אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חשיבותו של הון חוזר

חשיבותו של הון חוזר

מאחר שהחברה זקוקה למזומן כדי להתקיים, ההון החוזר מהווה את המקור הזול והזמין ביותר לכך

05.06.2015, 09:08 | יהודה בר

יחסים פיננסים עלולים להישמע כמו דבר מסובך, אבל למעשה מדובר בכללי אצבע המאפשרים לאמוד את מצב החברה מבלי להתעמק יתר על המידה בנתונים הכספיים. ההון החוזר הינו אחד מיחסי הנזילות החשובים ביותר. ההון החוזר מייצג את הפער שבין הנכסים השוטפים לבין ההתחייבויות השוטפות במאזן.

פער חיובי משמעו כי לחברה יש יתרות - במזומן או באמצעים נזילים אחרים – גדולות מההתחייבויות שלה לטווח הקצר. פער שלילי אומר כי בטווח הקרוב החובות של החברה – לבנקים , לספקים, לעובדים או למלווים אחרים – גדולים מהיתרות שלה. זה כמובן מצב לא בריא.

מאחר והחברה זקוקה למזומן כדי להתקיים, ההון החוזר מהווה מקור הזול והזמין ביותר לכך. כמו כן, הוא מעיד על חוסנה הכלכלי של החברה, ומספק בעתות הצורך איתותי אזהרה על מצבה המדרדר של החברה.

מה זה שוטף?

בעוד ביתרות הרגילות ההבחנה בין שוטף ללא שוטף הינה קלה ומבוססת על תקופת המימוש, בכל הנוגע ליתרות הפיננסיות, כדוגמת הלוואות ואגרות חוב, ההבחנה מורכבת יותר ושזורה בהוראות חשבונאיות שניתן בנקל לאתגר את הרציונל הכלכלי שבהן.

סביר להניח, שאם היו שואלים לדעתנו על ההבדל בין התחייבויות שוטפת ללא שוטפות, מן הסתם היינו משיבים, שהתחייבויות שהחברה צפויה לפרוע תוך פחות משנה יש לסווגן כשוטפות, ואת היתרה כלא שוטפות.

אולם החשבונאות סבורה אחרת. כך לדוגמה, נניח שחברה נטלה הלוואה מהבנק לתקופה של עשר שנים. הבנק מצידו, רוצה שהחברה תעמוד במספר אמות מידה פיננסיות, ואם החברה מפרה אמות מידה פיננסיות להן התחייבה, הבנק רשאי לגבות את ההלוואה באופן מיידי.

נמשיך בדוגמא, ונניח כי החברה הפרה את אמות המידה הפיננסיות, אך הנהלת החברה צופה בסבירות גבוהה כי הבנק לא ידרוש את ההלוואה. נשאלת השאלה: האם יש לסווגה כהתחייבות שוטפת? מצד אחד, לא צפוי כי החוב יפרע לפני תום עשר השנים. מצד שני, תיאורטית הבנק יכול לדורש את החזר הלוואה באופן מיידי.

החשבונאות נחרצת בעניין, והיא דורשת כי לחברה תהיה זכות בלתי מותנית לדחות את פירעון ההלוואה במשך כשנה כדי לסווג את ההתחייבות כלא שוטפת. אחרת, מדובר בהתחייבות שוטפת. עמדה זו של החשבונאות אינה פשוטה כלל ועיקר, מאחר והיא מתעלמת מההסתברות הכלכלית ומגורמים נוספים במקרה שכזה.

גיא בינשטוק, מנכ"ל מהדרין, צילום: יובל חן גיא בינשטוק, מנכ"ל מהדרין | צילום: יובל חן גיא בינשטוק, מנכ"ל מהדרין, צילום: יובל חן

לא מהדרין בסיווג

לאחרונה, עם פרסום דו"חות הרבעון הראשון, דיווחה חברת מהדרין הנסחרת בבורסה בת"א על טעות מהותית בסיווג הלוואות שהחברה נטלה בדו"חות הכספיים. כתוצאה מכך, בדו"חות החברה לרבעון הראשון הוצגו מחדש ההלוואות כפי שהופיעו בדו"חות הכספיים של החברה ליום 31 בדצמבר 2014. לאחר תיקון הדו"חות, הגירעון בהון החוזר של החברה לשנת 2014 גדל מ-69 מיליון שקל ל-209 מיליון שקל.

למהדרין הלוואות משני משקיעים מוסדיים וגוף פיננסי, יתרת ההלוואות בסוף שנת 2014 עמדה על 140 מיליון שקל. כבר בסיום הרבעון הראשון של 2014, החברה לא עמדה באמות מידה פיננסיות עליהן התחייבה כי היחס בין החוב הפיננסי נטו של החברה ל- EBITDA (רווח תפעולי בניכוי פחת והפחתות) לא יעלה על 6.

במאי 2014, קיבלה החברה אישור מהמלווים כי אמת המידה הבוחנת את יחס החוב הפיננסי נטו של החברה ל- EBITDA לא תיבחן ביחס לשנת 2014 ומועד הבחינה הבא יהיה הדו"חות הכספיים ליום 31 במרץ 2015.

בדו"חות הכספיים לרבעון הראשון לשנת 2014 החברה סיווגה התחייבויות אלו כשוטפות. אולם, החל מהרבעון השני ואילך עד תום השנה החברה סיווגה אותן כלא שוטפות בעקבות הדחייה שקיבלה. כאמור מדובר בטעות, מאחר והייתה הפרה ותקופת הוויתור קצרה משנה, נדרש היה להציג את ההלוואות בדו"חות הכספיים לתקופות הדיווח במסגרת ההתחייבויות השוטפות.

המקרה האמור הוא מחודש יותר, מאחר ובדו"חות של הרבעון השני החברה קיבלה דחייה כך שהבחינה של יחס החוב הפיננסי נטו של החברה ל- EBITDA לא תהיה ביחס לשנת 2014 ומועד הבחינה הבא יהיה הדו"חות הכספיים ליום 31 במרץ 2015. במקרה שכזה, כלל לא ברור האם תהיה הפרה חוזרת במועד עתידי בהתאם לדו"חות שיערכו אז, והאם החברה בכלל תידרש לפירעון ההלוואה במארס 2015 ? וכפי שהתרחש בסופו של דבר, במארס 2015 קיבלה החברה כתבי וויתור חדשים לעניין אמת המידה של יחס חוב נטו ל- EBITDA ביחס לרבעונים הראשון והשלישי לשנת 2015, וכפועל יוצא החברה עומדת בכל ההתניות הפיננסיות נכון לסוף מארס 2015.

אולם, למרות כתבי הוויתור החדשים החברה תיאלץ להמשיך להציג מחדש בדו"חותיה הבאים שיפורסמו בשנת 2015 את מספרי השוואה הנוגעים להלוואות אלו. מה שמעורר תהיות, מדוע דווקא החשבונאות המתהדרת בהעדפת המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית, מבכרת את העיקרון המשפטי של זכות בלתי מותנית לדחיית פירעון ההלוואה, על פני מודלים כלכליים אחרים המביאים בחשבון גם את ההסתברויות הכלכליות, מאפייני החברה, ניסיון העבר במקרים דומים ועוד.

שמא הוכשרה השעה לקביעת כללים חדשים הנוגעים לסיווגן של התחייבויות אלו בדו"חות הכספיים, כך שישקפו בצורה טובה יותר את מצבה הכספי של החברה ואת נזילותה בעתיד הקרוב לעין.

* המאמר הינו לידע כללי בלבד, אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ חשבונאי, כל העושה שימוש במידע המפורסם עושה זאת על אחריותו בלבד‏

הכותב ההוא רו"ח, יועץ ‏IFRS‏ ומרצה לחשבונאות באוניברסיטת ת"א, במרכז האקדמי לב, ובקריה האקדמית אונו ‏Yehudab123@gmail.com

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות