כשמגיע הזמן לרוגבי

הנה המספרים של סטפן קרי הלילה מהמשחק השני בסדרה מול קליבלנד: 5 מ-23 מהשדה, 19 נקודות כשמהן רק שתיים בהארכה. ה-MVP של הליגה והאיש שאמור להיות חתום - עוד 10 ימים או קצת יותר עכשיו שקליבלנד קצת עיכבה את זה – על אחת העונות האישיות והקבוצתיות הגדולות בהיסטוריה, נראה הלילה אבוד כמו שהוא לא נראה במשך תשעים ומשהו משחקים מפתיחת העונה. האחראי לכך? מת'יו דלאבדובה. מול הגארד האוסטרלי של קליבלנד קרי לא הצליח לקלוע אפילו נקודה בהתקפה עומדת, רשם 2 מ-15 מחוץ לקשת, וגם איבד ארבעה כדורים.

"דלי" מתאבד על כדור. לא טוב יותר מגל מקל | צילום: איי אף פי

מה זה משנה איך מבטאים את השם?

דלאבדובה הוא עד כדי כך Nobody, שהאוטובוס של קליבלנד נסע בחזרה למלון בלעדיו אחרי משחק מס' 1 בסדרת הגמר מול גולדן סטייט - והוא היה צריך לנסוע בשירות "אובר" למלון. גם לעכבר הכדורסל שתקוע הכי עמוק בחור כנראה לא היה מושג לפני כמה חודשים מי זה הגארד האוסטרלי הזה שחתם בקליבלנד כשחקן חופשי לפני שתי עונות, אחרי שלא נבחר בדראפט. לאמריקאים לקח כמה חודשים להצליח לבטא נכון את השם שלו, והם החליטו להסתפק בכינוי 'דלי'. וכשהשחקן הכי טוב בעולם אומר עליך אחרי המשחק: "זה היה הכל קשור בדלי. הוא היה בלתי רגיל" - אתה יכול להיות עם השם הכי מסובך שקיים - אבל כבר ידברו עלייך.

לברון ג'יימס אולי סגר משחק מדהים נוסף בסדרת הגמר, הפעם עם טריפל דאבל, אבל דלאבדובה הוא האיש שחתום על הניצחון הראשון בהיסטוריה של הקאבס בסדרת גמר. איך גארד בגובה 1.93 מטר, ממכללה לא רצינית (בוגר לימוד פסיכולוגיה בסנט מארי הקטנה מקליפורניה) ובלי הרבה סיכוי להצליח בליגה הטובה בעולם (אפשר לשים הימור מושכל שהוא פחות טוב מגל מקל) הופך להיות הסיפור החם של סדרת גמר ב-NBA? תשאלו את דיוויד בלאט.

"בהגנה אין יום רע", אומר המשפט. אבל למצוא מישהו ממעמקי הספסל, להחדיר בו אמונה וביטחון על הבמה הכי גדולה בעולם, לשלוח אותו למשימה מול השחקן (כמעט) הכי טוב בעולם היום ועל הדרך לראות אותו מתסיס, משלהב ומכניס כל כך הרבה אנרגיה בסגל פצוע וחסר כמו הסגל של קליבלנד, זו טביעת עין של מאמן. זה שחקן של מאמן, זו יצירה של מאמן, ומגיע שאפו אדיר לבלאט על המשחק הזה. גם כשלא משחקים כדורסל, צריך לדעת איך מנצחים משחק כדורסל. ואם צריך לשחק עם שחקן רוגבי כדי לנצח, אז עושים את זה. גולדן סטייט אולי משחקת כדורסל של ספורטק לפעמים, אבל שלא תטעו, אין בה שום דבר שכונתי. וכמעט כל מה שדלבדובה עשה הלילה בלבל את הווריירס והוציא אותם מהכלים.

לברון ג'יימס. לא היה נותן לזה להיגמר בסוויפ | צילום: רויטרס

סדרה שהייתה סופר קרובה להיות 0:2 לקליבלנד, הייתה למעשה גם סופר קרובה להיות 0:2 לווריירס. אחרי הפציעה של קיירי אירווינג בהארכה של משחק 1, הפרשנים אמרו 'סוויפ'. אבל הלילה דלאבדובה, בלאט ולברון חתמו הישג אדיר, אבל גם פתאום הכניסו את האופציה שמשהו פה ייגמר אחרת: הלחץ עובר אליהם, עם הקהל הביתי, עם הראייה שאפשר לעצור את קרי, עם זה שלברון לא לבד ושבלאט יודע מה הוא עושה.

קרי היה ג'נטלמן אחרי המשחק ואמר על קליבלנד "הם שיחקו כמו שמשחקים בפלייאוף, לא ויתרו על אף כדור". כשנשאל מה הוא הולך לעשות מול דלאבדובה במשחק 3, הוא השיב: "קודם אני הולך לראות את הוידאו מהמשחק. ואני בספק אם זה יחזור על עצמו".