צילום: VA Photo Studio; Maike Zimmermann
כולנו מעצבים
גורו העיצוב דניאל צ'רני מגיע לביקור בארץ ורוצה ללמד את המעצבים הישראלים לשתף: "המעצבים איבדו את הקשר שהיה פעם לבעלי המלאכה עם הקהל. היום הוא חוזר אליהם, באמצעות הרשת"
צ'רני (49), בנו של המשורר ט. כרמי, מתגורר בלונדון זה 15 שנה. הוא בוגר בצלאל והרויאל קולג' אוף לונדון בעיצוב תעשייתי.
לאחר קריירה מצליחה כמעצב עבר צ'רני להתמקד בצד היזמי והאוצרותי של התחום. הוא מכהן כפרופסור באוניברסיטת קינגסטון, משמש עמית מחקר בכיר במוזיאון ויקטוריה ואלברט ויועץ למוזיאון העיצוב בלונדון, ובמקביל מריץ פרויקטים משלו במסגרת "From Now On" - עסק פרטי שהוא עומד בראשו, המעניק ייעוץ קריאייטיבי ומשמש מעבדת מחקר.
העיצוב שצ'רני מטיף אליו הוא עיצוב שיתופי, למען הקהילה, עיצוב שמאפשר להמונים להיות יותר מאשר צרכנים פאסיביים.
מה השתנה בעולם שמאפשר עשייה כזו?
"ה'מייקינג' וה'מייקרים' נכנסו חזק מאוד לסדר היום. מדובר באנשים שיוצרים ומייצרים בעצמם. מה שמדהים בתרבות של המייקרים הוא חוסר קבלת המצב הקיים - לא באמצעות הריצה האוטומטית לקנות אלא בניסיון לפתור את הבעיות בצורה עצמאית. האפשרות לייצור המוני בעשרות השנים האחרונות הוריד את הערך וההכרה באנשים שעושים ויוצרים, כי הרי הכל אפשר לקנות בזול. אבל מאחורי המחירים הנמוכים נמצאים אנשים שעובדים בתנאים קשים.
"היום מבינים שאם הצרכנים יהיו מעורבים יותר בעשייה תהיה לזה השפעה טובה. מקום חשוב יש גם לטכנולוגיה שמאפשרת את זה, למדפסות התלת־ממד יש חשיבות גדולה כי הן מאפשרות ליצור אובייקטים בעזרת מכשיר אחד בלבד. כמו כן, האינטרנט מאפשר לתקשר ישירות עם הקהל, להבין את הצרכים ולקבל פידבקים. המעצבים בעידן הייצור ההמוני איבדו את הקשר שהיה פעם לבעלי המלאכה עם הקהל. היום הוא חוזר אליהם, באמצעות הרשת".
אחד הפרויקטים הנוכחיים שבהם צ'רני מתרכז הוא רשת ספריות Maker - ספריות קטנות המשלבות בתי מלאכה וגלריות. הפרויקט פועל ב־14 מדינות בעולם, ובהן אנגליה, גרמניה ודרום אפריקה, ומוצג כעת גם במסגרת תערוכה במוזיאון Vitra לעיצוב בלונדון. "אנחנו בוחרים סטודיות צעירים והם מקבלים ספרייה ופותחים אותה לסביבה", הוא מסביר, "המעצבים מחויבים ללמד משהו פעם בשבוע ולהראות בגלריה עבודות לא רק של עצמם. זוהי דוגמה לעבודה שיתופית, ליצירת נטוורקטינג ומנטורינג. בנוסף, את עיצוב הספריות כל אחד יכול להוריד מהאינטרנט להרכיב לבד בבית, כמו באיקאה".
תמיד ישראלי
אף שהוא לא פועל בישראל כבר שנים, הקשר שלו עם המולדת הדוק. הוא מגיע לביקורים ומעורב בפרויקטים מקומיים. הוא אחראי למשל על תוכנית האב של המוזיאון לעיצוב בחולון.
ב־16 ביולי הוא ישמש אורח הכבוד ב"האקתון" של יצרנית ומפתחת מוצרי התינוקות טייני לאב. האקתון, קונספט חם בתחום ההייטק שהולך ופולש לאחרונה אל תחומים אחרים, הוא מפגש בין אנשי מקצוע שונים בתחום מסוים. במסגרת האירוע צ'רני יעביר הרצאה וכיתת אמן, וישפוט בתחרות עיצוב צעצועים ומוצרי התפתחות לתינוקות (ההרשמה - עד סוף החודש).
"מוצרי ילדים זה משהו שאני מאמין בו מאוד כל עוד הוא מפתח שני דברים במקביל: דמיון וכישורים. אם יש רק אחד מהשניים הללו - זה לא יוביל אותנו לחדשנות", הוא אומר.
סכין לילדה בלי אצבעות
פרויקט מרתק נוסף שהוא מוביל הוא Fixperts (שילוב בין Fix, תיקון, ל־Experts - מומחים). "זהו ארגון בינלאומי שבו מתנדבים מעצבים ומהנדסים כדי לעשות דברים עבור אנשים אחרים", הוא מסביר, "הרעיון שעומד מאחוריו הוא שכל אחד יכול לעשות משהו בצורה טובה, אז למה לא להשתמש בכוח הזה? אחת הדוגמאות האחרונות היא פטנט שנעשה במיוחד עבור אדם נכה שחי באירלנד ולא יכול לכפתר את בגדיו בעצמו. מי שמפתח רעיון במסגרת הפרויקט בעצם משתף אותו עם העולם, כך שאותו מכפתר שנעשה במיוחד עבור האדם באירלנד יכול לשמש גם אחרים בכל העולם שייצרו אותו בעצמם.
בהתחלה, בגלל אותו אגו שהזכרתי, קצת קשה למשתתפים להבין שהם צריכים 'לשחרר' את הפיתוח שלהם לעולם. אבל לאורך התהליך הם מבינים שזה הכיוון שאליו הולך היום עולם העיצוב והעשייה".
מלבד המכפתר אפשר למצוא בין הפרויקטים שנעשו ב־Fixperts גם מכשיר מיוחד שנעשה עבור ילדה בת 11 שנולדה ללא אצבעות בשתי הידיים. המעצבים פיתחו עבורה תחליף לסכין שבאמצעותו היא יכולה לחתוך ולהכין סנדביצ'ים לאחיה הצעירים.
מה דעתך על סצנת העיצוב בישראל?
"הרעיונות והמוצרים הישראליים הם מאוד מתוחכמים, אבל רוב המעצבים הישראלים עדיין עובדים לפי דפוס החשיבה הישן. הם צריכים להבין שהיום יש אופציה אחרת, לייצר בעצמך ולשתף את המוצרים שלך עם העולם. זה קשה יותר גם למעצב ובדרך כלל גם לחשבון הבנק, אבל צריך להבין שהמקום שהרעיון מגיע אליו הוא לעתים משמעותי יותר מהכסף שהוא עושה".
תגובה אחת לכתיבת תגובה