הקניון שופץ, בעלת החנות תפוצה

בעלת החנות, שתבעה למעלה ממיליון שקל, טענה כי לקראת השיפוץ המאסיבי שעבר קניון הדרכים ביוקנעם ב-2010, הפך המקום ל"קניון רפאים" ונגרמו לה הפסדים משמעותיים. בית המשפט קיבל את התביעה חלקית.

חברת הבת של גזית-גלוב, גי'.אל.אי, שניהלה את הקניון, קיבלה ב-2009 היתר בנייה לשיפוצו.

בעלת חנות, שהפעילה בה דוכן לממכר פלאפל ושווארמה, הגישה נגד שתי החברות תביעה לבית משפט השלום בנצרת, טענה לנזקים של כ-1.2 מיליון שקל, בין היתר, משום שלגרסתה הנתבעות התנכלו לה בחוסר תום לב בניסיון לסלק אותה מהקניון.

לטענתה, המקור להתנהגותן הנקמנית של הנתבעות היא התנגדותה לשיפוצים כמו גם המיקום המרכזי של החנות, שהפריע לתכניותיהן. בין היתר, היא טענה כי הנתבעות ניתקו את החנות ממים, חשמל מיזוג אוויר וספרינקלרים, גרמו לליקויים בחנות, ופתחו בהליכים משפטיים נגדה בטענה שאינה רשאית למכור אוכל מזרחי.

היא טענה, כי עוד ב-2007 הנתבעות הפכו את הקניון ל"קניון רפאים", עקב סגירת חנויות, כך שכבר אז הפסידה משמעותית. הפסדיה הלכו וגברו כשהשיפוץ החל, ולמעשה בנובמבר 2010 החנות נסגרה כליל.

הנתבעות הכחישו את האמור בתביעה והלינו על כך שהתובעת כלל אינה בעלת החנות. "גזית גלוב" גם ניסתה לטעון שאין לה כל יריבות עם התובעת אלא שטענתה נדחתה על ידי השופטת עירית הוד, בין השאר, לנוכח העובדה שהיא בעלת חברת הבת.

בין היתר, עמדו הנתבעות על כך שהשיפוץ נעשה בהתאם להיתר והן כלל לא ידעו שהתובעת התנגדה לו. עוד לטענתן, אבי התובעת, שמחזיק בחנות בפועל, חיבל בעבודתן ונקט כלפיהן באיומים ובאלימות.

הנתבעות הוסיפו כי ייתכן שנגרמו אי-אילו נזקים לחנות, כפי שיכול לקרות בעת שיפוץ, אך הם לא היו מכוונים וגם אם היו תקלות שונות, הן היו זמניות בלבד.

לטענתן, הן עשו ככל יכולתן כדי לאפשר לעסקים להמשיך בעבודה גם בתקופת השיפוץ. אלא שהתובעת החליטה פשוט לסגור את החנות ובכך לא פעלה להקטנת נזקיה. עוד לטענתן, התובעת פעלה שלא כחוק כשמכרה במקום מאכלים מזרחיים.

נמצאו ליקויים והוכחו הפסדים

השופטת הוד קבעה כי כפי בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים כבר הובהר שהתובעת היא בעלת הדוכן, ולכן היא זכאית לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה בעטיים של השיפוצים, גם אם נעשו בהיתר.

אילוסטרציה | צילום: גיא אסיאג

באשר לטענות כנגד סוג העסק שוב הפנתה השופטת לפסק הדין הקודם, שקבע שעל התובעת נאסר לפתוח מסעדה מזרחית ולא מזנון אוכל מהיר שכולל מאכלים מזרחיים.

השופטת קבעה כי בחנות נמצאו ליקויים שנגרמו כתוצאה מהשיפוץ שהנתבעות יצטרכו לשלם עליהם, ובנוסף, הן יצטרכו לפצות את התובעת על אבדן רווחים, ובכלל זה גם על 50% מההפסדים בתקופה שלפני השיפוץ, כיוון שהוכח כי הקניון החל להתרוקן מעסקים ומבקרים בהדרגה החל מ-2007.

השופטת לא סברה שהתובעת לא הקטינה את נזקיה: כדי להמשיך להפעיל את החנות היה על התובעת לערוך שיפוצים שלא היה לה כסף לממנם, ואין להענישה על כך, בפרט כשבאותה תקופה התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים על עצם הפעלת הדוכן. זה רק הגיוני שהתובעת לא תרצה להשקיע בשיפוץ עסק שלא ידעה אם תוכל להמשיך להפעילו.

בסופו של דבר, פסקה השופטת שהנתבעות ישלמו לתובעת כ-425 אלף שקל, ואם לא יתקינו תוך 14 יום ספרינקלרים ומיזוג אוויר יצטרכו להוסיף עוד 18 אלף שקל. בנוסף, חויבו הנתבעות בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 75 אלף שקל.

ב"כ התובעת: עו"ד א. הייפרמן. ב"כ הנתבעות: עו"ד ע. פיק.

לפסק הדין לחץ כאן

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.