הון אנושי: עוד נוזל שחור

אורך תולדות המדור ליוותה אותו, בצורה זו או אחרת, סוגיית מציאת הגז והקונפליקט שנלווה אליו. ולאורך כל הדרך, כל בכירי המשק שאיתם דיברתי צידדו, ללא יוצא מהכלל, ביצחק תשובה ובשותפיו. גם אם היו הסתייגויות פה ושם, העמדה היתה ברורה: הרגולטור טועה וברוני הגז צודקים.

בשבועות האחרונים, שבהם מחלוקות הגז הגיעו לשיאן, התחדדה אצלי ההבנה שנושא הגז הוא בעצם מאבק מעמדי בין העשירים לשאר העם. העם, כך נדמה, תומך ברובו ברגולטור, או לפחות מבולבל וחלוק בדעותיו, בעוד שבאלפיון העליון שורר קונצנזוס בעד ברוני הגז.

דרעי? הוא יהיה ילד טוב. אורית נוקד | צילום: אוראל כהן

בחמישי בערב בבית השגריר היפני, בהענקת אות השמש העולה לראש לשכת המסחר ישראל־יפן ד"ר רוני בורנשטיין, נתקלתי לראשונה בבכיר משק ואיש אמיד שמתנגד למתווה הגז שמציע נתניהו לתשובה ולנובל אנרג'י. לא האמנתי. שפשפתי את עיניי כדי לבדוק אם אני חולם או שאני אכן נמצא בבית השגריר היפני בהרצליה, שנראה כמו חלום בפני עצמו, בסגנונו המינימליסטי ובמדשאתו הנהדרת.

"איך שלא תסתכל על זה, אני חושב שמדובר במונופול, ומונופול הוא דבר בעייתי מאוד", אמר עו"ד יואב בן דרור, אחד האנשים העשירים במשק, המחזיק במניות בחברת פיינל, וכפי שנחשף ב"מוסף כלכליסט" הוא אחד משני בעלי השליטה בממגורות דגון, שהוא מונופול בפני עצמו. "למונופול הזה יש שליטה על כל אספקט או דבר שאנו עושים במשק", המשיך בן דרור והתכוון למונופול הגז ולא למונופול שבשליטתו, "מדובר כאן בחשיבות לאומית בעלת השלכות לכל החברה". אחר כך הוא גם סיפר לי שהוא אחד התורמים והיזמים של תנועת "עורו", שיוצאת נגד הריכוזיות במשק.

מונופול זו בעיה. יואב בן דרור | צילום: אוראל כהן

שיחתנו נקטעה בשל פתיחתו של הטקס הרשמי. בטרקלין מחופה העץ של השגרירות העניק שגריר יפן שיגאו מאטסוטומי את האות לד"ר בורנשטיין, שעטה על עצמו טוקסידו שחור ונראה בו די מוזר. אחרי הנאומים אמר לי השגריר: "אנחנו היפנים בכלל לא מבינים את האירופים ואת החרם שלהם על ישראל. ביפן אנחנו מתנגדים לחלוטין לחרם ולכל מה שקשור אליו. אנחנו פה כדי לעשות איתכם עסקים".

ואז התפרסמה הידיעה שהשר דרעי מסרב לחתום על סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שעוקף את הממונה על הגבלים. מי שהעירה את תשומת לבי לידיעה היתה שרת החקלאות לשעבר אורית נוקד, שאמרה: "אל תדאג, זה ייפתר. תאמין לי, אני הייתי שם. ברגע שיעבירו למשרד של דרעי את מה שהוא רוצה, הוא יחתום כמו ילד טוב. אני מכירה אותו, ככה זה עובד שם".

למה להחרים? (מימין): לילך ניישטט בורנשטיין, רוני בורנשטיין, שיגאו מאטסוטומי, משה פדלון וקאורי מאטסוטומי | צילום: רועי בן שירה

אחר כך הוזמנו האורחים להתכבד בסושי איכותי ובמעדנים יפניים. לשומרי המצוות הכינו מזנון כשר, ללא סושי. מישהו אמר שהיפנים הם כל כך מסודרים שהם חושבים על הכל, ואני התיישבתי ליד צבי נטע, מבעלי יבואנית פורשה, סוזוקי וקרייזלר בישראל, שהסביר לי כך: "היבוא המקביל לא יגרום להורדת מחירים בארץ. מה שיגרום להורדת מחירים זה רק הורדת המסים, אבל על זה הממשלה לא תוותר כי היא צריכה הכנסות". אמרתי לו שעם כל הכבוד לדלי העם ולצרות היומיומיות שלהם עם הגז והמיסוי, מי בכלל יכול להרשות לעצמו בישראל של היום להחזיק פורשה. הוא הצביע על רוני בורנשטיין, ואמר: "הנה, עומד לפניך אחד הלקוחות הכי טובים שלי, לו יש פורשה". ואז נזכרתי בדברי השגריר, שאמר כי תל אביב נמצאת במקום השלישי בעולם במספר הסושיות לנפש, אחרי טוקיו וניו יורק, ושכולם צריכים את רוטב הסויה קיקומן שמייבא בורנשטיין. נזכרתי גם בדבריו של בורנשטיין עצמו, שהסביר לי כי הגיע ליפן במקרה, בחיפוש אחרי אנזימים. משם המשיך לסויה, וכיום הוא מייבא גם תוספי מזון וחומרים טבעיים — וכך הצליח לקנות פורשה.