צילום: ערן גרנות
מיושן זה החדש החדש
ריקי גל מוציאה אלבום חדש בסגנון ישראלי קלאסי, בלי הרבה חידושים והמצאות, ודווקא זה מה שמרענן בו
קורות החיים הסוערים של גל הקנו לה תדמית של רוקרית, ללא קשר ישיר למוזיקה שיצרה. אותה הילה פרועה השיגה לה כמעט כל שיתוף פעולה מוזיקלי שרצתה, מה שניכר גם באלבום החדש. על כל הלחנים, הגיטרות, הקלידים והתכנותים אמון יהודה פוליקר, חלק לא מבוטל מהמילים לשירים נכתב בידי צרויה להב ויענקל'ה רוטבליט, ומאחורי עמדת התופים יושב המעבד והמתופף הוותיק אלון הלל.
מדגמנת רומן לסבי
את כל המערך הזה חיזקה גל בראיון יחצני שבו חשפה כי ניהלה רומן עם אשה נשואה. כך, מי שסירב להתרגש מהקאמבק שלה ושל פוליקר (שכבר שיתפו פעולה בעבר, באלבומה "חפש בי" מ־1993) מצא את עצמו מסוקרן נוכח השאלה האם נמצא בדיסק החדש שיר שיספר על אותו קשר לסבי מסתורי. והשיר המיוחל אכן כאן. הוא מגיע בדיוק באמצע האלבום ונקרא "עד אלייך", ומציג שורות שכמותן עוד לא שמענו מגל: "ורק אנחות קולך משתיקות קנאתי הבוערת, משתקות את גופי העירום הצמא לקדושת חטאייך".
רוב שירי האלבום מספקים את הסחורה כפופ ישראלי שלא מתיימר לרכוב על שום גל טרנדי מלבד ההגשה הקולית של גל עצמה. פרט לשיר "מיליונר בתל אביב", שבו מבריק פוליקר בדיסקו על רקע שירת שוגי־ווגי חתולית ומתיילדת של גל במבטא עברי־פראנסאווי, השירים מצטיינים בהיותם סולידיים.
לא מתאמץ
האלבום מייצג ז'אנר ישראלי חמקמק המאפיין את יוצרי הגברדיה הוותיקה שפעלו פה בשנות השמונים. זה סגנון סטרייטי ולא אופנתי שמיד מעלה אסוציאציות של הופעות מוזיקה ב"זהו זה". מרוב שהאלבום החדש של גל לא מתאמץ להביא אותה באיזה תחדיש, הוא מקבל ארומה נונשלנטית, קצת כמו קרח יבש שיוצר עשן במה והולך טוב עם שירים כגון "ניצוצות", "אשת עסקים" ו"מחשבות ב־80 קמ"ש". בעידן שלנו, שבו הכל חייב להיות היפר־מדליק כל הזמן, משהו ביובשניות הזאת מתגלה כמבורך. ככה זה: כשכולם מנסים להגניב, הלא מגניב הוא דווקא מגניב.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. "הבטחות" מביא לשיא את השילוב בין הגיטרות של פוליקר, הטקסטים של להב והביצוע של גל.
2. "דקה לפני כותרת בעיתון" מגולל סיפור אימה טראגי שכתבה גל עם מאיר גולדברג.
3. מגפי הנחש של גל בצילומי הדיסק. הפופ הישראלי צמא לאי תקינות פוליטית.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה