רק ההיסטוריה תשפוט את משחק הפוקר של אנגלה מרקל

היוונים ילכו היום לקלפיות כדי להצביע במשאל העם על התנאים שהציעו נושיה של ארצם כדי להמשיך ולהעביר סיוע למדינה מוכת החוב. עבור חלקם, במיוחד אלו שמתכוונים להצביע "לא", הנושים - שכמעט ולא הלכו לקראת יוון בכל אחת מההצעות שהם העלו על הפרק - מתגלמים בדמותה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, אולי הדמות המושמצת ביותר ביוון בחמש השנים האחרונות.

מסמך שפורסם השבוע באתר ההדלפות וויקיליקס חושף כי כבר ב-2001 הייתה סבורה מרקל כי החובות של יוון אינם ניתנים לפירעון. הצהרה אחרת מסוף השבוע גילתה כי גם בקרן המטבע סבורים שהחוב היווני אינו בר פירעון וכי האפשרות הריאלית שעל הפרק היא תספורת ופריסת מחודשת של החובות. הדעה של הקנצלרית עומדת בניגוד גמור לדעה שאותה היא משמיעה בפומבי, כאשר היא מובילה את הקו הנוקשה של נושי יוון, שמתעקשים על פירעון החובות והשתת צעדי צנע קשים בתמורה לסיוע שימנע מהכלכלה המקומית לקרוס כל עוד הממשלה משלמת את החובות.

שר האוצר היווני ורופקיס ואשתו בהפגנה באתונה, בסוף השבוע | צילום: איי אף פי

הסתירה הזו מעידה במעט על התנהלותה של מרקל במשבר היווני הנוכחי. הפער בין הדעות שהיא משמיעה בחדרי חדרים, לבין הרטוריקה שלה, ויותר מכך בין מעשיה לבין הרטוריקה שלה מספרים סיפור של מנהיגה חזקה ובעלת חזון, אך גם כזו שמתעקשת לכפות את החזון על מציאות שלא תמיד מאפשרת את הגשמתו.

במובן מסויים, מרקל נתפסת בעיני רבים, ועל אחת כמה וכמה בעיני היוונים, לנבל בדרמה האדירה המתרחשת באירופה. כמו בכל דרמה שכתובה היטב, הנבל נעשה כזה בעל כורחו, כשהוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

על שער הגיליון של השבועון הגרמני "דר שפיגל" שיצא לאור אתמול, מוצגת מרקל בפוטומונטאז', כשהיא יושבת על מה שנראה כהריסות מבנה יווני עתיק. דגל קטן של האיחוד האירופי מתנפנף לצידה. הכותרת המתנוססת מעל דמותה, "אשת האפר" (Die Trümmerfrau) היא בעלת משמעות כפולה. "נשות האפר" היה הכינוי שניתן לנשים שיצאו לנקות את הריסות הערים המופצצות בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. אלא שבהקשר הנוכחי, הכינוי שהצמידו עורכי דר שפיגל למרקל מצביע עליה כאישה שגרמה להריסות ולא זו שבכוונתה לנקות אותן.

מרקל של המשבר היווני, מסבירה הכתבה, היא שתי מנהיגות שונות. האחת, מרקל של המספרים, יודעת ומבינה שיוון לא תוכל לפרוע את חובה, ושיש להשמיט חלק מהם, או לחילופין שמוטב שהמדינה הים תיכונית תעזוב את גוש היורו. מנגד, ישנה מרקל שהתאהבה בתדמיתה כמנהיגה הבלתי מעורערת של גוש היורו, או כפי שיועצי התקשורת שלה שמחים להציגה – מלכת אירופה.

מרקל. מלכת אירופה או אשת העפר? | צילום: בלומברג

מרקל הזו ממשיכה לדבר על אירופה מאוחדת, חזקה, בעלת ערכים משותפים, כזו ש"נותנת תשובה למוראות המלחמה ההיא", כפי שציינה מרקל בנאומה בתחילת השבוע שעבר באירוע לציון 70 שנה להקמת המפלגה הנוצרית דמוקרטית שבראשה היא עומדת. ואכן, לכל אורך המשבר עם יוון, הדגישה מרקל את נחישותה להשיג הסכם שישאיר את יוון בגוש היורו.

חרף ההצהרות האלה, מרקל ידעה שפיתרון מספק למקרה של יוון לא יעלה בקנה אחד עם ההתנהלות שהביאה לה את תהילתה בגרמניה.

זהו מקרה ייחודי, קיצוני אפילו, שדורש פיתרון קיצוני, בין שמדובר בתספורת על החוב ופריסתו מחדש או בין שמדובר בתוכנית ליציאה מסודרת של יוון מגוש היורו, כפי שמציע זה זמן שר האוצר שלה וולפגנג שויבלה. במקום לבחור באחת משתי האפשרויות האלה, היא המשיכה לנסות למצוא פיתרון שלישי, תוך שימוש באסטרטגיות שמזכירות לא במעט את ההתנהלות הפוליטית שלה – דחיית החלטות, שמירה על חשאיות והצגת הדברים באופן עמום ככל שניתן.

לאורך כל חמש השנים הארוכות של המשבר, מרקל התעקשה לערב בפתרונות שעמדו על הפרק את קרן המטבע הבינלאומית, אותו גוף שאי פירעון חוב של יוון אליו הביא אותה לחדלות פירעון בשבוע שעבר.

ההיאחזות בקרן המטבע כשותפה סייע לה להצדיק את מה שנראה כהחלטתה כלא להחליט. לא בכדי האשים אותה ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפרס בכך שהיא "מתחבאת מאחורי העצות של הטכנוקרטים מקרן המטבע.

על הגרמנים, כך נראה, זה לא משפיע. בעוד פחות מחצי שנה היא תשלים עשור בתפקיד הקנצלרית. גורמים בסביבתה מספרים כי היא נחושה להתמודד על התפקיד גם בבחירות הבאות שייערכו בגרמניה, ב-2017. גם אם התמיכה בה ברחוב הגרמני יציבה, החשש הגדול של מרקל הוא שההיסטוריה תזכור אותה כמנהיגה שהביאה לפירוק גוש היורו. תרחיש שבו הנושים לא משיגים הסכם עם יוון, וזו מחליטה כעבור כמה זמן על אימוץ מטבע חדש, עשוי להוביל להתחזקות מפלגות שמתנגדות לשמירת האיחוד המוניטרי של אירופה בכל מחיר.

אבל, כאמור, מרקל לא צריכה לחשוש בכל הנודע למוניטין שלה בבית – שם היא מכונה לעיתים "מוטי" - אמאל'ה. נוסף על היותה מנהיגה של קואליציה רחבה שמחזיקה כ-80% מהמושבים בפרלמנט הגרמני, סקרים בארצה מראים שהתנהלותה מול יוון לא פגעה במאומה בפופולאריות שלה. גם אם הסכם אם יוון לא יושג, הגרמנים לא ייתלו בה את האשמה. "היא ממלאת את תפקיד המגן של גרמניה מול המשבר בגוש היורו כבר כמה שנים", הסביר השבוע ל"וושינגטון פוסט" פטר מטושק, מנהל אגף הסקרים הפוליטיים בחברת המחקר "פורסה". "מרבית הציבור מקבל את הרושם שהיא עושה כל שביכולתה, ואם דבר לא יצליח, אז אין להאשים אותה בכך".

כאשר מביאים בחשבון את מערכת השיקולים של מרקל, את השאיפה להיות מנהיגה אירופית בעלת שיעור קומה היסטורי לצד הרצון לשמור על פופולאריות בקרב עמה. החתירה להפיכת גרמניה לכוח החזק של אירופה תוך הדגשת מחויבותה לשימוש באמצעים דיפלומטיים והימנעות משימוש בכוח בפתרון משברים – כשלא קשה לתאר עד כמה הנושא רגיש עבור הגרמנים. ההחלטה המפתיעה של ציפרס לפוצץ את המשא ומתן וללכת למשאל עם היום ביוון על ההסכם עם הנושים, עשתה חסד עם מרקל.

הצבעה של היוונים בעד ההסכם תעמיד את ציפרס במבוכה שתיפתר ככל הנראה רק עם התפטרותו מראשות הממשלה באתונה. במקרה כזה, מרקל תזכה לשותפים חדשים למשא ומתן שבכל מקרה נוחים יותר לעיכול מאשר ציפרס ושר האוצר שלו יאניס ורופאקיס – אידיאולוגים מסורים שצמחו בשמאל הרדיקלי, מה שוודאי לא עורר סימפתיה אליהם מצד הקנצלרית שגדלה והתחנכה במזרח גרמניה הקומוניסטית.

הצבעה של היוונים נגד ההסכם יציג אותם באור סרבני בעיני האירופים, אף שדווקא הממשלה באתונה הייתה זו שהסכימה ללכת את כברת הדרך הארוכה יותר כדי להגיע לפשרה. מרקל תצא נשכרת ממצב כזה, לפחות בטווח הקצר. אלא שהתרחישים שעשויים להתפתח בטווח הארוך יותר אינם ברורים כלל, ואת תוצאותיהם יהיה ניתן לבחון אולי רק אחרי שמרקל תעזוב את משרדה בברלין. במקרה הזה, ההיסטוריה תשפוט את מלכת אירופה.