האם הזכות להישכח בגוגל תצא מגבולות האיחוד האירופי?

כאן, שם ובכל מקום

גוגל ספגה בסוף השבוע שתי מהלומות דומות בשני חלקים שונים של העולם. בצרפת, הודיעה הסוכנות המקומית להגנת מידע שהיא לא מוכנה יותר להסתפק בפשרה שעשתה גוגל בשאלת "הזכות להישכח" כזכור, אחרי שבית משפט אירופי הכיר בזכות להשכח והורה לגוגל ליישם אותה, גוגל מחקה את התוצאות הנדרשות - אבל רק מהגרסאות האירופיות שלה. אם רצית לברר מה עברו של אדם חשוד, היית צריך רק להורות לדפדפן שלך לכוון את עצמו לגרסה האמריקאית של גוגל.

הרגולטור הצרפתי, CNIL, הודיע לגוגל בסוף השבוע שהוא לא מוכן יותר להסתפק בקריצה הזו: מעתה, הוא דורש, כל הורדה של קישור במסגרת הזכות להישכח צריכה להתבצע בכל האתרים של גוגל, בכל השפות. CNIL, שיושבת על הזנב של גוגל עוד מימי פרשיית סטריט וויו העליזים, הודיעה לגוגל שיש לה 15 יום למלא אחרי ההנחיה שלה, או שהיא מתחילה הליכי סנקציות. בנושא סמוך, הודיעה CNIL שהיא קיבלה מאות תלונות על כך שגוגל לא מיישמת את הדרישה להסיר קישורים במסגרת הזכות להישכח, ושלאחר שבחנה את התלונות, הגיעה למסקנה שחלק מהן (לא ברור כמה) מוצדקות. אשר על כן, היא מצפה שגוגל תמחק את הנ"ל. 

עוד זה מדבר וזה בא: בית משפט קנדי פסק שעל גוגל להסיר קישורים לכמה אתרים, אף שהם כלל לא מאוכסנים בקנדה. מדובר במקרה שלגוגל אין אליו בעצם שום קשר, חברה קנדית שתובעת עובדים שלה שפרסמו חומר שלטענת החברה מפר זכויות יוצרים. גוגל טענה בבית המשפט שהאתרים הללו לא מאוכסנים בקנדה והיא הסירה את הקישורים אליהם בגוגל-קנדה, היא לא רלוונטית למקרה בשום צורה. לדבריה, אי אפשר לכפות על גוגל העולמית לאסור משהו שנאסר בקנדה. בית המשפט לא קיבל את העמדה הזו; הוא קבע שמהרגע שבו שיש לגוגל משרד בקנדה, היא נמצאת תחת סמכותו של בית המשפט לגבי כל עניין, בכל מקום בעולם. הוא ציין בפשטות שבית המשפט הקנדי דן מדי יום בתביעות נגד אזרחים זרים, שכלל אינם גרים בקנדה, ושיש לו סמכות עליהם; על כן יש לו סמכות גם על גוגל. 

גוגל לא הגיבה גם על הפסיקה הזו, אם כי נמסר שהיא שוקלת ערעור לבית המשפט העליון הקנדי. אבל נראה שליותר מדי בתי משפט ורגולטורים ברחבי העולם נמאס ממדיניות הללכת-עם-להרגיש-בלי של גוגל, ושאם היא חברה גלובלית היא צריכה להתנהל ככזו.

מה שאומר שזו רק שאלה של זמן עד שבית דין בערב הסעודית יורה לגוגל להסיר את כל הקישורים שלה לאלכוהול, ויטען שיש לו סמכות גלובלית בנושא. למעשה, אם הייתי בכיר במשרד ההסברה הסעודי, זה מה שהייתי עושה מחר על הבוקר.

אופס!

עוד חברה עם מחלקה משפטית מפותחת יתר על המידה היא אובר - חברת המוניות שמעמידה פנים שהיא חברת טכנולוגיה ושאין לה בעצם עובדים אלא רק עובדי קבלן שהיא שומרת לעצמה את הזכות לפטר. אובר מנהלת מערכה משפטית עקשנית שהמטרה שלה היא לא לחשוף את תנאי הביטוח שהיא דורשת או מציעה לעובדיה, בטענה החדשנית שמדובר בסוד מסחרי.

עכשיו שובר שתיקה כלשהו, נהג של אובר, הציג לגרדיאן ראיות שהוא יכול להעלות למערכת הממוחשבת של אובר ניירת ביטוח מזויפת ושהמערכת תקבל אותם בלי שום בעיות. החשיפה הזו מעלה שוב את הבעיה העיקרית של נסיעה באובר: הנהג לא עבר שום ביקורת ראויה, אין לך מושג מי יסיע אותך - וכעת מסתבר שאם יש תאונה ואתה בין הנפגעים, אין לך שמץ של ביטוח. וכמובן, אם תנסה להוציא ביטוח מאובר, אתה יכול לבנות על שנים של דיונים משפטיים עם חברה שיש לה מיליארדים לשרוף. 

שובר השתיקה העלה למערכת של אובר מסמכים מזויפים בעליל, כולל לוגו של חברת ביטוח בלתי קיימת, ואובר בלעה את המסמכים על קרביהם. הדוברת של אובר ניסתה אחר כך לומר שמדובר ב"תקלה חד פעמית" אבל נאלצה להודות באומללות שעובדים של החברה אישרו את המסמכים, לא רק תוכנה - ושהם לא עלו על כך שאין חברת ביטוח כזו.

רשות התעבורה של לונדון, שם מעסיקה (סליחה, מכחישה שהיא מעסיקה) אובר 15,000 נהגים, הודיעה שהיא פותחת בחקירה. באובר לא התרגשו. הם רגילים.

אל תהיו פייסבוק

טוויטר, שההנהלה שלה לא יציבה גם בימים רגילים, מוצאת את עצמה שוב בטלטלה עם התפטרותו של המנכ"ל דיק קוסטולו בסוף השבוע. הטלטלה נובעת ככל הנראה מכך שטוויטר לא מצליחה להתמודד עם העובדה שהיא עכשיו חברה ציבורית, שחשופה למצב הרוח של המשקיעים.

המשקיעים מצפים מטוויטר להשיג תוצאות של פייסבוק, אבל מדובר בשני שירותים שונים לגמרי. טוויטר הוא שירות קל, מהיר, ובעיקר פתוח; פייסבוק היא שירות כבד, מעיק, דוחה, ובעיקר עסוק בלדחוף לך מידע לא מועיל. מיצג א' של התביעה הוא ההתעקשות של פייסבוק לא לאפשר לך לראות את הפיד של החברים שלך על פי סדר כרונולוגי, וההתעקשות לדחוף לתוכו תוכן שכבר ראית בכל פעם שמישהו עושה לו לייק או מגיב. התוצאה היא שגלישה בפייסבוק מרגישה לעתים קרובות כמו הסתובבות בלופ אינסופי שאת רוב הפריטים בו כבר ראית.

טוויטר, לזכותו, הרבה פחות מיינסטרימי מפייסבוק. טוויטר לא מצנזר אותך, אלא אם אתה פוגע באחרים. אין לו מדיניות מטומטמת במסגרתה אסור להציג תמונות הנקה אבל הכחשת שואה זה סבבה. טוויטר מאפשר אספקת מידע מהיר על מה שמתרחש; הוא מצריך קיצור ושנינות. פייסבוק היא אתר הבית של הקשקשנים הבלתי נלאים. כל נסיון של טוויטר להיות יותר כמו פייסבוק רק ייפגע בשירות. 

בקיצור, הנהלת טוויטר צריכה ביטחון עצמי כדי לפלס את המשעול שלה. איך משכנעים את המשקיעים לעשות את זה, כשכל מה שהם רוצים הוא רווח מהיר? זוהי שאלת המיליארדים.

קצרצרים

1. לאמריקאים ליברלים יש פוביה מיוחדת, שכמעט ולא קיימת בשום מקום אחר, מפני האפשרות שמישהו יברר מה הם קוראים, במיוחד מה הם הספרים שהם שואלים מהספריה. זו תוצאה יחודית של היסטריית המקארתיזם בשנות החמישים, שבה העובדה שקראת סוג מסוים של ספרים (ואף אחד לא ידע מה כללה הרשימה השחורה) יכלה להביא לכך שיידחו אותך מעבודה או יפטרו אותך, בלי הסברים. תולדה של הפוביה הזו היא החשש שמישהו עוקב אחרי מה שאתה קורא בוויקיפדיה, המקבילה המודרנית של חיפוש באנציקלופדיה. ובכן, בסוף השבוע ויקיפדיה החליטה לעשות את המעקב אחרי המשתמש בה מסובך יותר: מעתה, כל החיפושים בוויקיפדיה נערכים ב-https. 

2. ג'ון אוליבר יכול לסמן לעצמו V: תעשיית הטלקום האמריקאית נלחמה בנייטרליות הרשת לאורך כל הדרך, אבל בסוף השבוע נחלה מפלה - בינתיים. בית משפט דחה את הטענות שלה ונייטרליות הרשת הפכה לחוק בארה"ב בסוף השבוע. עם זאת, בית המשפט אמנם דחה את הבקשה של חברות הטלקום לצו שיאסור על כניסת התקנות לתוקף, אבל צפוי לדון בהן בהמשך השנה. מעתה, אסור לחברות הטלקום האמריקאיות להפלות תוכן: הן לא יכולות לתעדף תוכן מסוג אחד על פני אחר והן לא רשאיות להאט את הגלישה של משתמשים מסוימים או למנוע גישה לאתרים ללא צו של בית משפט. 

3. קבוצות רוסיות שתומכות במורדים באוקראינה מוצאות דרך לממן את הסיוע למורדים: הן מתחזות לקבוצות הומניטריות ומגייסות תרומות ברשת לרכישת ציוד צבאי. בחלק מהמקרים הן מצלמות פגז שהן קנו או משקפת כדי להראות לאן הולך הכסף. גיוס כספים מחו"ל תמיד היה חלק בסיסי ממלחמות, במיוחד מלחמות גרילה: צבא השחרור האירי גייס טונות של כסף בארה"ב למלחמה נגד הבריטים עד הניצחון ב-1922, והאצ"ל עשה אותו הדבר בארה"ב בשנות הארבעים - עד כדי כך שהבריטים והאמריקאים הסתכסכו ביניהם בנושא. אבל בדרך כלל, הגיוס היה באירועים, כנסים וכן הלאה. הרשת מאפשרת גיוס מקוון ישיר וקל הרבה יותר, וכמובן, גם לתת לתורמים כל מיני מתנות. יש לציין שהקרמלין נותן את חסותו השקטה למאמצים הללו, וגם לציין שהאוקראינים היו שם קודם – הם גייסו כסף כדי לבנות מל"טים. כל זה עולה לכותרות כי הממשל האמריקאי מפעיל עכשיו כנגד תשתית הטרור הזו את אותו האמצעי שהפעיל בשעתו נגד וויקיליקס: לחץ כבד על ויזה כדי שלא תאפשר את העברת הכספים.