אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מפינת השטן לפסגת העולם צילום: רויטרס

מפינת השטן לפסגת העולם

אלכסיס סאנצ'ס, שגדל בעיר שמכונה "פינת השטן", מציג סיפור דרום אמריקאי קלאסי של ילד שגדל יחף ברחובות והגיע לטופ של הכדורגל העולמי. אבל סיפור כמו שלו נדיר יותר מאי פעם. עוני, שחיתות ואלימות אינם כר גידול טוב לשחקני העתיד

05.07.2015, 12:26 | אוריאל דסקל

אלכסיס סאנצ'ס, שכבש הלילה את פנדל הניצחון של צ'ילה בקופה אמריקה נגד ארגנטינה, נולד בטוקופייה, 1,600 ק"מ צפונית לבירה, סנטיאגו. המקום שתקוע בין צוקים מדבריים והאוקיינוס השקט, הוא אחד מהמקומות העניים, המזוהמים והמאובקים בצ'ילה. הכינוי של העיר הוא "פינת השטן", וב-2007 הפינה הזו סבלה מרעידת אדמה גדולה, שהחריבה חלקים נרחבים מהעיר. תוצאות רעידת האדמה הזאת, עדיין נראות בכל רחוב - אפילו ברחוב בו נמצא הבית של אימו של אלכסיס. ועדיין, זה המקום היחיד בעולם בו אלכסיס ה"ארדייה" (הסנאי) מרגיש בבית. מדי שנה הוא מגיע לפינת השטן ומבלה בקרב 25 אלף התושבים של העיר. יושב בבר הגדול בעיר, משחק ברחוב עם ילדים מקומיים ושומר על הכושר עם ריצות על הצוקים שמסביבה.

קראו עוד בכלכליסט

אלכסיס סאנצ'ס גדל ברחובות טוקפייה וזכה לכיניוי "דייה" (קיצור לארדייה, סנאי כאמור) כי היה צריך שניות בודדות כדי לטפס לגגות כדי לאסוף משם כדורים שנתקעו שם. הוא גדל ללא אב ועבד מגיל צעיר כשומר בחניון ליד בית הקברות. הוא שיחק כדורגל יחף נגד ילדים גדולים ממנו ומצביע על המשחקים הללו כאלו שהפכו אותו לשחקן שהוא היום. "שיחקתי יחף וזה נתן לי את הסגנון שלי. אני משחק עם קפיצות קטנות כי כשהייתי ילד קפצתי וחמקתי מאבנים על המגרש" הסביר. בגיל 15 קיבל במתנה זוג נעליים מראש העיר של טוקופייה והצטרף לאקדמיית הכדורגל של קוברלואה, קבוצת כדורגל במדבר אטקמה. אז גם הבטיח לאימו שיהיה שחקן כדורגל מקצועי, ויציל אותה ואת המשפחה מעוני. סנאצ'ס תמיד שיחק עם שחקנים גדולים ממנו וסבל מאלימות רבה על המגרש, אך האדמה הקשוחה עליה גדל, הפכה אותו לבלתי שביר מבחינה מנטלית. בגיל 16 כבר שיחק בקבוצת הבוגרים של קוברלואה. אודינזה, בעלת רשת הסקאוטים המפותחת, רכשה אותו בגיל 18 ואז השאילה אותו למספר קבוצות דרום אמריקאיות לפני שהגיע לאיטליה. באיטליה התפתח להיות אחד מהשחקנים הטובים בעולם.

סאנצ'ס, שנחשב ל"אולר שווייצרי" (כלומר בעל כישורים רבים ויכולות מגוונות) אהוב על מאמנים מדיסציפלינות שונות כי הוא יכול לשחק בעמדות רבות על המגרש. סיפורו הוא סיפור כדורגלן דרום אמריקאי קלאסי: ילד שגדל בעוני ותנאים קשים, התפתח להיות שחקן ייחודי בגלל הרקע שלו וטיפס כל הדרך לרמה הכי גבוהה שיש. כמעט ולא מייצרים שחקנים כמוהו יותר באירופה ושחקן כמו סאנצ'ס כל כך נדיר, כי זה כמעט בלתי אפשרי לייצר שחקנים כמוהו.

אלכסיס סאנצ אלכסיס סאנצ'ס. כדורגלן דרום אמריקאי קלאסי | צילום: רויטרס אלכסיס סאנצ

כל אחד מחמשת השחקנים היקרים ביותר בעולם כיום (ליאו מסי, כריסטיאנו רונלדו, ניימאר, חאמס רודריגס ולואיס סוארס) גדלו ברחובות. ארבעה מהם ברחובות דרום אמריקה. רובם הצטרפו לאקדמיה כלשהי בגיל צעיר יותר ולא במקרה, רובם גם עברו לאירופה בגיל צעיר. עוני, רעב, כדורגל רחוב ואלימות אולי מייצרים מדי פעם שחקנים בלתי נשכחים אבל אלו לא אלמנטים מומלצים לחינוך. סטטיסטית, פחות מחצי אחוז מהכדורגלנים הצעירים בדרום אמריקה מצליחים לשרוד את תנאי הגידול הקשים ומגיעים לרמה הכי גבוהה של הכדורגל. זה בניגוד ל-2% ואפילו יותר מהשחקנים האירופיים שגדלים באקדמיות.

מורשת ומכות

צ'ילה זכתה בתואר הראשון בהיסטוריה שלה על חשבון נבחרת ארגטינה, שלא זכתה בתואר ב-22 השנים האחרונות, וזה הרבה בזכות המאמן מארגנטינה, חורחה סמפאולי. אבל סמפאולי הוא רק ממשיך דרכו של ארגנטינאי אחר, שנתן לצ'ילה את זהות הכדורגל שלה. מרסלו ביאלסה, שאימן את נבחרת צ'ילה ארבע שנים מאז 2007, הפך אותה לנבחרת הכי מהנה לצפייה כבר במונדיאל 2010. חשוב יותר, הוא נתן להם זהות. כדורגל התקפי, אגרסיבי, תבניתי ומתוחכם. לחץ על היריבה וגמישות טקטית הפכו לסימני ההיכר של הנבחרת האדומה.

ביאלסה הוחלף על ידי קלאודיו בורגי, שניסה לשנות את התבנית של קודמו, ונכשל. סמפאולי שנכנס לתפקיד ב-2012 המשיך בדרכו של ביאלסה והוביל את צ'ילה למונדיאל מצוין שנגמר בהפסד בפנדלים לברזיל. סמפאולי הוא אחד מתלמידיו של ביאלסה ואי אפשר לטעות בזה כשרואים את צ'ילה משחקת - קבוצה התקפית ולוחצת. המשחק ההתקפי הוא חלק מהאסטרטגיה המובהקת של ביאלסה וסמפאולי. "אני מאמין שהדרך היחידה שאפשר להצליח בה זה לאחד את השחקנים תחת סגנון שהם יאהבו לשחק", הסביר סמפאולי. "אתה מנסה לעורר בהם השראה, אתה מנסה שהם יאהבו את החולצה שהם משחקים עבורה, ואתה רוצה שהאהבה הזאת תגיע מהנאה מהמשחק שלהם בנבחרת. אתה רוצה שהם לא ירגישו שמדובר בהתחייבות, אלא במשהו שהם אוהבים לעשות. כדי להצליח בחברה אינדיבדואלית, צריך למצוא משהו להתחייב אליו שאינו מוחשי ולעשות זאת בצניעות. סגנון המשחק מאפשר לכולם לשחק יחדיו, כשהרקע התרבותי, הכלכלי, החברתי, לא משנה לאף אחד".

אידיאלים לחוד ומציאות לחוד

צ'ילה אכן שיחקה כדורגל טוב, אולי הטוב ביותר בקופה. אבל המארחת זכתה בקופה אמריקה בגלל, איך נאמר, "גמישות" מיוחדת של סמפאולי. המאמן הקשוח, שהרחיק מהנבחרת את צ'רלס אראגוניס בגלל שלא הגיע לפגישה, אפשר לארתורו וידאל, אחד מהשחקנים הטובים בנבחרת, להמשיך לשחק אצלו - למרות שזה ריסק את הפרארי שלו כשהוא שיכור אחרי ערב בקזינו. סמפאולי גם שלח את גונסאלו חארה "לשגע" את אדינסון קאבאני במשחק רבע הגמר וזה נגמר עם הרחקה של החלוץ מאורגוואי לאחר שחארה ביצע בו מעשה מגונה (ואמר לו שאביו, שיום לפני היה מעורב בתאונת דרכים שהביאה למותו של רוכב אופנוע, ייכנס לכלא ל-20 שנה). צ'ילה שיחקה כדורגל קשוח וגם בגמר עצמו לא ריחמה על שחקני נבחרת ארגנטינה.

צ'ילה אמנם ראויים לתואר בטורניר שהם אירחו, אבל זהו טורניר שאולי מסביר מדוע הכדורגל של דרום אמריקה נמצא כל כך רחוק מאחורי הכדורגל האירופי. השחקנים המוכשרים שגדלים בדרום אמריקה ומככבים באירופה, סובלים ביבשת שלהם מפאולים קשים וממשחק אלים. ליאו מסי וסרחיו אגוורו, כוכבי נבחרת ארגנטינה, התלוננו לשופט במהלך משחק בקופה אמריקה וביקשו שישים לב לפאולים הקשים שהם סופגים, השופט ענה להם: "כאן זה אמריקה, ככה אנחנו משחקים".

הדרום אמריקאים גאים ב"גרה" שלהם, רוח הקרב. אבל נראה שעם הסגנון הזה, שכבר "פאסה" באירופה, הם לא יצליחו לזכות במונדיאל. הכדורגל הדרום אמריקאי מושחת לחלוטין. פרשיית השחיתות בפיפ"א חשפה שוב את ההתאחדויות המושחתות של דרום אמריקה, הליגות המקומיות קורסות כלכלית והשחקנים המוכשרים ביותר עוזבים לאירופה בגיל צעיר ביותר. הדברים הללו אולי נותנים "צבע אחר" לכדורגל הדרום אמריקאי, אבל בסופו של דבר האלימות, השחיתות והעוני הורגים את הכדורגלן הדרום אמריקאי ואת הכדורגל הדרום אמריקאי.

תגיות