אינדונזיה תלויה בחסדי המשקיעים הזרים

אינדונזיה היא הכלכלה הגדולה ביותר בגוש הכלכלי הדינמי ביותר בעולם — הגוש של מדינות דרום־מזרח אסיה (ASEAN). גודל הכלכלות של עשר המדינות של ASEAN (אינדונזיה, תאילנד, מלזיה, הפיליפינים, וייטנאם, לאוס, סינגפור, קמבודיה, בורמה וברוניי) שילש את עצמו בעשור האחרון הודות לצמיחה הגבוהה. במקביל השוק הזה, שמורכב מ־600 מיליון איש, עובר תהליכי אינטגרציה פנימיים כחלק מהניסיון המשותף של ממשלות הגוש לקדם זרימה חופשית של סחורות, הון וכוח עבודה. אנליסטים רבים אף העריכו בעבר כי מדינות ה־ASEAN הן הקבוצה הבאה של "הנמרים האסייתיים" (הקבוצה הנוכחית כוללת את הונג קונג, דרום קוראה, סינגפור וטייוואן). ואולם, כעת הירידה בצמיחה כמעט בכל השווקים המתפתחים והרעת סנטימנט המשקיעים כלפיהם מציבה בסימן שאלה את המשך הצמיחה של הגוש ואת עתידה של אינדונזיה בצמרת.

מוכנה למהפכה תעשייתית

ברבעון הראשון של השנה רשמה אינדונזיה צמיחה של 4.7% לעומת התקופה המקבילה. אמנם מדובר בקצב צמיחה גבוה יחסית למדינות אחרות, אך עבורה זו האטה ניכרת בהשוואה לשיעורי צמיחה גבוהים מ־6% שנרשמו עד 2012. ההאטה ההדרגתית בצמיחה משקפת את התמתנות הביקוש של סין לסחורות ואת הירידה במחיריהן. אינדונזיה היא היצואנית המובילה בעולם של שמן דקלים ופח והשנייה בגודלה בעולם ביצוא גומי. היא גם היצרנית הרביעית בגודלה בעולם של פחם.

הנשיא החדש של אינדונזיה ג'וקו וידודו (Joko Widodo) רוצה לנתב את הכלכלה מהסחורות אל התעשייה. מהלך דומה כבר נעשה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת: מחיר הנפט רשם ירידה חדה (בעבר היתה אינדונזיה יצואנית משמעותית של נפט). תקופת הגאות ההיא הסתיימה עם פרוץ המשבר באסיה, אך היום אינדונזיה מוכנה למהפכה תעשייתית אף יותר מבעבר: יש לה אוכלוסייה גדולה וצעירה, כוח עבודה זול ושוק פנימי שעובר תהליך עיור מהיר, והמעמד הצרכני בה הולך וגדל במהירות.

הבעיות העיקרית בה הן הבירוקרטיה הכבדה והתשתיות הלקויות, שמפריעות לצמיחה במגזר התעשייתי ומהוות חסם ניכר בפני השקעות. הנשיא וידודו נקט כמה צעדים לטיפול בקשיים אלה, דוגמת הפשטת תהליכים של מתן אישורים על השקעות ופרויקטים, מה שהפחית לרבע את הזמן הדרוש לקבלת אישור. נוסף על כך, הוא צמצם את סובסידיות הדלק ב־2014 וניתב את הכספים שנחסכו להגדלת תקציב התשתיות ב־53%, כולל תשתיות חשמל, נמלים וכבישים. בעיות נוספות מחכות לטיפולו של וידודו, ובהן חברות בבעלות ממשלה שאינן יעילות ומהוות נטל על התקציב והיקף התעשיות הסגורות להשקעה זרה. חלק מהנושאים הללו אינם ניתנים לשינוי בשל התנגדות הפרלמנט, הדוגל במדיניות מגן (הגנה על התוצרת המקומיות מפני יבוא). במקביל עשה הנשיא כמה צעדים שלא התפרשו יפה בעיני המשקיעים הזרים ובעקבותיהם המדד העיקרי של המדינה, Jakarta Composite Index, רשם ירידות, לאחר שהגיע לשיא של 5,523 נקודות באפריל. לדוגמה, אינדונזיה מיישמת מלחמה בלתי מתפשרת בסמים, שכוללת עונשי מוות לסוחרים, גם אם הם נתינים זרים. מנגד, ההשקעות הישירות הזרות ממשיכות לזרום, וברבעון הראשון של 2015 הן גדלו ב־14%.

אינפלציה של 7.2%

כלכלת אינדונזיה עלולה להיפגע מהעלאת הריביות העתידית בארה"ב בשל הגירעון בחשבונה השוטף (3% תמ"ג) והעובדה כי עתודות המט"ח של המדינה אינן גבוהות. מנגד, מצבם של מדדים אחרים באינדונזיה טוב יותר — החוב הלאומי עומד על 24% מהתמ"ג והחוב במט"ח הוא 33% מהתמ"ג. אך נקודת התורפה של אינדונזיה היא האינפלציה הגבוהה — שיעור שנתי של 7.2% במאי השנה. האינפלציה לא מאפשרת לבנק המרכזי גמישות רבה בהורדת הריביות. הריבית, 7.5% כעת, מגבילה את העלייה באשראי והצריכה וכך פוגעת בצמיחה.

התוצאה הישירה של ריסון המדיניות המוניטרית בארה"ב היא היחלשות המטבעות של שווקים מתפתחים אל מול הדולר. למדינות אין מה לעשות נגד ההחלטות של הפד האמריקאי, חוץ מלחזק את המאזנים הממשלתיים ולקוות שהמשקיעים לא יברחו. באינדונזיה הזרים מחזיקים בכ־38% מהאג"ח הממשלתיות המקומיות, מה שמוסיף סיכון לא מבוטל של התרסקות המטבע במקרה של נפילת הסנטימנט כלפי ניירות ערך של המדינה. בינתיים המטבע המקומי, רופיה, איבד בשנה האחרונה 11% אל מול הדולר האמריקאי והגיע לרמה הנמוכה ביותר אל מול הדולר מאז 1998.

המשקיעים הזרים מחזיקים גם בכ־40% משווי שוק המניות באינדונזיה, ובמקרה של זעזוע הם עשויים לעבור לשוק אחר. מדד Jakarta Composite כבר איבד 3.7% מתחילת השנה, לאחר שב־2014 הוא עלה ב־22%. המדד נסחר כעת במכפיל עתידי של 14.2, מתחת לממוצע של שלוש שנים שעמד על 14.3. ייתכן שזו ההזדמנות להיכנס לשוק בעל פוטנציאל טוב לטווח הארוך למרות הזעזועים שהוא חווה כעת. אנליסטים מעריכים כי הצמיחה תתאושש במחצית השנייה של השנה, והמניות ייתמכו ברכישות עצמיות במקרה של ירידה מספקת.

השורה התחתונה:

ההערכות הן שהצמיחה של אינדונזיה תשתפר במחצית השנייה של השנה. המכפיל הנמוך של המדד האינדונזי הוא הזדמנות להיכנס לשוק

ארז ברית הוא מנכ"ל בית ההשקעות טנדם קפיטל, ויוליה ויימן היא אנליסטית מאקרו לשווקים גלובליים