אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בתום מאבק של 6 שנים: כתבי פרנץ קפקא יישמרו בספריה הלאומית בירושלים

בתום מאבק של 6 שנים: כתבי פרנץ קפקא יישמרו בספריה הלאומית בירושלים

מקס ברוד, חברו של קפקא, החזיק בכתביו והוריש אותם למזכירתו. היועמ"ש דרש כי לאחר מותה, הכתבים יועברו לרשות הציבור, ואילו בנותיה טענו שהכתבים שייכים להן. השופט ורדי: "יסכימו כולם כי מדובר לפחות בסיפור קפקאי משובח"

30.06.2015, 13:05 | זוהר שחר לוי

עיזבונו הספרותי של הסופר מקס ברוד, הכולל את כתבי חברו פרנץ קפקא, יימסר לשמירה בספרייה הלאומית בירושלים, כך קבע השבוע בית המשפט המחוזי בתל אביב בתום מאבק משפטי שנמשך כ-6 שנים. "יסכימו כולם כי מדובר לפחות בסיפור קפקאי משובח", כתבו השופטים בפסק הדין.

ברקע הסכסוך, גורל עיזבונו הספרותי של מקס ברוד הכולל כתבי יד שונים של פרנץ קפקא. הדיון בסוגיה החל בבית המשפט לענייני משפחה.

ברוד, משפטן, סופר, פילוסוף, מחזאי ומלחין, פגש את קפקא בראשית המאה הקודמת וידידותם נמשכה עד למותו של קפקא בשנת 1924 משחפת. קפקא לא הותיר אחריו צוואה, אך במגירת שולחן הכתיבה שלו מצא ברוד, לאחר פטירתו, שני פתקים בכתב יד בהם הורה קפקא לברוד לאסוף את כתביו ולשרוף אותם.

"מקס יקירי", כתב קפקא, "הנה משאלתי האחרונה: כל מה שיימצא בעיזבוני (בארון הספרים, בארון הבגדים, בשולחן הכתבה בין בבית ובין במשרד, או שנתגלגל למקום אחר ותמצא אותו) בצורת יומנים, כתבי יד, מכתבים – שלי ושל אחרים – ציורים וכן הלאה, יש לשרוף בלי לקרוא ובלי להותיר שריד".

ברוד החליט שלא לנהוג לפי בקשת חברו. שנים אחר כך כתב כי סרב לבצע "את מעשה הפשע הזה, כפי שידידי ביקש ממני, היו לי לכך נימוקים משכנעים ביותר", בין השאר הערך הספרותי והמוסרי שבכתבים.

מחברת ללימוד עברית של פרנץ קפקא (ארכיון), צילום: עמית שאבי מחברת ללימוד עברית של פרנץ קפקא (ארכיון) | צילום: עמית שאבי מחברת ללימוד עברית של פרנץ קפקא (ארכיון), צילום: עמית שאבי

ברוד נמלט לישראל בשנת 1939 ובידיו מזוודה עם כתבי היד של קפקא. בארץ פגש ברוד את אסתר אילזה הופה, שהפכה בשנת 1942 למזכירתו האישית והוא ביקש להוריש לה את הכתבים שבבעלותו. הוא נפטר בשנת 1968 והופה מונתה למנהלת העיזבון.

בשנת 1973, לאחר שנודע כי הופה העמידה למכירה פומבית בחו"ל כתבי יד של קפקא, פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט ודרש כי זו תצהיר כי אסור לה לעשות כל דבר בכתבים ועליה להבטיח כי לאחר מותה יעברו הכתבים אל הספרייה של האוניברסיטה העברית או אל הספרייה העירונית בתל אביב. בית המשפט קבע אז כי הכתבים שבלב הסוגיה אינם מהווים חלק מעיזבונו של ברוד. לאחר אותו הליך מכרה הופה מעת לעת כתבים שונים של קפקא.

הופה נפטרה בשנת 2007 ובנותיה ביקשו לקיים את צוואתה לפיה הכתבים שייכים להן. מכאן החל סכסוך משפטי במהלכו התנגד היועמ"ש לקיים את הצוואה בכל הנוגע לעיזבונו של ברוד וכך גם הספרייה הלאומית ביקשה להצטרף כצד להליך כדי שהעיזבון יועבר לרשותה.

בהליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה נקבע כי העיזבון יועבר לשמירה בספרייה הלאומית בירושלים. במהלך הליך זה, אותרו כתבים של ברוד ושל קפקא בכספות שונות של הופה בחו"ל ובישראל. בנותיה של הופה, המיוצגות על ידי עוה"ד אלי זהר, רקפת פלד ומירב שגיא ממשרד גולדפרב זליגמן, ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לב המחלוקת בסכסוך היה בשאלת פרשנותה של צוואת מקס ברוד וזהותו של היורש את עיזבונו הספרותי. בנותיה של הופה טענו כי הן היורשות, כפי שנקבע בצוואת אמם. מנהל עיזבונו הספרותי של ברוד, עו"ד אהוד סול ממשרד עוה"ד הרצוג פוקס נאמן ושות', טען כי מקומו של העיזבון בספרייה ציבורית כפי שקבוע בצוואתו.

סוגיה נוספת שעלתה הייתה מה היקף העיזבון הספרותי של ברוד והאם הוא כולל גם את כתבי קפקא. בנותיה של הופה טענו כי כתבים אלו אינם חלק מהעיזבון ואילו עו"ד סול טען את ההפך.

בא כוחה של הספרייה הלאומית, עו"ד מאיר הלר ממשרד עורכי דין א' לנדוי, טען כי לבנותיה של הופע אין כל מעמד בשאלה למי יימסר עזבונו הספרותי של ברוד, שכן זכות הבחירה אינה שלהן, אלא של המנהל הנוכחי של עזבון ברוד, בכפוף לאישור בית המשפט. לשיטתו, הגם שברוד הותיר את זכות הבחירה בין החלופות השונות בידיה של הופה, הרי שזו לא עשתה שימוש בזכות זו, אלא התיימרה להורישה לבנותיה, דבר שלא הייתה רשאית לעשות על פי הדין. על כן, משעה שהופה לא עשתה שימוש בזכות הבחירה, הרי שזו עברה למנהל עזבונו הנוכחי של ברוד שבחר בספריה הלאומית כמקום המשמורת.

שופטי המחוזי בתל אביב, ישעיהו שנלר, דר' קובי ורדי וחגי ברנר, דחו את הערעור ואישרו את קביעת בית המשפט לענייני משפחה ולפיה הכתבים יישמרו בספרייה הלאומית. פסק הדין קובע כי יש לפעול ביחס לכתבים כהוראתו של ברוד ביחס לעיזבונו הספרותי.

"אני סבור ומקווה", כתב השופט ורדי, "שערכאת ערעורים זו, שבשעריה הקישו, גם אם לא הביאה לישועה כשאישרה את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הרי נתנה סיכוי לפתיחת פתח שיאפשר לציבור ולהיסטוריה לשפוט את עבודותיו של קפקא ולראותם, לאחר מותו של קפקא, באופן האמיתי הערכי והאומנותי הרב שבהם, ולא כפי שקפקא ראה אותן בחייו לעיתים כ'יצירות כושלות' שאין טעם בשמירתן".

השופט ורדי הוסיף: "כשם שמקס ברוד ראה את חובתו ללא ערעור לפרסם את 'האוצרות המופלאים' של יצירות קפקא כשיקול הגובר על כל שיקול אחר כנגד פרסום היצירות וכנגד הוראת קפקא לאי פרסומן, כך גם חובתנו וזכותנו להביא, באמצעות הכלים המשפטיים העומדים לרשותנו, להגשמת מטרה זו, שבמקרה זה הינה גם הגשמה של התוצאה הראויה והצודקת המביאה לידי ביטוי בצורה המיטבית את השתלבות המשפט, הספרות, המוסר והצדק יחדיו, ולטעמי גם את רצונו האמיתי של קפקא. וגם אם יהיה שיטענו כי טעינו, יסכימו כולם כי מדובר לפחות בסיפור קפקאי משובח".

את מנהל עיזבון המנוח, עו"ד אהוד סול ייצגו בהליך עורכי הדין יוסי אשכנזי, אור דיסקין ומעיין פדלון ממשרד עורכי הדין הרצוג פוקס ונאמן ושות'.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות