הטכנולוגיה שונאת גברים?

הרבה מהקידמה הושגה הודות לטכנולוגיה. מטלות משק הבית שמסורתית שעבדו נשים הולכות ונעשות אוטומטיות: מכונות לכביסה, הדחת כלים, שאיבת אבק וחימום מזון, וגם הסלולרי והמכונית - כל חידוש הופך את המטלות לקלות יותר, וכשהעול קל, קל גם לשכנע גברים ליטול חלק בנשיאתו. הטכנולוגיה משנה את חלוקת התפקידים.

אבל האם הגברים "משלמים" מחיר נוסף? דו"ח של ה־OECD מראה שהפערים בין בנים ובנות בלימודי מתמטיקה הולכים ונסגרים. בלימודי מדעים כבר אין פער, ובשאר התחומים, בעיקר בהרגלי קריאה, הבנות משיגות את הבנים בהפרש ניכר.

התרגלנו, לאורך ההיסטוריה, למצוא את הבנים בראש מרבית הפירמידות: הצבאיות, הפוליטיות, הכלכליות, וגם בענפי הספורט והאמנות. אבל הגברים מאכלסים גם את תחתית החבית: סטטיסטית רוב הפושעים, פושטי הרגל והמתאבדים הם גברים. נשיא אוניברסיטה מפורסם הסתבך פעם עם ארגונים פמיניסטיים כשציין את העובדה הזאת והסיק ממנה ש"נשים יותר ממוצעות". אבל מה שאפשר לזהות בשנים האחרונות הוא לא שהאמירה נעשית יותר שנויה במחלוקת, אלא שאמיתותה נשחקת. עם כל מסלול קריירה וקידום שנפתח בפני נשים מתגלות יותר נשים שהן הרוב והמצטיינות. רפואה ומשפטים, עיתונאות וניהול הייטק, אקדמיה ופוליטיקה, כולם תחומים שעוד ועוד דמויות נשיות זוהרות בראשם. ובמקביל, עולמם של הגברים מתקדר.

הפערים בין בנים ובנות בלימודי מתמטיקה הולכים ונסגרים | צילום: אלעד גרשגורן

הבחין בכך, בין השאר, השבועון הכלכלי היוקרתי "האקונומיסט", במאמר מערכת שכותרתו "המין החלש". הקורבנות החדשים העיקריים שעליהם הצביע העיתון הם גברים משכבות חלשות יחסית, שמקור פרנסתם ומעמדם היו לאורך שנים כוחם הפיזי ויכולת העבודה שלהם. אלה נעשים חשובים פחות בעולם האולטרה־טכנולוגי. אותו עולם שפוטר את הנשים משלשלאותיהן גוזר לגבר את מחלפותיו.

הפסיכולוג הנודע פיליפ זימברדו פרסם ספר חדש, "Man (Dis)Connected". בספר, וכן בסדרת הרצאות נלווית ואתר בשם demiseofguys.com ("דעיכת הגברים דוט.קום") שמפרט את טיעוניו, מניח זימברדו את ה"אשמה" באופן ישיר ובוטה למפתנה של הטכנולוגיה. האינטרנט, על הפיתויים הזולים ונוגדי הפרודוקטיביות שבו, הוא בעוכרי הגברים, ובעיקר הצעירים שבהם. נשים משכילות להתרחק מנזקי הטכנולוגיה הזאת, הוא אומר. המשחקים הממכרים והפורנוגרפיה משעבדים את הגברים יותר מאשר את הנשים. ממש כעת, סביבנו, טוען זימברדו, הטכנולוגיה מגדלת דור של לוזרים זכרים, ממועטי הישגים ודלי־ביצועים, גם בלימודים ובעבודה, גם בקשרים חברתיים ואפילו במיטה.

הפזמונאי איציק וינגרטן כתב ב"שיר אהבה בדואי" את השורה היפה "חדל להיות כמו החולות, אני רוצה אותך כמו סלע", קינתה של אשה נבגדת על רפיסות הגבר. בתום הבלדה האשה עוזבת את בן זוגה החלש ומותירה לו רק את הציווי "אחוז היטב במוט האוהל, כי גם אותי סופה נודדת סחפה". האם, הודות לטכנולוגיה, מוט האוהל הוא כל מה שיישאר לנו?