היש עוד טעם ללמוד שפות?

ציניקנים מסבירים שבימינו לימודי התואר הראשון מכונים BA כי אפשר להשלים אותם "בלי אנגלית", והתואר השני, MA, מחייב רק "מעט אנגלית". עד לא מזמן זה היה אחרת. עד לפני פחות משנות דור אי אפשר היה להשלים תואר אקדמי בלי לקרוא אלפי עמודים באנגלית ואף ללמוד שפה שלישית ורביעית - דרישות שהלכו והידלדלו, ממש כמו החובה לשעות חינוך גופני.

פוליגלוטיה, ידיעת שפות מרובות, היתה בעבר סימן היכר להשכלה. היום Google Translate פותר הכל. פעם שליטה בצרפתית, גרמנית, איטלקית ופורטוגזית סייעה בעסקים ותיירות. פחות מיובל אחר כך, קצת אנגלית מספיקה. דומה שאפילו סין מסכינה, בינתיים, עם קיומה של שפה יחידה למסחר, תיירות, תרבות ומדע. האם תמו ימי מגדל בבל?

ספר חדש של ההיסטוריון מייקל גורדין, "Scientific Babel", מספר על העידן שבו אנגלית לא היתה ה"לינגואה פרנקה", השפה הבינלאומית הנפוצה. למעשה היא טיפסה למעמדה זה רק באחרונה, אחרי מלחמת העולם הראשונה. טבלת היסודות הכימיים נוצרה, למשל, ברוסית, ולא היה חסר הרבה כדי שנלמד את היסודות באותיות קיריליות.

בעת העתיקה אלה היו הפיניקית ושפת חרטומי מצרים, ששימשה לתכנון מפעלי הנדסה ענקיים. לפני 2,000 שנה האטרוסקים פיתחו באיטליה תרבות מופלאה, שנמחקה ושפתה כבר לא מוכרת. חכמי המשנה כתבו עברית והאמוראים פירשו אותם לעתים בארמית. ארכימדס קרא "אאוריקה" ביוונית. לפני כאלף שנה הערבית היתה שפת הרפואה (השמות האנטומיים הלועזיים לקרנית, אישון, עין, בטן ועוד עשרות איברים, ורידים וגידים מגיעים מערבית), המתמטיקה (אלגברה היא גלגול של "אל ג'אבר", "החיבור"), האסטרונומיה (הערבים הגו את השם שביל החלב) והגסטרונומיה (קפה, סודה, אלכוהול, ארטישוק, טונה, לימון, טרגון, כורכום, זעפרן, סומק, סוֹרבּה – המאכלים, ושמותיהם הבינלאומיים, הובאו לאירופה בידי הערבים). ולאורך ימי הביניים, באוניברסיטאות בלב אירופה תיאוריות ודעות הונצחו בעיקר בלטינית.

האופטימיים סוברים שהתכנסות העולם אל האנגלית טובה וחשובה לקידמה. גם אם כבעבר, את השפה הבינלאומית מכתיבה הפוליטיקה, טוב לעצור את "הורדת הידיים" התרבותית. הורדות ידיים כאלה אף התחוללו סביב ייסוד הטכניון בחיפה והאוניברסיטה העברית בירושלים בראשית המאה הקודמת. וכעת, משכשל הניסיון לפתח שפה אוניברסלית - אידו, אינטר־לינגואה ואספרנטו נעלמו - דומה שהמאבק תם. כלי תרגום אוטומטיים הולכים ומשתכללים כדי לאפשר בעתיד תקשורת בין דוברי שפות שונות, ובעולם המדע האנגלית הומלכה ואין מערער ומורד.

כפי שהעברית הוכיחה, שפות לא מוכרחות למות. אפשר לחדשן. כך קרה לנו, כך מנסים הסקוטים והאירים, חובבי היידיש ועוד קבוצות. גם הלטינית, שנדמה כי נמחתה, נותרה עד לפני שלוש שנים השפה החוקית היחידה לזיהוי צמחים בבוטניקה. אך בעוד שהעברית הקדומה וכתב היתדות השתמרו באמצעות הטכנולוגיה בת זמנן, חקיקה בסלע, מה ישמור על שפות נשכחות בעידן הדיגיטלי?

פעם היו נוזפים כאן: "עברי, דבר עברית". היום מעט מדי יהודים יודעים ערבית, יותר מדי בני נוער יודעים ספרדית בעיקר מטלנובלות, ורבים מאיתנו רואים בדרישה ללימוד שפה זרה הטרדה מיותרת. האם הטכנולוגיה תשחרר אותם? האם אנחנו רוצים שזה יקרה?