עתידות: עד גיל 100 תצאו לפנסיה

יש בינינו אנשים שיחיו מעבר לגיל 120. זהו מספר השנים שנחשב היום למגבלה בחיי בני האדם. יתרה מכך, הגישה השמרנית, אומר ד"ר יעקב בן-שאול, גרונטולוג ועתידן, היא שלתינוק שנולד היום יש סיכוי של 50% לעבור את גיל 100. התחזיות הפחות שמרניות צופות עלייה דרמטית בתוחלת החיים ויש גם כאלה שמדברים על ביטול הזיקנה לחלוטין.

הקפיצה הדרמטית הזאת בתוחלת החיים אינה צפויה להתרחש בעוד הרבה שנים. למעשה, התחזיות מדברות על טווח של עשר-עשרים שנה. חדשות טובות למין האנושי. חדשות פחות טובות עבור כל מי שחי היום וחוסך לפנסיה במודל הקיים. אם התחזיות נכונות, ובתוך עשר שנים תהיה עלייה אפילו פחות דרמטית מהתחזיות בתוחלת החיים הרי שכל מי שייצא לפנסיה בגיל 67 יצטרך להיות יותר מ-30 שנה בפנסיה שאותה צבר במשך כ-40 שנות עבודה. המשמעות יכולה להיות משבר כלכלי קטסטרופלי, קשישים שחיים בעוני מרוד, שהמדינה צריכה לסבסד ופשוט לא יכולה.

בסדר, אז לא נצא לפנסיה בגיל 67, נצא בגיל 70, או 80 או אולי אפילו 100, או אולי נחסוך מספיק כדי לא להיות עניים. הבעיה היא שאין היום בנמצא כלים לחשב מה תהיה תוחלת החיים בעתיד ומתוך כך לבצע את ההערכות הכלכליות והחברתיות הנדרשות ממערכות כמו ביטוח לאומי, קרנות פנסיה וביטוחי חיים. קרן הפנסיה שלכם לא יודעת בעצם מה תהיה תוחלת החיים בעוד עשרים שנה. המדינה לא יכולה להיערך מבעוד מועד כדי למנוע משבר כלכלי חברתי מכיוון שהיא לא יודעת למה להתכונן.

"תמונת המצב הנוכחית היא שאנחנו עדים לכך שתוחלת החיים גדלה ואת זה אפשר לראות בקלות – אנחנו יודעים שאנחנו חיים יותר. כשמדברים על קפיצות מדרגה בעתיד הן נובעות מתוך הערכה של שינויים טכנולוגיים רפואיים שאת ניצניהם רואים היום, אבל כלים אקטואריים לחיזוי שינוי רדיקלי שכזה אין לנו", אומר פרופ' אהוד מקוב, פרופסור לסטטיסטיקה וראש המרכז למחקר באקטואריה באוניברסיטת חיפה. אחד הנושאים שהם חוקרים שם במרכז הוא שיטות לחיזוי תמותה. הסיבה שבגללה חשוב לחזות תמותה היא כדי לקבל הערכה מדויקת ככל הניתן לגבי תוחלת החיים בעתיד.

"היום אנחנו יודעים שישנה התקדמות אדירה בטיפול בסרטן השד, ישנה התקדמות אדירה בכל הטיפול בסכנות הנובעות מהתקפי לב. אם נתרגם את הסימנים המאוד מעודדים לגבי שיפורים משמעותיים במלחמה בסרטן אז רק הדמיון יכול לאפשר לנו לשים את האצבע על ההשפעה של שינויים כאלה עלינו החיים ובוודאי על אלו שיוולדו בשנים הקרובות", אומר מקוב.

כל שיטוח אמידת תוחלת החיים הקיימות היום, כמעט באופן גורף משתמשות בנתוני עבר. זה עובד כך: כדי לחשב כמה שנים נחיה בעתיד המודלים הקיימים היום מזינים אינפורמציה לגבי שיעורי תמותה בכל גיל וגיל בכל שנה ושנה. הבעיה היא שנתונים אלה טובים רק כל עוד אין שינויים טכנולוגיים או רפואיים מרעישים.

עד 150

שינויים מרעישים שכאלה הם בדיוק מה שצופה בן-שאול. "בעשר השנים הקרובות נדע לטפל במרכיב הגנטי שהיום ככל שאתה עולה בגיל יש לו משקל גבוה יותר, כלומר, אי אפשר לחצות את גיל מאה אם הגנטיקה לא מספיק טובה. עד שנת 2000 ידענו שאדם שעובר את גיל מאה נמצא באוכלוסיה ביחס של 1 ל-10 אלף והיכולת הזו תלויה במספר מרכיבים גנטיים. עם זאת, אם ניתן להתערב במרכיב הגנטי שגורם לנו בשלב הראשון להדבק במחלות הכרוניות כמו סרטן, סוכרת, לחץ דם, אני צופה שרפואת המניעה תוכל לדחות את תופעת המחלות הכרוניות בלפחות 10 שנים.

בנוסף לזה, הרפואה הקונבנציונלית וחברות הביוטכנולוגיה ממשיכות למצוא פתרונות שמשאירות אותנו בחיים למרות המחלות. כך, מצד אחד נדחה את תופעת המחלות הכרוניות ומצד שני הרפואה והטכנולוגיה יעשו את מה שעשו הצנתורים למחלות הלב, כלומר יאריכו את תוחלת החיים של החולים במחלות האלה. זה לבד ייצור מצב של דחיפת תחלואה במקום גילאי בגילאי 80 לסביבות גילאי 100", הוא אומר.

מעבר לטיפול ברכיב הגנטי והשיפורים הרפואיים והטכנולוגיים שיאריכו את חייהם של החולים במחלות הכרוניות הקפיצה הדרמטית והמשמעותית שצופה בן שאול היא התערבות במנגנונים שגורמים לנו להתחיל להזדקן. לדבריו, "בטווח של מעבר ל-10 שנים נוכל לא רק להתמודד עם המחלות הכרוניות אלא ממש לבטל את עצם הכניסי להליכי זיקנה".

מובטלים 50 שנה

ז'אן לואיז קלמן, שיאנית גינס באריכות ימים הגיעה לגיל המופלג של 122 והיום אנחנו נוהגים לברך אנשים ביום הולדתם בברכת 'עד 120'. עם זאת, לפי ההתקדמות הרפואית והטכנולוגית והאפשרות של התערבות במנגנוני ההזדקנות התחזיות אומרות שהגבול של 120 שנות חיים ייפרץ. "יש כבר בינינו אנשים, לא ילדים, אלא בני שלושים-ארבעים, שיחיו מעבר לגיל 120. אנחנו הולכים לחיות בעולם אחר ממה שהכרנו", אומר בן-שאול.

העולם השונה הזה מאוד תלוי בהכנות שנעשה לקראתו היום. בהנחה שלא ייעשו שינויים מערכתיים, בן שאול צופה שיהיו יותר ויותר אנשים שעבדו שלושים שנה, שהם יצרנים ופעילים אך מרבית חייהם לא יהיו מועסקים. "נקבל דגם של כמויות גדולות מאוד של אנשים שלא עבדו 50 שנה ובאופן עקרוני היו יכולים לעבוד", הוא אומר. התחזיות שלו מבוססות על כך שהפסקת העבודה או היציאה לגמלאות מבוססת היום על גיל. כלומר, כאשר מגיעים לגיל מסויים מפסיקים לעבוד. המודל שצריך להיות לדעתו הוא מבוסס תפקוד, כלומר, אם אדם מסוגל מבחינה תפקודית לעבוד בעבודה שלו אז הגיל אינו רלוונטי.

הפנסיה המודרנית מבוססת על צבירה, כלומר, הכסף שאנחנו צוברים או חוסכים לפנסיה הוא זה שיעמוד לרשותנו בעת זיקנה. כמות הכסף שצוברים היא כזו שמעריכים שתהיה מספקת תחת הנחה של תוחלת החיים הקיימת. אך ההערכה של תוחלת החיים הקיימת אינה מדד טוב. "ישנם היום מנגנוני תיקון של תוחלת החיים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגם הבריטים משתמשים בהם שלפיהם מניחים כי תוחלת החיים תגדל בשיעור מסויים, אך זה נעשה בצורה שאינה מעוגנת במודל תקף – היא יותר אינטואיטיבית", אומר מקוב. כלומר, אף אחד לא באמת יודע להגיד מה תהיה תוחלת החיים של אנשים שנמצאים היום בגילאי ה-30. הם מנחשים.

לכן, לדעתו של מקוב, ולדעתם של כלכלנים ופוליטיקאים רבים – יש לדחות את גיל הפרישה. דחיית גיל הפרישה מגדילה את סכום הכסף שצוברים וגם מקצרת את השנים שבהן צריך לחיות מהכסף הצבור הזה - שנות הפנסיה. "אם גיל הפרישה יישאר כפי שהוא היום ונפריש לחיסכון פנסיוני על פי אמות המידה המקובלות היום בהתבסס על תוחלת החיים הידועה, אך פתאום יתברר שנוספו עד 5 או 10 שנים לתוחלת החיים - הסכום שקרן הפנסיה תשלם למבוטח בכל חודש יקטן בצורה משמעותית כדי שסכום הכסף הזה יכסה את האדם עד תוחלת החיים המעודכנת שלו". אומר מקוב. מה שיקרה זה שיהיו המון מבוגרים עניים. בתרחיש הפחות טוב יהיה מצב של קריסה בו אנשים לא יוכלו להתקיים מכיוון שהמדינה לא תוכל לפתוח רזרבות שלא קיימות על מנת לקיים מיליונים באוכלוסיה - כי הייתה שגיאה מערכתית בהיערכות לעתיד.

מלבד העלאת גיל הפרישה מקוב טוען כי חייבים להשקיע משאבים בבניית כלים שבאמצעום ניתן יהיה לעשות חיזוי מושכל של תוחלת החיים בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה. "אם לא משקיעים בפיתוח כלים כאלה אנחנו עושים הערכות שיכולות להיות מוצלחות יותר או פחות, אבל יש כאן יותר מדי סכנות שכרוכות בהערכה לא נכונה", הוא אומר.