צילום: איי אף פי
"אתה מאמן טוב. פשוט נגמר לך המזל"
כך אמר ביל ראסל האגדי לדיוויד בלאט בסיום המשחק השישי בסדרת הגמר של ה-NBA. והוא אכן צודק, המזל של קליבלנד באמת נגמר יחד עם האוויר והכוחות של לברון ג’יימס והצוות המסייע שלו
"אתה מאמן טוב. פשוט נגמר לך המזל", אמר ביל ראסל האגדי לדיוויד בלאט בסיום המשחק השישי בסדרת הגמר של ה-NBA לאחר שזה ניגש אליו מאחורי הקלעים ואמר לו "אני דיוויד בלאט, וכל חיי חיכיתי לפגוש אותך".
קראו עוד בכלכליסט
בלאט גדל על הקבוצה ההיא, זו הייתה הקבוצה המקומית שלו. שם, מול הטלוויזיה, שהוא צפה בסלטיקס, החל חלום ה-NBA של הילד מפראמינגהאם. הוא פשוט לא ידע אז שהמסע שלו להגשמת החלום יעבור דרך ישראל. הילד הזה עבר מסע ארוך, רצוף מכשולים וקשיים - וזה רק בעונה הנוכחית.
במסיבת העיתונאים האחרונה שלו, אמר בלאט ש"לא לכל סיפור יש סוף שמח. אבל, זה לא אומר שזה לא היה סיפור טוב", והסיפור הטוב הזה ממשיך עם קבלת מחמאות מגיבור הילדות שלו. וצודק ראסל, באמת נגמר המזל של קליבלנד יחד עם האוויר והכוחות של לברון ג’יימס והצוות המסייע שלו.
אי אפשר להתעלם מכך שגולדן סטייט היא קבוצה מדהימה. היא הציגה את ההגנה הטובה ביותר בליגה השנה וגם את ההתקפה הטובה ביותר. המכונה של הווריורס משומנת היטב. הקבוצה משחקת כדורסל חכם, קבוצתי, יפה ומלא סטייל. בדיוק כמו הכוכב הגדול שלה, סטפן קארי, והמאמן סטיב קר שהוסיף לתארי אליפות ה-NBA שלו כשחקן גם אחד כמאמן ראשי ובעונת הרוקי שלו. .
הווריורס ניצחו ב-67 מהמשחקים שלהם בעונה הרגילה, המאזן הרביעי הטוב ביותר בתולדות הליגה. ה-MVP של העונה, קארי, רשם כמה שיאים סטטיסטיים העונה כמו המספר הגדול ביותר של שלשות בפלייאוף (ועקף את רג’י מילר), השחקן השישי בהיסטוריה לזכות בתואר האליפות הראשון שלו וה-MVP הראשון שלו באותה עונה, וגם את שיא המתיקות במסיבת עיתונאים בחסות בתו, ריילי.
אבל, וזה אבל לא קטן בכלל - היא גם הייתה הקבוצה היחידה בליגה שלא סבלה מפציעות קשות בשום שלב של העונה. קר התייחס לכך כמה דקות לאחר שהפך לאלוף ואמר ״המזל שיחק לטובתנו בעונה הזו. אולי המזל הכי גדול שלנו היה הבריאות שלנו״.וכאן בדיוק, קבור הכלב. ועל זה כולם דברו בשבוע וחצי האחרונים. "ניסינו לחפות על חסרונם, אבל זה המון כישרון בחליפות (על הספסל)" הסביר לברון ג'יימס לאחר המשחק השישי. כולם דברו על המזל הרע של קליבלנד, ועל הסיכויים הקלושים של לברון לסחוב את כולם על הגב שלו. בהמשך מסיבת העיתונאים לברון כינה את עצמו "היסטוריון של המשחק" ואמר שהוא לא זוכר את הפעם האחרונה שקבוצה שיחקה בגמר ללא שני אולסטארים. הוא צודק.
פייבוריטים ל-2016
אפילו ווגאס שותפה לתיאוריה של ההיסטוריון ג’יימס וקבעה יחסים ברביעי בבוקר לפיהם הקאבס פייבוריטים לזכייה ב-2016. קיים קונצנזוס לגבי העובדה שאם לאב ואירווינג לא היו נפצעים במהלך הפלייאוף, העונה הזאת כנראה הייתה נגמרת לגמרי אחרת ובלאט היה חוזר לישראל כאלוף ה-NBA. הערכות של סוכנויות ההימורים בווגאס עלולות להשתנות במהלך הקיץ אבל אם יש משהו שבלאט, ג’יימס, הקאבס ומדינת אוהיו יכולים כולם להתנחם בו, זה שמאמינים ביכולת שלהם לחזור בעונה הבאה, ולסיים אותה כמנצחים. ועכשיו, ובמהלך הקיץ יתחילו הספקולציות סביב מי יחזור בעונה הבאה ומי לא, כולל דיוויד בלאט. אם להסתמך על דבריו של הג'נרל מנג'ר של הקאבס, דיוויד גריפין, ולא על כל מיני גורמים בתקשורת האמריקאית (והספינים הישראלים), אז אין לבלאט שום סיבה לדאגה, ומקומו בקליבלנד מובטח - לפחות לעוד עונה. ולמה להקשיב לעיתונאים כשהוא יכול להקשיב לאגדת כדורסל אחרת, פט ריילי, שאמר שאין לו ספק שבלאט יהיה בליגה עוד שהים רבות. בקיצור, צריך להתעלם מהקשקשת ברשת של צמאי קליקים. מבחינת הרכב השחקנים שיעמדו לרשותו, לא צפויים שינויים משמעותיים מעבר להגדלת התקציב בעקבות העלאת שכר צפויות. ככה זה כשמגיעים כל הדרך לגמר הפלייאוף. כמעט לעל שחקן בקבוצה יש אופציה לעזוב, יחד עם זאת, אין סיבה ממשית לקליבלנד לתת לטריסטן תומפסון, לטימופיי מוזגוב ולקווין לאב ללכת, או בכלל לעשות שינויים דראסטים בהרכב. אם כל מה שנשבר בקבוצה היה הכתף של לאב והברך של אירווינג, למה לתקן את השאר? לא ברור עדיין מי צפוי לחזור, אבל דיווחים בארצות הברית מסרים שהנהלת הקאבס מתייעצת עם לברון בימים אלה כדי לשמוע ממנו מי ה-ו-א היה רוצה לראות כל יום בחדר ההלבשה.אגב, סדרת הגמר הזאת שברה שיאים רייטינג בארצות הברית, ולא סתם. זו הייתה הפעם הראשונה ששני המשחקים הראשונים בסדרת הגמר לא הסתיימו בתום 48 דקות של כדורסל נטו. סדרה בין שתי הקבוצות האלה בעונה הבאה, בהנחה שהקאבס יגיעו בריאים - כנראה תשבור גם את השיא הזה. ואז, דיוויד בלאט לא יהיה מאמן "רוקי" שהגיע לגמר, הוא יהיה מאמן שהגיע שנתיים ברציפות לגמר, ומי יודע? אולי גם יהיה לו מזל בפעם השנייה והוא יסמן וי על "אליפות ה-NBA".
תשישות וכנות
בראיון לערוץ הספורט בשלישי בלילה, בלאט היה נראה תשוש. הוא דיבר על העייפות המנטלית שהיא תוצאה של השנה הכי קשה מבחינה מנטלית שהיתה לו. הוא נראה כמו גבר שרק רוצה לחזור הביתה - לישראל. לבית שבנה עם כנרת. לחברים שלו. למקום בו הוא הקינג. בישראל אף אחד לא מטיל ספק ביכולת שלו. ופה, אף אחד לא מזלזל ברקורד שלו.אבל, ואם נהיה כנים עם עצמנו, דיוויד בלאט לא תמיד היה מלך ישראל. ואת רוב הדברים שהוא חווה השנה ב-NBA, הוא עבר גם בישראל. כשבלאט מונה לראשונה למאמן ראשי במכבי תל אביב, הטילו ספק ביכולת שלו להיכנס לנעליים של פיני גרשון - למרות שבלאט היה שם איתו לאורך כל הדרך לזכיות בגביעי אירופה.
העונה הזאת, הראשונה שלו ללא פיני במכבי, היא בוודאי אחת מאלה שבלאט וודאי היה רוצה לשכוח. הוא אכל קש מהתקשורת הספורט הישראלית, התמודד עם הלחץ שמגיע עם עמדת במאמן הראשי של מכבי, במיוחד כשלא הולך. הקהל ביד אליהו היה שורק לו בוז, וצועק לו שילך הביתה. בעונה שלאחר מכן, פיני חזר להיכל, ודיוויד חזר להיות עוזרו.
את הקרדיט האמיתי שלו הוא קיבל רק אחרי שהגיע בעצמו להישגים וזכה בתארים במקומות אחרים באירופה, וגם אז היו לקריאות לפיטוריו באמצע העונה הקודמת זו שהסתיימה בגביע אירופה צהוב. אז בואו לא נשחק אותה תמימים, ונשלה את עצמנו שנתנו לו קרדיט מיידי מהרגע שהחל לאמן. בואו לא נתעלם מכך שגם בישראל לקח זמן עד שהפסיקו להתייחס אליו כאל ״אמריקאי״. והאמת? יש כאלה שעדיין רואים אותו ככזה. לא רק באמריקה רוצים לראות קבלות לפני שנותנים לך קרדיט.
ועד שבלאט יחזור לאמריקה מחופשת הקיץ שלו אל לסיר הלחץ של ה-NBA, שיבלה קצת בים, יאכל חומוס עם פיתה ושיהנה מכל האהבה שהוא יקבל בארץ. כי כמו הקעקוע באותיות עברית של סטף קארי, "האהבה לעולם לא נכשלת".
תגובה אחת לכתיבת תגובה