"מה רע בעירומות?"

"הייתי רוצה שגם אמנים יהיו סוג של רוקסטארים - כאלה שעושים בלגן על הבמה ויש להם מעריצות", אומר האמן עדי נחשון (35), "זה קצת מבאס שבארץ זה לא עובד ככה". בתערוכתו החדשה, "אזור 21" (שמציגה עד 1 באוגוסט, גלריה RawArt, שביל המרץ 3 תל אביב, הכניסה חופשית), הוא מנסה לתת ביטוי לשאיפה הזאת באמצעות פסל פיברגלס ענק של גולגולת נמר שנחרב (Saber Tooth Tiger) - חיה פרהיסטורית שנכחדה לפני מיליוני שנים.

"בשנים האחרונות נחשפתי לעולם הארכיאולוגיה, ועל הטורף הזה נדלקתי מבחינה ויזואלית, כי הוא מעין מפלצת היברידית - חתול עם שיניים ארוכות", הוא אומר. "הבחירה שלי להגדיל את החיה כל כך, לגובה 2.5 מטר, נבעה מהרצון להפוך אותה לאיידול, לאובייקט שאפשר לעשות סביבו מסיבה פגאנית. אסתטיקת הגולגלות מתקשרת גם לעולם מוזיקת המטאל, וזו דרכי לחשוף את היצירה שלי לקהלים מחוץ לעולם האמנות".

עדי נחשון | צילום: עמית שעל

רוקר מזדקן

נחשון זכה להכיר את עולם הארכיאולוגיה הודות לעבודה שלו בשגרה - בית מלאכה מקצועי שהוא מפעיל בביתו, העובד באופן שוטף עם מעצבים ומגוון תעשיות. "אני יוצר דברים עבור חברות, מרכזי מבקרים וגופים ממשלתיים. מלבד זאת אני מייצר חלקים לאופנועים ומכוניות, מה שמתקשר לעבודה בתערוכה שעשויה מפיברגלס — חומר שמשתמשים בו בפחחות רכב".

את דרכו האמנותית החל במכון אבני, ובתום הלימודים עבד במפעל שיצר פסלים מסוגים שונים - החל בפסלים לעדלאידע וכלה באנדרטאות זיכרון. מאז תערוכת היחיד הקודמת שלו, בשנת 2009 בגלריה ברוורמן, כמעט לא התעסק באמנות לבד מכמה יוזמות קטנות.

"היו לי הרבה ניסיונות בסטודיו ולא תמיד הסתדרתי עם מה שעשיתי", הוא מודה. "התערוכה הנוכחית מסמלת תהליך שעברתי, מטינאייג'ר לרוקר מזדקן. אני כבר לא מרגיש שאני צריך להשפריץ צבע. הדימוי הזה של האמן הבועט לא מדבר אליי יותר כי אנחנו חיים בעולם שלא נשאר בו במה לבעוט. לכן גם החלטתי להשאיר את הגלריה נקייה, כל הדימויים מלבד הפסל המרכזי תלויים על הקירות".

יוצא לך לעשות עבודות מלאכה גם עבור אמנים?

"עבדתי עם כמה אמנים אבל בגדול אני מעדיף מעצבים - הם יותר סגורים על עצמם. אמנים הם מפוזרים ומבזבזים לי את הזמן".

אתה מרגיש כמו אאוטסיידר בעולם האמנות?

"מאוד, בעיקר כי אני לא שייך לקבוצת האמנים שהם גם מורים ומרצים לאמנות, ואני לא מרגיש חלק מהשיח. אין לי תואר ראשון ואני לא אדבר עכשיו על טקסטים של דרידה. מה, אין לכם חיים? דברו קצת על אופנועים וכוסיות".

לא פוליטיקלי קורקט

העובדה שנחשון הוא מין ילד חורג של עולם האמנות היא כנראה גם זו שמאפשרת לו לא לשחק לפי הכללים. בתערוכה מחולקים פוסטרים ועליהם צילומים של אדם שולדמן, ובהם הדוגמנית קסניה ליסיקה שעונה על פסל הגולגולת שלו בעירום מלא. "כמה חבר'ה ישבו אצלי והגענו למסקנה שצריך לשים אותה על הפסל, כמו בלוחות שנה של אופנוענים".

ולא פחדת שיעופו עליך?

"שיעופו. אני לא מבין את כל הפוליטיקלי קורקט הזה היום. מה רע בבחורות עירומות? זה הדבר הכי יפה. אני עומד מאחורי הבחירה להציג בחורה כוסית, ולאו דווקא בצורה אמנותית".

באופן כללי נחשון לא דופק חשבון לעולם האמנות. "אני חושב שצריך לסגור את כל בתי הספר לאמנות. למה לגדל מחזורים שלמים של פלוצים? במקום זה צריך המון סדנאות עבודה, כמו כלא ענק עם מלא ציוד ומכשירים. היום אם תגיד לסטודנט לאמנות לתלות תמונה על הקיר הוא לא יידע איך לעשות את זה. מי שרוצה לעבוד עם פיברגלס - שולחים אותו לביצועיסט שיעשה את זה בשבילו".