אם לא יירשם משבר פוליטי יוצא דופן, היום צפוי הקבינט המדיני־ביטחוני לאשר את המתווה הממשלתי שגובש לפירוק דואופול הגז. אף שמדובר במתווה צולע, חלקי ורחוק מלהיות מושלם, ממשלת ישראל ובראשה בנימין נתניהו מזדרזים להביא את ההסכם שגובש לאישור שלא כולל אפילו פרסום פרוטוקול בדיעבד, ולו בשל הכללתו תחת המטרייה הסודית של דיוני הקבינט.
על פי המתווה המסתמן מחיר הגז יהיה 5.4–5.6 דולר ליחידת אנרגיה, ביחס לממוצע עסקאות הגז במשק. בנוסף, מאגרי הגז הקטנים כריש ותנין יימכרו לאחר 18 חודשים, ואם לא יימכרו תוך 14 חודשים מהתקופה הקצובה הם יעברו לנאמן לארבעה חודשים. זאת בניגוד לעמדת חברות הגז שביקשה מכירה עד 36 חודשים.
עוד צפוי לקבוע המתווה כי מאגר לווייתן יפותח עד אוגוסט 2019. בכך המדינה קיבלה רק חלקית את הדרישה של החברות לדחות את הפיתוח עד 2020. התאריך המקורי היה מרץ 2018.
במשרדי הממשלה טוענים כי המתווה החלקי שגובש הוא "סביר ביחס לנסיבות", ומזדרזים להוסיף שאחד הנימוקים העיקריים לקיומו הוא ההכנסות העתידיות שייגזרו למדינה ממכירת גז לחו"ל בכלל ומפיתוח מאגרים חדשים בפרט, כאלו שיזרימו לקופת האוצר מיליארדים רבים של שקלים. שר האנרגיה יובל שטייניץ, האיש שהוביל ויישם את חוק ששינסקי שהעלה את רמת המיסוי של חברות הגז והתעקש על מכירת כריש ותנין בזמן קצר, אמר אתמול ל"כלכליסט": "אנחנו באיחור של כמה שנים, וכל שנה או שנתיים של איחור דוחות את אספקת הגז ומסבות הפסד של כמה מיליארדים למשק. כסף שאתה מקבל עכשיו שווה פי שניים מכסף שתקבל בעוד כמה שנים. עצם העובדה שהיתה דחייה בפיתוח תמר לפני כמה שנים גרמה לנו להפסיד 20 מיליארד שקל (כתוצאה משימוש בדלקים יקרים - ל"ג). עכשיו יש עיכוב של לווייתן בעוד שנתיים והוא עלול לעלות יותר".
רגע לפני שהקבינט מאשר את מתווה הגז, "כלכליסט" מנסה לעקוב אחר הכסף ולהבין מהו האינטרס של המדינה לרוץ ולאשר מתווה גז חלקי וצולע.
ההכנסות העיקריות של המדינה ממיסוי הגז נובעות מתמלוגים מהפקה ישירה של הגז ששיעורם כ־12.5%, ממס חברות בגובה 26.5% וגם מהיטל רווחי יתר (מס ששינסקי) ששיעורו נע בין 11% ל־23%, תלוי במאגר הגז (חלק מהמאגרים קיבלו הנחה והכרה גדולה יותר בהוצאות כגון תמר, וחלק לא כגון לווייתן).
מאז שעבר חוק ששינסקי במרץ 2011 הפכה המדינה לסוג של בעל עניין בכל מה שקשור לעולם הגז, כלומר יש לה אינטרס כפול: הראשון הוא שכל היזמים באשר הם יפתחו כמה שיותר מאגרי גז וימכרו אותם לחו"ל במחיר הכי גבוה שניתן. ככל שהמחיר יהיה גבוה יותר, כך ייכנסו יותר מסים לקופת המדינה. נכון, במציאות כזו היזמים יבטיחו לעצמם "על הדרך" הכנסות גבוהות, אבל בכל הקשור לייצור גז האינטרס הכלכלי של המדינה ושל יצחק תשובה הוא דומה, אם לא זהה.
ההכנסות הצפויות למדינה ממכירת הגז לא נעלמו מפקידי הממשלה, שגיבשו את מתווה פירוק דואופול הגז. הן במשרד רה"מ והן במשרד האוצר טרחו להסביר שוב ושוב שמכירת הגז לשוק המקומי או הזר תניב למשק הכנסות רבות שאותן אפשר לתעל לפיתוח המשק. זו היתה אחת ממטרות הקמת הקרן הלאומית לרווחי הגז, גוף שיוכל לקבל את מס ששינסקי, להשקיע אותו בחינוך, תחבורה או רווחה, וזאת מבלי לגלגל את כל ההכנסות ממכירת הגז ישר לקופת המדינה.
מנגד, למדינה יש אינטרס לשמור על מחיר גז נמוך, כיוון שהוא הגורם הכי משפיע (65%) על תעריף החשמל ומכאן על יוקר המחיה. בשורה התחתונה, שתי האסכולות הללו מתנגשות, מה שמוביל את המדינה שלא להחליט, כלומר ללכת על פתרון שיהיה לא יקר ולא זול. באמצע כזה. היזמים חיים עם זה בשלום, כי מה שלא יקר ולא זול מקבע את מה שהם מכירים היום.
מי שעמד לראשונה על היקף ההכנסות ממכירת הגז היה נגיד בנק ישראל הקודם סטנלי פישר. באחד הניתוחים האחרונים שנעשו בתקופתו אמד בנק ישראל את היקף ההכנסות למדינה ממכירת הגז ב־126 מיליארד דולר מ־2013 עד 2040. מדובר בהכנסות "יש מאין" של כ־20 מיליארד שקל בשנה, כאלו שעד לפני 2009 - השנה שבה התגלה מאגר תמר - אף אחד לא יכול היה אפילו לחלום שהן יגיעו.
בשנה שעברה התחוור שהניתוח של בנק ישראל חסר, והוא לא שקלל במלואו גם את היקף ההכנסות של מאגרי לווייתן ותמר ביחס למזכרי ההבנות שנחתמו מול מצרים וירדן, שהיקפם כ־70 מיליארד דולר. השורה התחתונה - הכנסות המדינה ממכירת גז ביום שמאגר לווייתן יחל להפיק ואף לייצא גז עשויות להגיע לטענת יגאל לנדאו, מבעלי רציו, עד ל־12 מיליארד שקל בשנה, או כפי שבכיר באוצר הגדיר זאת: "זה כמו לבטל או לכל הפחות לאזן חמישית מתקציב משרד הביטחון".
אבל עם כל הכבוד לתחזיות, ההערכות והאמונות, השאלה הגדולה היא האם הפוטנציאל הענק בכלל מממש את עצמו, או במילים אחרות - האם חברות הגז משלמות מסים, וכמה. התשובה לכך מתחבאת בדו"חות שותפויות הגז שפועלות בישראל ומחזיקות במאגר תמר: דלק קידוחים ואבנר (15.625% כל אחת), שתיהן בשליטת יצחק תשובה; ישראמקו (28.75%) שבשליטה לכאורה של קובי מימון; ודור גז (4%) שבשליטת אלון רבוע כחול. נובל אנרג'י האמריקאית (36%) אינה מדווחת בישראל ואינה גוזרת את תשלומי התמלוגים שלה במסגרת הדיווח הרבעוני או השנתי מהכנסות החברה בפעילותה בכל העולם.
עיון בדו"חות החברות הישראליות מגלה כמה נקודות מעניינות. הראשונה היא היקף ההכנסות הצפוי ממאגר תמר, לרבות המסים שהמדינה מתכננת לקבל לאורך השנים. בדו"ח שותפות דלק קידוחים לסוף 2014 מופיעה תחזית תזרים המזומנים המהוון ממאגר תמר, וזאת ביחס לחוזים שנחתמו עד עכשיו. לפי דלק קידוחים, מאגר תמר יניב לאורך שנות חייו (עד 2036) הכנסות בהיקף של 8.32 מיליארד דולר ביחס לחלקה של השותפות, וב־2015 לבדה דלק קידוחים חוזה היקף הכנסות של כ־292.3 מיליון דולר.
מאחר שדלק קידוחים מחזיקה כ־15.6% ממאגר תמר, הנתון משקף הכנסות של כ־53 מיליארד דולר (כ־212 מיליארד שקל), או כ־10 מיליארד שקל לשנה. מדובר בנתוני ההכנסות לעתודות גז מוכחות בלבד, והן אינן כוללות את עתודות הגז הצפויות או האפשריות אם קצב ההפקה יגדל; או במקרים שבהם יפותחו עוד מאגרי משנה של בעלי האחזקות, כמו מאגר תמר SOUTH WEST או מאגר דלית. מעבר לכך, חתימת חוזי יצוא מול מצרים וירדן תגדיל משמעותית את היקף ההכנסות, ומאחר שלפי חוק ששינסקי כ־60% הוא מס - כל מכירה גם תגדיל משמעותית את היקף הכנסות המדינה.
האם התחזיות עומדות במבחן המציאות? עיון בדו"ח דלק קידוחים לרבעון הראשון של 2015 מגלה שהכנסות החברה לרבעון הראשון של 2014 הסתכמו בכ־60.2 מיליון דולר, שמשקפים היקף הכנסות שנתי של כ־240 מיליון דולר. בתזרים המזומנים המהוון העריכה דלק קידוחים היקף הכנסות שנתי של 292 מיליון דולר, כך שלכאורה יש כאן פספוס של כ־18%. עם זאת, בעוד כמה שבועות מאגר תמר אמור להתחיל לספק גז לדליה אנרגיות, תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל (870 מגה־ואט, כ־6.5% מכושר הייצור המקסימלי של חברת החשמל), כך שההכנסות שלה יעלו וצפויות להדביק את התחזית.
ומה לגבי חלקה של המדינה בכל הפקת הגז? כאן מלמדים הדו"חות שתשלום התמלוגים מתבצע במועדו: לפי הדו"חות בשנת 2014 שילמו החברות הישראליות כ־140 מיליון דולר בתמלוגים. ברבעון הראשון של 2015 שילמו השותפות כ־35 מיליון דולר, קצב שתואם את הנתונים של השנה שעברה. מאחר שמאגר תמר הוא
מונופול וספק הגז היחיד של המשק, היקף התמלוגים שהוא משלם (12.5% מפי הבאר) הוא יציב ותלוי בכניסת תחנות כוח חדשות למשק. אחת כזו אמורה להיכנס כאמור בעוד כמה שבועות (דליה), ולהגדיל את ההכנסות ומשם את היקף התמלוגים.
באגף התמלוגים במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים צופים כי "ההכנסות מתמלוגים משנת 2019 ואילך יזנקו לסכומים של כ־3.2–3.4 מיליארד שקל לשנה, אם תוכניות הפיתוח להרחבת מאגר תמר ולפיתוח מאגרי לווייתן, כריש ותנין יתממשו כמתוכנן ולא יתעכבו בעקבות האירועים האחרונים במשק האנרגיה", מסכמים שם.
מנגד, דו"חות כל החברות מלמדים שהן לא משלמות מס חברות בכלל. מדובר בהתקזזות מיסוי על הוצאות הפיתוח של מאגר תמר (כ־3.6 מיליארד דולר) שיסתיימו על פי ההערכות בעוד כשלוש שנים, אז יחלו החברות לשלם גם את החלק הזה.
לגבי מס ששינסקי התמונה מורכבת: עיון בדו"ח אבנר לרבעון הראשון של 2015 מעלה שבתקופה זו מס ששינסקי הפך בכלל לסוג של הכנסה, שאבנר רשמה בגינה הכנסות מיסוי של כ־35 אלף דולר. מנגד, בשנת 2014 שילמה אבנר מס ששיסנקי בהיקף של כ־3.34 מיליון דולר. באבנר מסבירים את הפער: "סכום ההיטל בתקופת הדו"ח מורכב מהיטל שוטף בניכוי עדכון מסים נדחים", או במילים אחרות התקזזות בין בעלי מאגר ים תטיס המושבת לבין בעלי מאגר תמר על מכירת גז ללקוחות ותיקים. הנתונים בדלק קידוחים דומים (הכנסות מס ששינסקי בהיקף של כ־37 אלף דולר ברבעון הראשון של 2015, הוצאות של כ־3.68 מיליון דולר בכל 2014).
צילום: ראובן שוורץ
14 תגובות לכתיבת תגובה