוא לקוח מסוכן. הוא מצפה ממך לעשות הכל למענו - כולל דברים אסורים". ולפעמים גם עדיף לוותר על לקוחות. "איזה תיק לא ניקח לטיפול?", שואל רוזובסקי, ומשיב: "המבחן המומלץ הוא מבחן הגיחוך - giggle test. עניין המעורר אצל שומעיו גיחוך – לא ראוי לקחת אותו".

ההומור של רוזובסקי ניכר היטב בדפי הספר, ובכל זאת חסכתי ממנו את השאלה אם כשלקח על עצמו לייצג את אהוד אולמרט, בסיבוב השני של מעטפות טלנסקי, לאחר היומנים וההקלטות של שולה זקן, לא שקל את סיכוייו במבחן הגיחוך.

אולם אכלתי את הכובע לאחר שבעבר כתבתי "הזויה" על הבקשה שהגיש רוזובסקי בשם נאמני אג"ח למנות בעל תפקיד לאי.די.בי, עוד לפני שהגיעה לחדלות פירעון. כידוע, המהלך שהשיק רוזובסקי עם עו"ד גיא גיסין הסתיים בגירושו של בעל השליטה נוחי דנקנר מהקונצרן.

כאב בטן וצרבת במקרה של הפסד

שאלה מעניינת נוספת שאליה נדרש המחבר היתה חזקה יותר: שמחת הניצחון או תוגת ההפסד. לרוזובסקי אין ספק: "במקרה של הפסד, התסכול עצום, הוא מלווה אותך ימים רבים, הוא גורם לכאב בטן וצרבת... לעומת זאת, השמחה על פסק דין שבו ניצחת חולפת, בדרך כלל בתוך זמן קצר. מיד גם מתגנב ללבך החשש מפני העתיד לבוא (ערעור)".

הספר משובץ בציטוטים של חיים כהן, מגדולי השופטים בישראל. בכנס שנושאו "תרבות הדיון המשפטית במדינת ישראל" סיפר כהן על פרופ' היינריך גומפרץ, מחשובי החוקרים בעולם לשירת גיתה, שהוזמן לפינלנד לשאת דברים בנוגע להשפעות פיניות על שירתו של גיתה. הפרופסור פתח את הרצאתו באומרו: "הרהרתי בדבר וחקרתי ושאלתי ודרשתי ועיינתי בכל הספרים והמאמרים שנכתבו על שירת גיתה, ולאחר כל אלה מבקש אני לומר לכם: השפעות פיניות על שירתו של גיתה - אין!". השופט כהן אימץ את המשפט הזה, ועשה בו כבשלו בעת שדיבר על תרבות הדיון בישראל: "אף אני הרהרתי ושקלתי בדבר, חקרתי ודרשתי, שאלתי וביקשתי, ומבקש אני לומר לכם: תרבות משפטית בישראל - אין!"