מאייר בשידור חוזר: כך כשלה התקווה הגדולה של יאהו

והספינה שוקעת

לא מעט אנשים, ביניהם עבדכם הנאמן, בירכו על כניסתה של מריסה מאייר לתפקיד מנכ"לית יאהו לפני שלוש שנים. מאז 2008, כשמיקרוסופט ניסתה לבצע השתלטות עוינת על החברה, נראה ששום דבר לא עובד עבור יאהו.

למעשה, הצרות שלה התחילו כמה שנים קודם לכן, אבל המאבק בין באלמר וג'רי יאנג הכניס את החברה לסחרור. בשנים שלאחר מכן יאהו החליפה מנכ"לים בקצב מסחרר: יאנג נאלץ לעזוב את תפקיד המנכ"ל בסוף 2008, קרול בארץ החליפה את יאנג ב-2009, ב-2011 היא פוטרה, ב-2012 מונה סקוט תומפסון האסוני וארבעה חודשים אחר כך הוא עף אחרי שנחשף שזייף את קורות החיים שלו (!). יחד איתו עלה על טיל גם היו"ר הוותיק רוי בוסטוק. בין לבין היו אינספור תככים, נסיונות התקוממות של בעלי המניות, ופיטורים של אלפי עובדים. כל מנכ"ל או מנכ"ל זמני הביא איתו את החזון השאפתני שלו, שבדרך כלל נוסח בדרך שונה מזו של קודמו אבל נע לכיוון אחד: יאהו צריכה למצוא לעצמה דרך, והדרך הזו צריכה להיות קשורה איכשהו להפיכתה לחברת תוכן.

ואז הגיעה מאייר. אחת הנשים הבולטות בתחום ההייטק, הצלע הרביעית בטריומוויראט של גוגל, ולכמה שניות נחת קצת אבק פיות על יאהו. זה כוחה של כת המנהיג: האמונה המיסטית שאדם אחד, יוצא דופן, יוכל בכוח רצונו לשנות את הנסיבות ההיסטוריות. בפועל, כמובן, מנהיגים בדרך כלל מתעלים זרמים חזקים אבל פחות מזוהים מהזרם הדומיננטי; למאייר לא היה מזל כזה.

שלוש שנים אחרי, התייצבה אתמול (ד') מאייר בפני המשקיעים והבטיחה "להביא עתיד ליאהו", שזה משהו שהיא היתה אמורה לעשות לפני שנים. עד כה, זה לא מצליח. כמו קודמיה, מאייר יצאה לסבבי פיטורים גדולים. כמו קודמיה, היא הודיעה שהמטרה שלה היא לחדד את המשימה של יאהו ולמקד אותה בתחום התוכן. כמו קודמיה, זה לא עובד.  

בתחום התוכן, יאהו עדיין נאחזת בציפורניים בשירות המייל שלה שעוד זוכה לפופולריות. כל השאר פחות או יותר שקע לקרקעית ומזין דגי רקק. פעם היה לה נכס גדול, פליקר, אבל מאז שכל אחד יכול לעלות תמונות לפייסבוק (לא ברזולוציה של פליקר, אבל רוב האנשים הם לא צלמים מקצועיים) פליקר איבד ממשמעותו. לפני ארבע-חמש שנים, יאהו עוד ניסתה להיות חדשנית טכנולוגית, והוציאה כמה דברים מלהיבים. אם זה קרה תחת מאייר, אף אחד לא שם לב. הדיונים על יאהו היום עוסקים בשאלה האם היא תצליח להתחמק מתשלום מסים על מכירת המניות שלה בעליבאבא; אף אחד לא חושב עוד שהיא תהיה מסוגלת אי פעם לחזור למעמד הבכורה שלה באמצע העשור שעבר; קשה להאמין שאפילו מאייר מאמינה בכך. מחוץ לארה"ב, יאהו כמעט ולא קיימת. היא לא יכולה להתחרות בפייסבוק מבחינת תוכן והיא לא יכולה להתחרות בגוגל בתחום החיפוש.

נכון להיום, השווי של יאהו מורכב בעיקר מהאחזקות שלה בחברות אחרות. שזה קצת כמו חברת-קש.  מה נשאר? דשדוש איטי לעבר השקיעה. זו רק שאלה של זמן עד שהיחס ליאהו יתחיל להיות כמו היחס ל-AOL: "אה, הם עדיין קיימים?". יש אומרים שזה כבר קרה.

השמץ את ה-WiFi והכה במתחרים

קיהו (Qihoo), חברה סינית שמייצרת ראוטרים, חשפה לאחרונה נתב חדש. הוא כולל, הדגישה החברה, שלושה מצבים: "חודר קירות", "מאוזן", ו"אישה בהריון". כלומר, היא רמזה בגסות שקישוריות WiFi מסוגלת לפגוע בנשים בהריון - ואם אתה חרד לשלום בת זוגתך והוולד, אתה צריך לרכוש את הגרוטאה שלה, כי רק היא יכולה לאפשר לך להמנע מכך. 

כן, הנתב מפיץ גלי רדיו וקרינה אלקטרומגנטית וקל מאוד להיבהל ולתהות האם באמת יש פה סכנה. אבל בתכל'ס, אין שום ראיה מדעית לכך שתשדורות WiFi מסוגלות לפגוע בנשים בהריון או בתינוקות שלהן. אחרת, כנראה שלא היה WiFi במסעדות, בנמלי תעופה, בתחנות רכבת, במטוסים או בכלל.

החברה המתחרה של קיהו, שיאומי, מיהרה להאשים את קיהו בכך שהיא מפיצה פחדים בקרב האוכלוסיה כדי לקדם את המוצרים שלה. שיאומי העלתה פוסט בבלוג שלה שבו הגדירה את "מצב הריון" של קיהו כתרגיל פרסומי ותו לא. היא גם האשימה את קיהו בכך שהיא יוצרת אי יציבות בשוק הנתבים כדי לקדם את המוצר שלה.

בקיהו הגיעו עם התגובה המבריקה הבאה: "נחכה ונראה מי מבין טוב יותר נתבי WiFi, אנחנו או המתחרים שלנו". מאוחר יותר, עם זאת, נאלץ המנכ"ל שלה להודות שלא הוכח שום קשר בין WiFi ובין פגיעה בבריאות. מוסר השכל: אל תתנו לחברות להפחיד אתכם, אפילו כשמדובר באזהרות שנשמעות הגיוניות.

כששם אמיתי הוא איום ברצח

מדיניות השמות האמיתיים של פייסבוק היא כלי מרכזי של החברה והיא נאבקת עליו בקנאות. הסיבה לכך פשוטה: פייסבוק חיה ממכירת המידע של המשתמש למפרסמים. כדי שהמידע הזה יהיה שווה משהו, הוא חייב לכוון למשתמש אמיתי. למפרסם אין מה לעשות עם מידע של פרסונה. הוא יכול להתחיל לנחש מי היא, אבל מה הוא צריך את הכאב ראש הזה. 

אז פייסבוק מענישה פעם אחר פעם משתמשים שבוחרים שלא להשתמש בשם האמיתי שלהם, ופעם אחר פעם היא פוגעת באנשים אמיתיים מאד בשם הצורך שלה למכור להם משהו שהם לא צריכים. הבעיה שלה היא שהאנשים האלה יודעים לעתים קרובות לבעוט חזרה.

המקרה האחרון הוא של לורי פני, עיתונאית בריטית שכותבת ב-New Statesman ובגרדיאן, ובחרה להשתמש בשם בדוי כדי להמנע מטרולים שמאחלים לה להיאנס ולהירצח. פני יצאה להתקפת-נגד על פייסבוק, ציינה את הסיבות שלה לשמור על אנונימיות, ואיחלה לפייסבוק בהצלחה ב"לדחוף את המידע הזה" אל המפרסמים.

המקרה של פני הוא לא הראשון מסוגו: עיתונאים במדינות רבות התלוננו על כך שפייסבוק מסגירה אותם, ושבמדינות דכאניות חשבונות פיקטיביים הכרחיים כדי שבלוגרים ועיתונאים יחשפו את האמת - ואת הצנזורה שנכפית עליהם - בלי שהמשטרה החשאית תהפוך אותם לילה אחד למטרת דמות באיזה מטווח מאולתר.

לכל אלה יש בעיה רצינית אחת בהבנת המציאות: פייסבוק לא פה כדי לאפשר להם לחשוף מידע או לקדם חופש. פייסבוק פה כדי להפוך את צוקרברג לעשיר יותר, את בעלי המניות שלה לעשירים יותר ואת המפרסמים לעשירים יותר. זה הכל.

קצרצרים

1. חדשות חיוביות מאפל: החברה תתחיל בקרוב לאכוף מדיניות חדשה, שאוסרת על אפליקציה אחת לברר אילו אפליקציות אחרות המשתמש מתקין. אין שום סיבה עלי אדמות שלחברה כלשהי יהיה את המידע הזה - והוא משמש בדרך כלל כדי לדחוף למשתמש פרסומות למוצרים שהוא לא צריך. זו מקבילה דומה לריגול אחרי היסטוריית הגלישה של המשתמש וטוב ששמים לזה קץ. גוגל, הכדור במגרש שלך. 

2. בחלק ממדינות העולם, הודיעה פייסבוק, אתה כבר לא צריך חשבון פייסבוק כדי להפעיל את פייסבוק מסנג'ר. רק תן לנו את השם שלך ואת מספר הטלפון שלך ואנחנו כבר נדאג להפיץ אותו לכל המפרסמ... אה, סליחה, ניתן לך את הפונקציונליות שהיתה חלק מהשירות שלנו לפני שנה ושאתה יכול להשיג משלל אפליקציות מסרונים אחרים. המטרה, כמסתבר, היא לשכנע גם אנשים שלא רוצים שום קשר עם פייסבוק ולא יודעים שפייסבוק מרגלת אחריהם בלאו הכי להשתמש באיזשהו שירות שלה. בפייסבוק כבר מודים שיש פלח של האוכלוסיה שיש לו "משהו אידיאולוגי" נגדם. 

3. גוגל הודיעה שהיא מיד שמה את החגור שלה, מורחת על עצמה צבעי מלחמה, מעלה מל"ט לאוויר ונכנסת ראש בראש בדאע"ש - בחזית ההסברה, כמובן. גוגל התחייבה להסיר סרטונים של דאע"ש מיוטיוב. ההצהרה הגיעה בפסטיבל הסרטים של קאן, שם התייצב הרועץ המשפטי של גוגל כדי להשמיץ את דאע"ש. המטרה, כמובן, היא לא הארגון הברברי עצמו אלא החשש שמא ממשלות ינסו לבצע רגולציה של יוטיוב בחיפוש אחרי סרטוני דאע"ש. גוגל מנסה לטעון שהיא לגמרי מסוגלת לטפל בנושא בכוחות עצמה. עד כה, אגב, לא ממש. נראה לאן גוגל תיקח את זה. 

4. משחק חדש, Her Story, מנסה לגעת בתעלומת הרצח מכיוון בלתי צפוי. אתם משחקים בלש שמנסה לברר האם מותו של אדם לפני עשור היה רצח או מוות מקרי. הראיות שבפניכם הן קבצים ממחשב ישן, סרטוני וידאו של אשת הנרצח ועוד. המשחק מורכב בעיקר מהסרטונים ומכלי חיפוש, שמאפשר לשחקן למצוא רמזים בתוך הסרטונים הללו. נשמע כמו חוויה מעניינת ולא שגרתית.