צורה לנו

לקלאודיה ג'י יש שיער חלק עם שביל בצד, שממסגר פנים עגלגלות. יש לה סנטר מחודד שנחצה בשסע קטן ואף עם נטייה לבולבוסיות. אנחנו בשנייה ה־15 לסרטון הפרומו של "פורטרטים בלתי נראים", והמסך השטוח שמעל קיר הבטון האפור מציג צילום רגיל של פניה כפי שהיו נראות אם הייתם נתקלים בה ברחוב. שנייה מאוחר יותר כתם כהה גדול מופיע תחת עין שמאל, כאילו היא חטפה אגרוף בעין, והאף וצד הפה השמאלי מתחילים לגלוש לכיוון אמצע הלחי. בשנייה ה־17 העין השנייה גדלה לממדים לא טבעיים, והשפה התחתונה מתחילה לצנוח בחלקה הימני. בשנייה ה־18 כבר אפשר להבין שמה שאנחנו רואים לא שייך לשום קטגוריה של עיוות טבעי, אלא לעולם המניפולציות הגרפיות הממוחשבות. פרצופה של קלאודיה ממשיך להימרח, הופך ממשהו שמזכיר ציור קוביסטי של פיקאסו לפורטרט שנראה כאחד הדיוקנאות של פרנסיס בייקון. בשנייה ה־55 נשמע קליק של מצלמה, והתמונה קופאת.

"פורטרטים בלתי נראים" היא עבודת אמנות דיגיטלית אינטראקטיבית של פיליפ שמידט וסטפן בוגנר, צמד אמנים ומעצבים גרמנים. השניים משתמשים בפרויקט בתוכנה שמעוותת פנים, בשילוב תוכנת OpenCV — כלי פופולרי מבוסס קוד פתוח שיודע לזהות פנים אנושיות בתמונות.

תוכנות כמוOpenCV והאלגוריתמים שהן מבוססת עליהם משמשים לרוב חברות כמו פייסבוק כדי להציע לכם תיוג אוטומטי בתמונות, מסייעים למצלמות דיגיטליות להתמקד אוטומטית בפרצופים וגם מנחים את מצלמות האבטחה שמתרבות ברחבי העולם לכוון עצמן לעבר העוברים והשבים.

במקרה של "פורטרטים בלתי נראים" המטרה הפוכה: להשתמש באלגוריתם כדי לזהות את הרגע שבו המכונה חדלה לזהות את האדם שבתמונה. התוצאה היא גרסה מעוותת של הפנים שלכם.

"עבדתי עם סטפן על תרגיל בסדנה בנושא זיהוי פנים באוניברסיטה, פשוט השתעשענו ברעיונות עד שהקונספט עלה יום אחד בארוחת הצהריים", מספר ל"כלכליסט" שמידט, סטודנט בבית הספר לעיצוב בעיר שווביש גמונד בגרמניה. "המטרה היתה בעיקר לראות איזו תוצאה אסתטית נצליח להפיק, אבל תוך כדי עבודה הבנו שאנחנו גם מתייחסים פה לנושאים כמו פיקוח על בני אדם, באמצעות המצלמות ההולכות ומתרבות שעוקבות אחרי התנועה שלך".

שמידט (למעלה) ובוגנר, לפני ואחרי. "הרגע שבו המחשב כושל"

חשש ממחיקת פרטיות

שמידט איננו טכנופוב או נביא זעם, והוא נשמע אדיש למדי כשאני שואל אותו אם הוא מוטרד מהתפוצה ומהשימושים שנעשים היום בטכנולוגיות זיהוי פנים דומות לזו שהוא משתמש בה בפרויקט. "אכן מדובר בתופעה מעוררת מחלוקת; סוג כזה של מעקב יכול לגרום לך להרגיש כלא יותר מאיזה מספר במערכת שלא מתעניינת בך באמת, אבל אני חושב שעברנו את נקודת האל־חזור", הוא אומר; "אם תסתובב בלונדון, לדוגמה, תראה את המצלמות הללו בכל מקום. טכנולוגיות זיהוי פנים יהפכו את העולם למקום פחות אנונימי, זה נראה בלתי נמנע. הרבה פיתוחים טכנולוגיים נוצרו מתוך כוונות טובות אבל יכולים להביא לתוצאות בעייתיות בשימוש לא זהיר. המטרה שלנו היתה בסך הכל לקחת את הרגע שבו המערכת הממוחשבת כושלת ומתנהגת באופן שונה מכפי שהוא תוכננה כדי להפיק ממנה משהו מיוחד. לא ניסינו לחפש דרכים להטעות מצלמות מעקב או את פייסבוק, אבל נראה שנגענו פה בעצב חשוף כלשהו אצל אנשים, כזה שמעורר בהם את החששות מפני מחיקת הפרטיות שלהם".

במהלך החודש האחרון, שבו הפעילו השניים את המיזם בסטודיו שלהם, לאחר שפיתחו אותו במשך קרוב לשנה, הם הזינו לתוכו פרצופים שונים, כולל אלו שלהם. כעת הם מציעים לכל המעוניין לשלוח להם תמונה שלו, ותמורת 30 יורו לקבל בחזרה את "הדיוקן הבלתי נראה" המעוות שלו, מודפס וממוסגר.

קלאודיה ג'י עוברת טיפול של שמידט ובוגנר. שום מחשב לא יידע שמדובר בבת אנוש

אמנות הגליץ'

זו אינה הפעם הראשונה שבה אמנים מנסים להטעות תוכנות לזיהוי פנים – מאמר במגזין "WIRED" שסקר את הפרויקט מזכיר עבודה של האמן אדם הארווי בשם CV Dazzle שבחנה כיצד ניתן להשתמש באלמנטים מתחום האופנה כמו פאות או איפור כדי לבלבל אותן, ועבודה נוספת בשם "גלאמופלאז'" שסיימון ניקווילה יצר ב־2013 ושהציגה סדרה של חולצות עם הדפסי פנים של סלבס שנועדו לגרום לאלגוריתם של פייסבוק לתייג את האדם הלא נכון. גם ניסיונות לגרום למערכות מבוססות בינה מלאכותית לצייר, לכתוב טקסטים ספרותיים או להלחין שירים הפכו לפופולריים בשנים האחרונות, אבל המיזם של שמידט ובוגנר נופל יותר לקטגוריית אמנות הגליץ' — זרם אמנות דיגיטלית שמנסה לבחון את הרגעים שבהם מערכת ממוחשבת כושלת.

הפרצופים בסדרה של שמידט ובוגנר מתוארים בשם ובמספר, המייצג את הזמן שלקח למחשב להפסיק לזהות אותם כבני אדם. אצל מוריץ, ג'ינג'י מזוקן, זה לוקח 33 שניות. אצל דיוויד, בחור שחור עם שפתיים עבות, המחשב מחזיק מעמד דקה ושנייה.

המכונה אמנם לא מזהה את האנושיות של התוצר המוגמר, אבל כל אדם שיסתכל על התמונות האלה יזהה מיד שמדובר בפרצופים אנושיים. "יכול להיות שכבר קיימים אלגוריתמים אחרים שמתקרבים ליכולת זיהוי אנושית", אומר שמידט, "אני בטוח שבעתיד הם יגיעו לשם".