מותר להציץ

לפני שנה וחצי כיכב בכותרות "פולמוס ההנקה" שנסב על סוגיית ההנקה במרחב הציבורי. אל מול גל ההתנגדות לתופעה קמה מחאה נשית שקראה לנשים להיניק כמה והיכן שירצו. הנושא הזה הוא טעון ביותר אפוא, ובעדו נגלה פרצופה הפוריטני של החברה הישראלית.

אי לכך, כנראה לא פלא שכאשר ביקשה יעל כהן יוסלביץ, מדריכת הנקה ואם לארבעה, למצוא הוצאה לאור לשם פרסום ספר הילדים החדש שלה "ציצי ולישון" - העוסק לעומק בנושא ההנקה השנוי במחלוקת - היא נתקלה בחומה בצורה של סירובים.

"שלחתי את הטקסטים עוד לפני שהיו לי איורים, חשבתי שאולי מישהו יידלק על הרעיון", היא מספרת, "אבל קיבלתי רק תשובות שליליות. ראיתי שבחוץ לארץ כן הוציאו ספרים שעוסקים במה זה ילד שיונק, לפעמים בהקשר של אח קטן, ובעולם גם הרבה יותר נפוץ לראות איורים שבהם יש אמא מיניקה. בארץ זה כמעט לא קיים".

כהן יוסלביץ: "אני לא מתיימרת להפוך את ההנקה בפרהסיה לסטנדרט בזכות הספר. זה יהיה ממש לשנות את העולם" | צילום: מיקי נועם אלון

למה לדעתך זה המצב כאן?

"כי מה שעדיין בא לידי ביטוי בספרי הילדים פה הוא סגנון ההורות של הדור הקודם - של שנות השישים והשבעים - זה שבו 'אנחנו פה ואתם שם'. האמא היא בדרך כלל מתוקתקת ועל עקבים והילדים בעגלה או במיטה שלהם. ההורות היותר מקרבת ובגובה העיניים, זו שבני דורנו מתחברים אליה, עדיין לא נמצאת בספרות הילדים הישראלית. בשלב הראשון, שבו עוד התכוונתי לפנות להוצאות הגדולות, יעצו לי שכדאי לי ללכת להוצאות עצמאיות כי 'הנקה זה לא מוכר'".

להסביר בצורה ויזואלית

"לא מוכר" זו כנראה לשון נקייה ללא כוס התה של הקורא הישראלי הממוצע, שסבור אמנם שנשים צריכות להיניק, אבל ממש לא רוצה לדבר על זה או לראות אותן מיניקות חלילה - לא בקניון, לא בפייסבוק וגם לא בספר שהוא מקריא לילדיו.

עם זאת, הדחיות לא שברו את רוחה של כהן יוסלביץ, והיא פנתה לדרך עצמאית לגמרי. "בעזרת ידיד שהוא איש דפוס החלטתי להוציא את הספר בעצמי כשאני על תקן ההוצאה. את המהדורה המצומצמת שהדפסתי בינתיים מימנתי בעזרת ירושה קטנה שקיבלתי. כרגע אני מוכרת בעצמי את הספר (65 שקל, דרך דף הפייסבוק "ציצי ולישון"), ובהמשך אני מקווה שהוא יימכר גם בחנויות".

מדובר בספר ילדים עם שירים קצרים ומחורזים לצד איורים גדולים, ואף שהסיטואציות מתוארות בפשטות הן גרמו לי לחשוב שהספר נכתב במדויק על חיי. סבירות גבוהה שכך ירגישו אמהות רבות.

איך התגבש הרעיון לספר?

"זה התחיל עוד כשהבת שלי היתה בתהליכי גמילה מהנקה, והיום היא כבר בת 13. הרגשתי צורך להעביר לה את המסר שהגיע הזמן להפסיק לינוק בצורה ויזואלית, אז לקחתי לוח וציירתי את זה. בהמשך נולדו לי בנים תאומים, וכשהגיעה שעתם להיגמל ציירתי עם הבת הגדולה ספר שבו השתמשתי כדי לגמול אותם מהנקת הלילה".

בלי פטמות

האיורים בספר עדינים למדי - לא תמצאו בו פטמות חשופות, ועדיין הסיטואציות ברורות ביותר. על כריכתו מופיע ציור של הנקה במקום פומבי, דבר המוצג כטבעי לחלוטין. איור הספר, מספרת כהן יוסלביץ, היה גם הוא תהליך מאתגר. "בהתחלה פניתי למאיירות מוכרות שאני אוהבת. חלקן היו עסוקות וחלקן יקרות מדי, והיתה אפילו מישהי שאמרה שלא נוח לה לצייר הנקה. בסוף הגעתי למאיירת עדי אלקין דרך פורום של הורות טבעית.

העבודה על האיורים ארכה כשנה. עסקנו הרבה בשאלה אם כן או לא יראו ציצי ובאיזה אופן. המטרה לא היתה לעורר פרובוקציה, ולכן החלטנו שלא נספק דבר למי שרוצה להגיד על זה משהו".

האג'נדה שלך היא לעודד הנקה?

"לא הייתי רוצה שהספר יתקבל כתמיכה מיליטנטית בהנקה. הייתי רוצה שהוא יעביר את החוויה הכיפית של אמהות מיניקות או של מי שהיניקו ובא להן להיזכר. גם את ההנקה בפרהסיה אני לא מתיימרת להפוך לסטנדרט בזכות הספר. זה יהיה ממש לשנות את העולם".