הכסף הקל מזהם את חזון החשמל הנקי

כשמדובר באנרגיה נקייה יש מדינה אחת שעיני העולם נשואות אליה: גרמניה. ב־2011 הציבה המדינה יעד שאפתני של מעבר מלא לאנרגיה ירוקה, ולצורך כך אישר הממשל תוכנית בשם Energiewende. במסגרת התוכנית מוענקים תמריצים נדיבים להתייעלות אנרגטית, כגון החלפת מכונות חימום, הפחתת צריכת המים, בידוד של בניינים ומעבר לאנרגיה סולארית ורוח. נכון לסוף 2014 גרמניה מייצרת 27.3% מהאנרגיה שלה ממקורות מתחדשים, מה שהופך אותה למדינה היחידה בעולם שעיקר האנרגיה שלה מגיע ממקורות אלה. היא גם הוכיחה בשנה החולפת שבתקופות של שמש ורוח תפוקת החשמל ממקורות מתחדשים קופצת ל־75% מהייצור הכולל.

למרות כל זאת — ולמרות מטרה מוצהרת להפחית את פליטת המזהמים ב־40% עד 2020 — רשמה גרמניה בשלוש השנים האחרונות עצירה בהפחתת הפליטה של גזי החממה ואפילו עלייה זעירה. כיצד ייתכן שהמעבר ההדרגתי לאנרגיה נקייה אינו מלווה בירידה בפליטות המזהמים?

צילום: בלומברג

חוסר היציבות בשוק הגז עשה את שלו

על פי נתוני משרד האנרגיה הגרמני, האחראיות הישירות לכך הן דווקא חברות האנרגיה הגוססות של גרמניה. המעבר לאנרגיה ירוקה אמנם היכה בהן קשות, אולם בשלוש השנים האחרונות גבר השימוש בפחם. זאת לאחר שמחירו צנח ב־30% בעקבות עלייה בהיצע עם קדחת קידוחי הגז בארצות הברית, כמו גם גילוי יכולות הפקה וייצור אנרגיה חדשים באסיה; וכן בעקבות הפחתת המס על פליטת טונה פחמן מ־17 יורו ב־2011 ל־5–7 יורו ב־2014 מצד בורסת המסחר האירופית לפחם, שבה נסחרים חוזים להסטת פחמן. כמו כן המשבר הגיאו־פוליטי בין רוסיה לאוקראינה הביא לחוסר יציבות באספקת הגז. כל אלה יחד הזריקו חיים חדשים בתחנות הפחם המזדקנות וברווחיות שלהן, בעיקר כשמדובר ביצוא מגרמניה.

צירוף כל הנסיבות האלה הביא את שתי ענקיות האנרגיה במדינה — RWE ו־Vatenfall — שאחראיות לשליש מפליטות הפחמן במדינה — להפעיל את תחנות הפחם המיושנות שלהן בתפוקה מלאה, ולייצא את החשמל הזול למדינות שכנות באירופה. יצוא החשמל מהמדינה כמעט הכפיל את עצמו בשלוש השנים האחרונות לרמה של 70 טרה־ואט בשנה.

הפחם הזול הפך את גרמניה בשנים האחרונות ליצואנית האנרגיה המובילה של אירופה. ב־2014 למשל ייצאו Vatenfall ו־RWE כמויות מרשימות של טרה־ואט למדינות שכנות באיחוד. הנהנות העיקריות הן הולנד, שייבאה 17.7 שעות טרה־ואט; צרפת, שאף שהעיתונות שלה לועגת לתוכנית המעבר הגרמנית, רכשה משתי חברות האנרגיה הגדולות בגרמניה 10 טרה־ואט; ואוסטריה, שייבאה 39.2 שעות טרה־ואט.

זיהום אוויר (ארכיון) | צילום: בלומברג

קנסות ומיסוי גבוה על מפעלים מזהמים

פער המחירים בין הגז לפחם הוא הביטוי הטוב ביותר למשבר בשוק הגז: מגה־ואט אחד כזה עולה 23.46 יורו מגז, ואילו הפחם הזול של היום מספק אותה אנרגיה בעלות של 8.91 יורו.

שר הכלכלה הגרמני סיגמר גבריאל מבקש היום לחזור למסלול וליעדים המקוריים של תוכנית המעבר האנרגטית והפחתת הפליטה של גזי החממה, וזאת על ידי חקיקה שתטיל קנסות על מפעלי פחם מיושנים ומזהמים במיוחד. כמו כן הוא מבקש להחזיר את מחירי המיסוי על פליטת טונה פחמן לאזור ה־20 יורו.

ההצעה הזו שצוברת תאוצה הפכה לאיום רציני עבור חברות האנרגיה. על רקע זאת מבקשת Vatenfall, שנמצאת בבעלות ממשלת שבדיה, למכור את הבעלות על חמישה מכרות פחם במזרח גרמניה ועל תחנות כוח פחמיות נוספות. בנוגע ל־RWE, מכרות הפחם שלה במערב גרמניה הם מקור פליטת הפחמן הגדול ביותר באירופה, אבל בשוק המקומי 45% מתחנות הפחם הישנות של החברה כבר אינן רווחיות בשל היצע החשמל הסולארי הזול שמציף את השוק.

הגרמנים אמנם הצליחו לשבור שיאים במעבר לאנרגיה ירוקה, אולם לכוחות השוק דינמיקה משלהם. מדינות ששוקלות את המעבר המתבקש לאנרגיה מתחדשת מתבוננות בגרמניה כמקרה מבחן, ויש להניח שזו כבר בודקת מקרוב את הנתונים לקראת ועידת האקלים שתיערך בפריז בעוד חצי שנה.

ובינתיים לחופי הים התיכון

ממשלת ישראל הציבה רף שאפתני כבר ב־2009 שלפיו עד 2014 לפחות 5% מתפוקת החשמל במשק תגיע מאנרגיות מתחדשות, ועד 2020 יעמוד שיעור זה על כ־10%. אלא שבפועל, בחודש הבא, עם הפעלת תחנת הכוח הפרטית של דליה המייצרת חשמל בגז, צפוי כושר הייצור מאנרגיות מתחדשות לעמוד על פחות מ־3%.

האשמה טמונה ברובה ברגולציה. מאז 1996 נאסר על חברת החשמל להקים תחנות כוח חדשות, באופן שהטיל את המענה לביקוש על כתפי היזמות הפרטית. אלא שהעלות הגבוהה של ייצור חשמל בסולר או מזוט הביאה את היזמים הפרטיים להיכנס לייצור חשמל רק לאחר גילוי הגז הטבעי הזול ב־70% מסולר.

ענף ייצור החשמל הסולארי נכתש פעם אחר פעם תחת גלגלי הבירוקרטיה. בתחילה הוענק ליזמים תמריץ כספי גבוה מדי שפגע בחברת החשמל, אחר כך חתכו את התמריץ ב־20%–40% באופן שדחף כמחצית מהחברות בתחום לצאת ממנו, ולבסוף החליטו שייתכן שרשות החשמל לא טיפלה בתחום מספיק טוב, ולכן יש להקים רשות־על לאנרגיה שתשב במשרד האנרגיה ותחת שר האנרגיה כדי לנווט את הכל.

ליאור גוטמן